בית הדין הרבני מול בית המשפט לענייני משפחה

לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי״ג-1953, רק בית הדין הרבני מחליט בנישואין ובגירושין של יהודים אזרחי ישראל או תושביה (זו סמכות ייחודית). בית המשפט לענייני משפחה לא מסדר גט. כשאין לבני הזוג בית דין דתי משותף, יש מסלול אחר: התרת נישואין.

תביעה לשלום בית, כלומר בקשה מבית הדין לעזור לשקם את הנישואין, רק בית הדין הרבני מחליט בה. לפעמים היא מוגשת כתגובה לתביעת גירושין, ובית הדין בודק אם היא אמיתית.

בתביעת כתובה במסגרת הגירושין מחליט בית הדין הרבני. תביעת כתובה מהעיזבון (הרכוש שהבעל השאיר אחרי מותו) אפשר להגיש לבית הדין או לבית המשפט. הכתובה ותביעת כתובה.

שניהם מוסמכים. מאז בג״ץ 1000/92 (בבלי), גם בית הדין הרבני חייב להחיל על הרכוש את החוק האזרחי, כולל חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג-1973. בפועל, הדרך שבה החוק מיושם יכולה להיות שונה, ולכן הבחירה חשובה. חלוקת רכוש בגירושין.

שניהם מוסמכים, ושניהם חייבים לשקול קודם כל את טובת הילד. בית המשפט יכול לשנות הסדרים כשהנסיבות משתנות. אחריות הורית וזמני שהות.

שניהם מוסמכים. מזונות האישה נקבעים לפי הדין הדתי של בני הזוג (הדין האישי), ולכן גם בבית המשפט מיישמים את הדין העברי על בני זוג יהודים. מזונות אישה.

מזונות ילדים הם זכות של הילד עצמו, ולכן לרוב אפשר לתבוע אותם בבית המשפט לענייני משפחה בשם הילד, גם כשאחד ההורים צירף (כרך) אותם לתביעת גירושין בבית הדין. בית הדין דן בהם כששני הצדדים מסכימים לכך. מזונות ילדים.

לפי סעיף 155 לחוק הירושה, התשכ״ה-1965, בית הדין הרבני מחליט בענייני ירושה רק כשכל הצדדים בתיק הסכימו לכך בכתב. אחרת, מחליטים בית המשפט לענייני משפחה או הרשם לענייני ירושה. ירושות וצו ירושה.