מזונות ילדים הם הזכות של הילד ששני ההורים יממנו את הצרכים שלו. החובה כתובה בסעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי״ט-1959. מאז פסק הדין בע״מ 919/15 (2017), מגיל 6 ועד 15 שני ההורים משלמים לפי היכולת הכלכלית של כל אחד ולפי הזמן שהילד נמצא אצלו. עד גיל 6, לפי הדין האישי (הדין הדתי שחל על ההורים), האב משלם את הצרכים ההכרחיים.
הכלל משתנה לפי גיל. הזיזו את הסמן או בחרו טווח גילים, ותראו איזה כלל חל ומה בית המשפט שוקל. הכלי לא מחשב סכומים: הסכום נקבע בכל תיק לפי הנתונים שלו.
הזזת הסמן מחליפה את ההסבר שמתחת.
על הורים יהודים חל הדין העברי (לפי סעיף 3(א) לחוק). לפיו האב לבד משלם את הצרכים ההכרחיים של הילדים, בלי קשר להכנסה של האם. על מה שמעבר לצרכים ההכרחיים חל ״דין צדקה״: חובה שתלויה ביכולת הכלכלית, ולכן בודקים את היכולת של שני ההורים. הלכת 919/15 עסקה בילדים מגיל 6. לגבי ילדים צעירים יותר, הפסיקה עדיין מתגבשת.
מה נשקל: הצרכים ההכרחיים של הילד, מדור (דיור), וההכנסה של האב מכל המקורות.
בשנת 2017 קבע בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של שופטים (בע״מ 919/15), ששני ההורים משלמים מזונות בגילים האלה, גם על הצרכים ההכרחיים. החלוקה ביניהם היא לפי היחס בין ההכנסות הפנויות שלהם מכל המקורות. בית המשפט בודק גם כמה זמן הילד נמצא אצל כל הורה, ומה כל אחד כבר משלם בפועל.
מה נשקל: הכנסות שני ההורים, חלוקת זמני השהות, הצרכים של הילד ורמת החיים שהורגל אליה.
בגילים האלה, לפי הדין העברי, החובה היא ״מדין צדקה״, כלומר לפי היכולת הכלכלית. לכן בודקים בכל מקרה את היכולת של שני ההורים. החלוקה ביניהם נעשית לפי ההכנסות ולפי זמני השהות, כמו בהלכת 919/15.
מה נשקל: ההכנסות והיכולת של שני ההורים, הצרכים המיוחדים של גיל ההתבגרות.
אחרי גיל 18 החובה כלפי הילד הבגיר באה מהחוק האזרחי, והיא חלה על שני ההורים. בתקופת השירות נהוג לפסוק סכום נמוך יותר, לרוב כשליש מהסכום שנפסק עד גיל 18. כאן, בשונה מקודם, הצרכים של ההורה קודמים: הורה שלא מצליח לממן את עצמו עשוי להיות פטור.
מה נשקל: מסגרת השירות, היכולת של כל הורה, ומה שנקבע בהסכם או בפסק הדין.
הפירוט המלא, עם הפסיקה שאחרי 2017, במאמר מזונות ילדים אחרי בע״מ 919/15.
בתי המשפט מבחינים בין צרכים הכרחיים, שבלעדיהם אי אפשר, לבין צרכים נוספים שתלויים ברמת החיים של המשפחה. מעבר לסכום החודשי, ההורים מתחלקים לרוב בהוצאות חריגות.
המדור, כלומר הדיור, הוא חלק נפרד. הסכום צריך להיות סביר ולהתאים לדירה שבה המשפחה גרה לפני הסכסוך, בהתחשב בכך שאחרי הפרידה גרים בה פחות אנשים. בפסיקה נהוג לחשב את חלק הילדים בשכר הדירה באחוזים: כ-30% לילד אחד, 40% לשניים ו-50% לשלושה.
הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות מתחלקות בדרך כלל בין ההורים, לפי מה שנקבע בהסכם או בפסק הדין.
הילד יכול לתבוע מזונות דרך ההורה שהוא גר אצלו, או דרך ״ידיד קרוב״, כלומר מבוגר אחר שפועל בשמו, כמו בן משפחה. גם אחרי שבית המשפט אישר הסכם גירושין שכולל מזונות, לילד נשארת זכות משלו לתבוע.
יש חריג: אם לפני ההסכם בית המשפט כבר דן בעניין, בדק את הצרכים של הילד ואפילו פסק מזונות זמניים. במקרה כזה, כדי לפתוח מחדש צריך להוכיח שינוי נסיבות מהותי שקרה אחרי ההסכם, בצרכים של הילד או במצב של אחד ההורים. ראו הגדלה או הפחתה של מזונות.
הורה מובטל לא פטור ממזונות רק כי הוא לא עובד. בית המשפט העליון קבע שהחובה לזון את הילדים קודמת לצרכים של ההורה עצמו. אם אין סיבה אמיתית, כמו מגבלה רפואית קבועה, בית המשפט בודק כמה ההורה יכול להרוויח, ולא רק כמה הוא מרוויח בפועל.
מזונות שלא שולמו נגבים בלשכת ההוצאה לפועל. כשהחייב לא משלם, המוסד לביטוח לאומי יכול לשלם להורה הזכאי, לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל״ב-1972, ולגבות מהחייב.
תלושי שכר, דוחות, הוצאות הילדים וזמני השהות בפועל. רשימה מלאה במאמר מסמכים לפגישה ראשונה.
לפני תביעה מגישים בקשה ליישוב סכסוך. זה שלב חובה של פגישות ביחידת הסיוע שליד בית המשפט. הרבה הורים מסכמים כבר כאן, לפעמים בגישור.
כשאי אפשר לחכות לסוף ההליך, מבקשים מזונות זמניים, כלומר סכום חודשי שמשולם עד פסק הדין.
בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני פוסקים, או מאשרים הסכם שמקבל תוקף של פסק דין.
מה שהורים שואלים לפני שמגישים, או כשמשהו השתנה.
מזונות מלאים משולמים עד גיל 18. אחרי גיל 18 ועד סוף השירות הצבאי או הלאומי נהוג לפסוק שיעור מופחת, לרוב כשליש מהסכום. בפסק דין או בהסכם אפשר לקבוע אחרת.
אין נוסחה קבועה בחוק. בית המשפט בוחן את צורכי הילד, את ההכנסות של שני ההורים מכל המקורות, את זמני השהות אצל כל הורה ואת גיל הילד. מאז בע״מ 919/15, מגיל 6 ועד 15 שני ההורים נושאים במזונות לפי היחס בין ההכנסות.
לא בהכרח. בזמני שהות שווים הזמן שהילד שוהה אצל כל הורה נשקל, יחד עם ההכנסות. כשיש פער בהכנסות, ההורה עם ההכנסה הגבוהה יותר עשוי לשלם מזונות גם בזמני שהות שווים.
השינוי בהלכה לבדו הוא לא סיבה מספיקה לפתוח מחדש מזונות שכבר נפסקו (בע״מ 7670/18). צריך להראות שינוי נסיבות מהותי, בצורכי הילד או במצב של אחד ההורים. ראו הגדלה או הפחתה של מזונות.
את החוב גובים בלשכת ההוצאה לפועל. בנוסף, המוסד לביטוח לאומי יכול לשלם להורה הזכאי לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), ולגבות את הכסף מהחייב.
המידע בעמוד הוא מידע כללי, ולא ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי הנסיבות שלו.