best websites of the world
css Design Awards

עורך דין גירושין קרני שלו | משרד עו"ד לגירושין וייצוג בדיני משפחה

עו״ד קרני שלו הינו מומחה לדיני משפחה ונכלל בין עורכי הדין המובילים בתחום. עוסק בגירושין ומומחה למשא ומתן וגישור, באמצעות שילוב ייחודי של הבנה, ידע משפטי רב וטקטיקה משפטית.

מרכז המידע


חובת ההורה כלפי ילדיו

  • October 2010
  • Posted By admin
  • 0 Comments

ע”א 2034/98 אמין נ’ אמין: המשיבים הם ילדיו של המערער מאשתו הראשונה, שהתאבדה סמוך ללידת הבן הצעיר. לאחר מותה שהו הילדים במוסדות רווחה ובמשפחות אומנות והידרדרו במורד הסמים והעבריינות. המערער נישא בשנית, ולפי הסכם שעשה עם אשתו השנייה, ניתק כל קשר עם המשיבים ואף סירב להניח להם לבקרו.

המשיבים תבעו את המערער בבית המשפט המחוזי, וזה קבע כי בהתנהגותו המתנכרת הפר המערער הן חובות חקוקות כלפי ילדיו, המעוגנות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 ובחוק העונשין, תשל”ז-1977, והן את חובת הזהירות, המוטלת עליו מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין. לזכות המשיבים נפסקו פיצויים. לטענת המערער, אמנם התנהגותו לא הייתה כשורה, אך מדובר בהפרת חובה מוסרית, שאין בצדה סנקציה משפטית. עוד טוען הוא, כי בהכרה העקרונית באחריותם המשפטית של הורים כלפי ילדים לנזקים נפשיים לא יהיה גבול לתביעות פיצויים.

השופט י’ אנגלרד פסק:

1. ברי כי אין מקום להפוך את כל המידות הראויות לאדם לחובות משפטיות שסימן ההיכר שלהן הוא האיום בכפייה פיזית על העובר עליהן. אך השאלה איננה מה הוא, לדעתו של המערער, תחום ההשתרעות הראוי של חובות המשפט ביחסי הורים וילדים; השאלה היא מה עולה מן ההוראות שקבע המחוקק בסוגיה זו.

2. החובה של ההורים על פי הוראת סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית אינה מוגבלת לצרכים חומריים גרידא, והיא כוללת אף דאגה לחינוכו של הקטין, ללימודיו, להכשרתו לעבודה ולמשלח יד.

3. מושג החינוך המוזכר בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית הוא רחב מני ים ועמוק ממצולותיו. על פי נוסח ההוראה שבסעיף 15 עצמו, אין החינוך מתמצה בדאגה ללימודים ולהכשרה מקצועית.

4. עם זאת קיימים גבולות ברורים לפלישת המשפט לתוך מרקם המשפחה: אין ספק כי כל ילד זקוק לאהבת הורים, והיא בגדר צורך חיוני בעבורו. כידוע, חסך אהבה עשוי להשפיע לרעה על אישיותו של אדם. אך הענקת אהבה היא מעבר ליכולת ההשגה של החוק, שידו גם כבדה וגם קצרה בתחום הנפש. לכן בדברו על חובת ההורה לדאוג לצורכי הקטין, הכוללים חינוך, לא התכוון המחוקק להטיל חובה משפטית לאהוב, כעין דרישה לקיומו של רגש פנימי באדם.

5. חוק הכשרות המשפטית אינו דורש את הצלחת ההורים בדאגתם לחינוכו של הילד; כל מה שנדרש מהם הוא לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין, בלשון סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית. כלומר, חובתם אינה להשיג את התוצאות הרצויות של החינוך, של הלימודים ושל ההכשרה, אלא חייבים הם להשתדל לפי רמת ההתנהגות של הורים מסורים רגילים.

6. אין ספק כי אדם רשאי לוותר על זכויותיו, אך אין הוא יכול להיפטר מחובותיו. לכן כל עוד הורה הוא האפוטרופוס הטבעי של ילדו, הוא נושא בחובה הקבועה בסעיף 15 לחוק לדאוג לצורכי הילד, צרכים שיש לתת להם מובן רחב החורג מצרכים חומריים גרידא. העובדה כי אין הילדים נמצאים ברשותו ובחזקתו משפיעה על זכויותיו של ההורה, אך לא על חובותיו. אלה ממשיכות להיות מוטלות על כתפיו; הכול, כמובן, בהתאם לנסיבות המוחשיות של יחסי הורים-ילדים.

