לפי החוק, שני ההורים הם האפוטרופסים של הילד גם אחרי פרידה. כלומר, הם מחליטים יחד על חינוך, בריאות, דת ומעבר לעיר אחרת. זו האחריות ההורית. אצל מי הילד גר נקרא בחוק ״החזקה״, ומתי הוא אצל כל הורה נקרא זמני שהות. כשההורים לא מסכימים, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני מחליטים לפי טובת הילד.
אחריות הורית (בחוק: אפוטרופסות)
לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב-1962 (סעיפים 14 ו-15), שני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. כלומר, הם מחליטים יחד על הדברים החשובים: באיזו עיר הילד גר, איפה הוא לומד, הבריאות והדת.
גם הורה שהילד גר רק אצלו לא יכול להחליט על דברים כאלה לבד. כשההורים לא מסכימים, בית המשפט מחליט (סעיף 19 לחוק).
החזקה וזמני שהות
החזקה היא השאלה הפיזית: אצל מי הילד לן, מי מסיע אותו לגן, מי עוזר בשיעורי הבית. לצדה נקבעים זמני השהות עם ההורה השני, שבעבר נקראו הסדרי ראייה.
הורים רבים מתבלבלים בין השתיים. וההבדל חשוב: גם מי שהילד גר אצלו רוב הזמן צריך את ההסכמה של ההורה השני בהחלטות העקרוניות.
בית המשפט העליון הבהיר שגם כשההורים נפרדים והילד גר אצל אחד מהם, שאר ההחלטות החשובות על הילד נשארות אצל שני ההורים יחד.
על פי בע״מ 5710/05 פלוני נ׳ פלונית (בית המשפט העליון)
לחצו על כל החלטה ותראו לאן היא שייכת: להחלטה משותפת של שני ההורים, או לשגרה של ההורה שהילד נמצא אצלו באותו זמן. הקו בין השניים לא תמיד חד, ובתי המשפט נדרשו להחליט בו לא פעם.
בחרו החלטה מהרשימה.
אפוטרופסות של שני ההורים
ההורה שהילד אצלו
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע שאם ההורים לא הסכימו אחרת, ילדים עד גיל 6 יהיו אצל האם, אלא אם יש סיבות מיוחדות לקבוע אחרת. זו ״חזקה״: נקודת מוצא שאפשר לסתור, לא כלל מוחלט. בפועל, ההשפעה של הסעיף רחבה יותר: ילד שגדל אצל אמו עד גיל 6 נשאר לרוב אצלה גם אחר כך, ובתי המשפט נוטים לא לשנות מצב קיים בלי סיבה טובה.
ועדת שניט המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך ולעבור למושג ״אחריות הורית״ של שני ההורים. ההמלצות לא נחקקו. בכל זאת, בתי משפט קבעו החזקה משותפת גם כשאחד ההורים התנגד, כשזה התאים לילדים, כמו בפסק דין מ-2012. זו לא ברירת מחדל: כל משפחה נבדקת בנפרד. בשנת 2017 קשר בית המשפט העליון בין חלוקת זמני השהות לחלוקת מזונות הילדים (בע״מ 919/15).
להסכם שכותב במפורש איך מחליטים יחד ואיך מתחלק הזמן יש משמעות מעשית: לשני ההורים מעמד ברור, והילד לא תופס את אחד מהם כ״הורה אורח״. עוד על זה במאמר החזקה משותפת וזמני שהות.
העיקרון המנחה הוא טובת הילד, לא זכותו של אחד ההורים. בפועל השופט בוחן כמה דברים, בדרך כלל בעזרת אנשי מקצוע.
מי טיפל בילד עד היום, איך נראה הקשר עם כל אחד מההורים, והאם כל הורה מאפשר את הקשר עם ההורה השני.
בית המשפט יכול לבקש תסקיר, כלומר דוח של עובד סוציאלי לסדרי דין. העובד הסוציאלי נפגש עם ההורים והילדים וממליץ על הסדר.
ילדים בגיל מתאים יכולים להישמע, ישירות או דרך איש מקצוע. הרצון שלהם חשוב, אבל הוא לא קובע לבד.
המסגרת החינוכית, המרחק בין הבתים, האחים, וסדר היום שהילד רגיל אליו.
במקרים חריגים בית המשפט ממנה איש מקצוע שבודק את המסוגלות ההורית, כלומר את היכולת של כל הורה לטפל בילד. למשל כשיש טענות לניכור הורי (הורה שמרחיק את הילד מההורה השני) או לפגיעה.
מה המצב היום, מה טוב לילדים, ומה כל הורה מוכן לתת. כאן נבחר המסלול.
לפני תביעה מגישים בקשה ליישוב סכסוך. זה שלב חובה: פגישות ביחידת הסיוע שליד בית המשפט. לפעמים כבר שם, או בגישור, נבנה הסכם.
הסכמות נכנסות להסכם הורות או להסכם גירושין. בלי הסכמה מוגשת תביעה בעניין החזקת הילדים וזמני השהות, ולפעמים בקשה לסעדים זמניים, כלומר החלטות ביניים עד סוף התיק.
בית המשפט מאשר את ההסכם, ואז יש לו תוקף של פסק דין. כשהנסיבות משתנות, אפשר לבקש לעדכן אותו. כשהוא מופר, יש דרכים לאכוף.
תשובות קצרות לשאלות שעולות כמעט בכל פגישה ראשונה.
אחריות הורית היא הסמכות להחליט בעניינים מהותיים של הילד, כמו חינוך, בריאות, דת ומעבר לעיר אחרת. החוק קורא לה אפוטרופסות, והיא נשארת אצל שני ההורים גם אחרי פרידה. החזקה היא השאלה אצל מי הילד גר, וזמני השהות קובעים מתי הוא אצל כל הורה. גם הורה שהילד גר רק אצלו צריך את הסכמת ההורה השני בהחלטות החשובות.
כן, זה אפשרי, אבל לא מובן מאליו. בית המשפט בוחן אם זמני שהות שווים מתאימים לילד: הקשר עם כל הורה, המרחק בין הבתים, היכולת של ההורים לתקשר. הסכמה של שני ההורים מקלה, אבל אינה תנאי. עוד במאמר החזקה משותפת וזמני שהות.
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע שאם ההורים לא הסכימו אחרת, ילדים עד גיל 6 יהיו אצל האם, אלא אם יש סיבות מיוחדות לקבוע אחרת. זו חזקה ולא כלל מוחלט, ובית המשפט בוחן תמיד את טובת הילד.
דעתו של ילד נשמעת ונשקלת, במיוחד כשהוא גדול יותר, ישירות או דרך איש מקצוע. אבל ההחלטה נשארת בידי בית המשפט, לפי טובת הילד, ולא לפי רצונו בלבד.
כן. הסדר זמני שהות אינו סופי. כשהנסיבות משתנות, למשל מעבר דירה, שינוי בצורכי הילד או הפרה חוזרת של ההסדר, אפשר לעדכן אותו: בהסכמה של שני ההורים, או בבקשה של אחד מהם לבית המשפט.
שיחה ראשונה עם עו״ד קרני שלו, במשרד במגדל ב.ס.ר 3, קומה 5, בני ברק או בטלפון. נבין יחד מה המצב, מה האפשרויות, ומה הצעד הראשון. השיחה דיסקרטית.
המידע בעמוד הוא מידע כללי, ולא ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי הנסיבות שלו.