מזונות אישה

הזכות לא נפגעת.

אם הבעל עוזב את הבית, זכות האישה למזונות נשארת כפי שהייתה. החובה לפרנס אותה לא תלויה במגורים המשותפים, והיא נמשכת עד הגט, גם בפירוד ממושך.

תלוי בסיבה.

אישה שעוזבת את הבית בלי סיבה מוצדקת עלולה לאבד את מזונותיה. אם עזבה בגלל אלימות, או בגלל יחס משפיל ומבזה, הבעל חייב לפרנס אותה. היא צריכה להוכיח למה עזבה. בבית המשפט לענייני משפחה קל יותר להוכיח את זה, ובבית הדין הרבני צריך ראיות חזקות יותר.

לרוב לא, אלא אם זה נעשה בחוסר תום לב.

הבעל לא יכול לכפות על האישה לצאת לעבוד כדי להיפטר מהמזונות. אבל אישה שעבדה באופן קבוע והפסיקה לעבוד ממש לקראת הגירושין, כדי להגדיל את המזונות, עלולה להפסיד אותם. זה חריג, והוא חל רק כשמוכח שהיא עשתה את זה בכוונה.

הזכות נשללת, אבל רק בראיות חזקות.

לפי הדין העברי, אישה שבגדה, או שהוכרזה ״מורדת״ (מסרבת לחיי אישות בלי הצדקה), מאבדת את זכותה למזונות. בית הדין דורש ראיות חזקות מאוד. לפעמים גם הודאה של האישה לא מספיקה. איך אוספים ראיות בלי לפגוע בפרטיות מוסבר במאמר הוכחת בגידה והגנת הפרטיות.

אפשר לתבוע ״מזונות מעוכבת״.

בית הדין פסק שהבעל צריך לתת גט, והוא מסרב? כך הוא מונע מאשתו להתחתן שוב. במצב כזה אפשר לחייב אותו ב״מזונות מעוכבת״, כלומר מזונות לאישה שהגט שלה מתעכב. ההכנסות של האישה לא מקוזזות מהם, ולפעמים הסכומים גבוהים. זה אחד הכלים של בית הדין מול סרבנות גט.