חובות ההורים כלפי ילדיהם לפי החוק

החוק מחייב כל הורה לדאוג לצרכים של ילדו: לפרנס אותו, לחנך אותו, לדאוג ללימודים ולהכשרה לעבודה, ולשמור על הרכוש שלו. החובה הזו קיימת גם אחרי גירושין, וגם כשהילד גר בעיקר אצל ההורה השני. מה שמשתנה בפרידה הוא אצל מי הילד גר, לא מה ההורה חייב לו.

מה החוק מחייב

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב-1962, קובע שההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם (סעיף 14). סעיף 15 מפרט מה זה אומר: החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, כולל חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמקצוע ועבודתו, וכן שמירה על נכסיו וניהולם. לצד החובות האלה באה הסמכות להחזיק בילד, לקבוע איפה הוא גר ולייצג אותו.

שלוש נקודות חשובות עולות מהסעיפים האלה:

• החובה רחבה. "צרכים" זה לא רק אוכל ובגדים. בית המשפט העליון הסביר שהמושג "חינוך" בסעיף 15 רחב מאוד, וכולל יותר מבית ספר ומקצוע.
• החוק בודק מאמץ, לא תוצאה. הורה לא חייב להצליח. הוא חייב לנהוג כמו הורה מסור רגיל. ילד שבחר דרך אחרת מזו שההורים קיוו לה לא הופך את ההורים למפרי חובה.
• יש להורים הגנה. סעיף 22 נותן להורים חסינות חלקית. החוק לא רוצה שכל החלטה הורית שלא הצליחה תגיע לבית המשפט.

פרשת אמין: כשהורה מנתק קשר

פסק הדין המרכזי בנושא הוא ע״א 2034/98 אמין נ׳ אמין, של בית המשפט העליון (1999). הנה התמצית, במילים שלנו.

האב טען שמדובר בחובה מוסרית בלבד, ושאם יכירו בתביעה כזו לא יהיה לזה סוף. השופט יצחק אנגלרד ענה לו בכמה צעדים:

1. השאלה היא לא מה ראוי, אלא מה המחוקק קבע. והמחוקק קבע חובה משפטית בסעיף 15.
2. החוק לא מחייב לאהוב. אהבה היא רגש, והמשפט לא יכול לכפות אותה. אבל הוא כן מחייב לדאוג.
3. אדם יכול לוותר על זכויות, אבל לא על חובות. העובדה שהילדים לא היו אצל האב השפיעה על הזכויות שלו, לא על החובות שלו.
4. הורה נדרש לנהוג כהורה מסור, ולא להקריב את כל חייו. אבל האב הזה לא היה צריך להיות אכזר כל כך כדי לבנות משפחה חדשה.

השופט תיאודור אור הוסיף את הגבול: בית המשפט צריך להיזהר מלהיכנס לתוך יחסי משפחה, ורק במקרים קיצוניים התנהגות של הורה תיחשב כרשלנות שמחייבת פיצוי.

מה זה אומר להורים שנפרדים

פרשת אמין עסקה במקרה קיצוני, אבל היא מלמדת כמה דברים שרלוונטיים לכל הורה בפרידה:

• מקום המגורים של הילד לא מבטל חובה. הורה שהילד לא גר אצלו נשאר אפוטרופוס וחייב לדאוג לו. ההבדל בין המעמדות מוסבר במאמר החזקה ואפוטרופסות.
• זמני שהות הם גם חובה. הורה שמפסיק להגיע לא רק מאכזב את הילד. בית המשפט רואה בזה הפרה של ההסדר, וזה יכול להשפיע על זמני השהות ועל המזונות. ראו הפרת זמני שהות.
• מזונות הם החלק הכספי של החובה. החובה לפרנס קיימת גם בלי קשר יומיומי, והיא נקבעת לפי הכללים שבעמוד מזונות ילדים.
• גם אב שלא היה נשוי לאם חייב באותן חובות. אבהות שהוכחה יוצרת את כל החובות והזכויות, כמו שמוסבר במאמר אבהות: תביעה, בדיקה גנטית וזכויות.

איך נראה "הורה מסור" ביום־יום

סעיף 17 לא נותן רשימה, אבל אפשר לתרגם אותו לדברים פשוטים. הורה מסור יודע מי המחנכת ומה קורה בבית הספר, גם אם הילד לא גר אצלו. הוא מגיע לזמני השהות שנקבעו, ומודיע מראש כשהוא לא יכול. הוא משתתף בהחלטות על טיפול רפואי וחינוך, ולא משאיר אותן לצד השני ואחר כך מתלונן. והוא לא מעמיד את הילד באמצע הסכסוך: לא שולח דרכו הודעות, ולא מדבר לידו נגד ההורה השני. בתי המשפט בודקים את הדברים האלה כשהם מחליטים אצל מי הילד יגור, והם חוזרים בתסקירים.

החובות בחוק העונשין ובחוקים נוספים

לחובות ההורים יש גם צד פלילי. חוק העונשין מחייב הורה לספק לילד מתחת לגיל 18 את צרכי המחיה שלו ולדאוג לבריאותו, ומחמיר עם הזנחה והפקרה. חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש״ך-1960, מאפשר לרשויות הרווחה להתערב כשילד נמצא בסכנה. אלה כלים למקרים קיצוניים.

כשההורים לא מסכימים על מילוי החובות

לא פעם המחלוקת לא נוגעת להזנחה, אלא לשאלה איך לדאוג: איזה בית ספר, איזה טיפול, כמה חוגים. כאן החוק לא נותן לאחד ההורים להכריע לבד. אם אין הסכמה, פונים לבית המשפט, אחרי בקשה ליישוב סכסוך בדרך כלל. הדרך מתוארת במאמר בקשה ליישוב סכסוך ויחידת הסיוע. עדיף לסכם את הכללים מראש בהסכם הורות משותפת.

עוד מדריכים בנושא נמצאים בעמוד ילדים, אחריות הורית ומזונות. עו״ד קרני שלו מלווה הורים בבני ברק ובגוש דן בכל שאלה של אחריות הורית וזמני שהות. אם הורה אחר לא ממלא את חובותיו, או שאתם רוצים לדעת מה בדיוק מוטל עליכם, אפשר לקבוע פגישה.

המידע במאמר הוא מידע כללי, נכון למועד העדכון, ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.