המחוקק טרח – בסעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית – להקים להורים חסינות-מה מפני תביעות על גרימת נזק שבא לילד כתוצאה מהתנהגותם, אלא אם פעלו שלא בתום-לב או לא נתכוונו לטובת הקטין.

משמעותה של הוראת סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית אינה מתמצית במתן חסינות-מה להורים מפני אחריותם לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם. יש בהוראה זו גם משום הטלת אחריות ישירה על הורים לנזקי הקטין, שנגרמו בשל הפרת חובותיהם כאפוטרופוסים טבעיים. נכון אמנם כי נוסף על כך חובות ההורים, הקבועות בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית, נקלטות גם בתוך כלי הקיבול הכללי של סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שעניינו הפרת חובה חקוקה. אך אין זה גורע ממשמעותה העצמאית של הוראת סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית כמטילה אחריות ישירה על ההורים.

המחדלים של המערער עולים כדי התנהגות בלתי סבירה, בלשון המעטה. העובדה כי המערער חדל לדאוג לילדים מתוך כוונה אינה גורעת מן האפשרות כי נתקיים יסוד ההתרשלות. ההתרשלות, במובנה הטכני, יכולה לכלול גם מעשים ומחדלים מכוונים, משום שהמבחן לקיום ההתרשלות הוא אי-הסבירות של ההתנהגות והצפיות של הנזק.

יחסי ההורים וילדים אינם חד סטריים, אלא לצד זכויותיהם של הילדים כלפי הוריהם קיימות גם חובות. היבט נוסף זה, תופס מקום חשוב במסורת היהדות, והוא מתבטא במצווה של כיבוד אב ואם… מבחן חשוב נוסף מצוי באיזון האינטרסים בין הורים לילדים. עם כל ההדגשה על זכויות הילדים כלפי הוריהם, הדגשה המבטאת מגמה אופיינית לתקופתנו, יש חשיבות גם לאוטונומיה האישית של כל הורה לעיצוב חייו הפרטיים. על ההורה לדאוג לצורכיהם של ילדיו, אך אין דורשים ממנו להקריב לשם כך את כל חייו הפרטיים והמקצועיים. הוא נדרש לנהוג כהורה מסור, אך לא כהורה מיוסר”.

אליבא דשופט ת’ אור: אין ספק כי מערכת היחסים בין הורים לילדים היא פעמים רבות מערכת טעונה ומורכבת. על בית-המשפט לשקול בזהירות הראויה את תחימת קו הגבול להתערבותו במסגרת הכרתו בקיום עילת תביעה בנזיקין לילד כלפי הורהו. מדיניות שיפוטית ראויה מכתיבה את הגישה שעל-פיה רק במקרים קיצוניים יימצאו מעשים או מחדלים של הורים כהתנהגות רשלנית המולידה עילה בנזיקין נגדם.

יש לבחון את האחריות בנזיקין של אב כלפי ילדיו בשל הפרת החובה לדאוג לצורכיהם על רקע הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. לכאורה, אמירה כללית מעין זאת אין בה חידוש כלשהו, משום שהיא נכונה לכל מעשי נזק במסגרתן של עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה. אולם כאן האמירה נוגעת לשיקולי איזון מיוחדים השונים במהותם ממצבי נזק אחרים.

בסוגיה הנדונה מדובר בחדירה לתוך יחסי משפחה שבהם הזכויות של קטינים המצויים תחת האפוטרופסות הטבעית של הוריהם עשויות להתנגש בזכויותיהם של ההורים לעצב את חייהם באופן אוטונומי. מערכת המשפט המודרנית נותנת עדיפות לאינטרסים של הקטינים, אך אין היא שוללת לחלוטין את חירותם של ההורים. אמנם אין הורה יכול להיפטר כליל מחובותיו כלפי ילדיו, אך תוכן החובות המוחשיות עשוי להשתנות על-פי הנסיבות המיוחדות של היחסים הפנימיים במשפחה. כן יש לזכור כי המחוקק העניק להורים חסינות חלקית בהוראת סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית.

במקרה דנן, גם אם יתחשבו התחשבות מרבית במצבו של המערער ובשאיפותיו לתא משפחתי חלופי, עדיין מתבקשת המסקנה כי לא היה כל הכרח כי ינהג במידת האכזריות כלפי ילדיו כפי שנהג.

Share

Comments