החזקה משותפת של שלושה ילדים: מה שקל בית המשפט (2012)

אם לשלושה ילדים ביקשה מבית המשפט לקבוע שהם יגורו אצלה. האב ביקש שיגורו אצלו, או לפחות החזקה משותפת. בין ההורים היה סכסוך קשה, עם האשמות הדדיות ושתי בקשות לצו הגנה. בית המשפט לענייני משפחה קבע החזקה משותפת של שני ההורים, והפנה את שניהם לתיאום הורי.

פסק הדין כתוב במונח שהיה מקובל אז. כאן כתוב "החזקה", המילה של החוק, כלומר השאלה אצל מי הילדים חיים. "אחריות הורית" היא שאלה אחרת: מי מחליט עליהם.

הרקע

ההורים היו נשואים שנים רבות. בחלק מהתקופה האם עבדה ובנתה קריירה, והאב, שהעסק שלו נסגר, היה ההורה שבבית: הוא אסף את הילדים מבית הספר, הכין ארוחות ועזר בשיעורי בית. האם טענה שהאב אוהב את הילדים אבל לא מתאים שהילדים יגורו אצלו, ושהוא פוגע בה במילים. האב הכחיש וטען שהאם מזלזלת בו ומכפישה אותו.

במשך כשנתיים הוגשו שלושה תסקירים. הראשון, כשההורים עוד גרו יחד, המליץ לשמור על השגרה של הילדים. שני האחרונים, מדצמבר 2011 ומאפריל 2012, המליצו על החזקה משותפת. התסקירים תיארו ילדים שמחים, חברותיים ומצליחים בלימודים, ושני הורים מעורבים עם מסוגלות הורית טובה. העובדת הסוציאלית אמרה בעדותה שלמרות כל הרע ביניהם, ההורים מצליחים לשמור על השגרה ועל המצב הרגשי של הילדים.

בין אנשי הרווחה היו דעות שונות. חלקם הציעו אחריות הורית משותפת, כלומר ששני ההורים יחליטו יחד, בעוד שהילדים יישארו בהחזקת האם. העובדת הסוציאלית שטיפלה במשפחה חשבה אחרת, והמליצה על החזקה משותפת. בתסקיר מדצמבר היא הציעה שהילד הצעיר יישאר אצל האם. ועדת התסקירים חזרה על ההמלצה להחזקה משותפת, עם זמנים רחבים לשני ההורים.

בזמן ההליך הילדים היו בהחזקה זמנית של האם, ובזמנים רחבים אצל האב, כולל לינה. ההורים מכרו את הדירה המשותפת, והאב שכר דירה קרוב מאוד לבית שבו הילדים נשארו עם האם.

מה נפסק

השופטת ד״ר ורדה בן שחר פתחה בעיקרון: ההחלטה אצל מי הילדים יגורו נקבעת לפי טובת הילד, ובפרידה בית המשפט מחפש בעצם את הרע במיעוטו. היא תיארה את המגמה בפסיקה ובמחקר, שעוברת מקביעת הורה אחד שהילד גר אצלו לאחריות הורית משותפת ולחלוקת זמן רחבה, כי ילדים מסתדרים טוב יותר אחרי גירושין כששני ההורים מעורבים. היא גם הזכירה שכאשר הילדים גרים בעיקר אצל הורה אחד, יש לו יותר השפעה על הילדים, ולפעמים זה מוביל לניכור מההורה השני.

לפי הפסיקה שהשופטת הביאה, החזקה משותפת דורשת כמה תנאים: מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, רמה טובה של שיתוף פעולה, ילדים שרואים בשני הבתים מרכז חיים, מרחק קטן בין הבתים, והערכה הדדית כהורים. בתיק הזה כל התנאים התקיימו, חוץ מהתקשורת.

על התקשורת השופטת כתבה את החלק החשוב בפסק הדין. דרישה לתקשורת טובה יכולה להפוך לנשק: הורה שמתנגד להחזקה משותפת פשוט יקלקל את התקשורת, וכך ימנע אותה. לכן, כששני ההורים טובים, בית המשפט לא יכול ברוב המקרים לדרוש תקשורת מצוינת ביום ההחלטה, אלא תקשורת סבירה שתלך ותשתפר, בעזרת הדרכה.

השופטת בדקה גם טענה על פרסומים של האב באינטרנט נגד האם, ומצאה שהם לא מצדיקים למנוע החזקה משותפת. היא הבהירה שאסור לפרסם תמונות של הילדים או השמצות של ההורה השני, והאב הסיר את התמונות. בסוף נקבעה החזקה משותפת, עם זמנים לפי התסקיר האחרון, וההורים הופנו למרכז לתיאום הורי.

מה זה אומר בשבילכם

פסק הדין ניתן ב-2012. יש מאז החלטות על החזקה משותפת גם בגיל צעיר. החלטה אצל מי הילדים יגורו לא סוגרת את העניין: השופטת עצמה הדגישה שאפשר לשנות אותה, ושהיא מחייבת את ההורים להשתתף בהדרכה. ההסבר המלא, והשיקולים של בית המשפט, נמצא במאמר החזקה משותפת וזמני שהות.

שני דברים השתנו מאז. הראשון, המזונות: לפני בע״מ 919/15 החזקה משותפת הפחיתה רק חלק מחובת האב במזונות. היום, מגיל 6, החלוקה תלויה בהכנסות ובזמני השהות, כמו שמוסבר במאמר מזונות ילדים אחרי בע״מ 919/15. השני, הדרך: מאז החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע״ה-2014, תיקים מתחילים בדרך כלל בבקשה ליישוב סכסוך ובפגישות ביחידת הסיוע, לפני שמגיעים לתסקיר.

מה לא להסיק: פסק דין של בית משפט לענייני משפחה לא מחייב שופטים אחרים, וכל תיק נבדק לפי הנסיבות. תיק שבו אחד ההורים מונע קשר נראה אחרת לגמרי, כמו בתקציר ניכור הורי: הילדים עברו לגור אצל האב. עוד על אחריות הורית וזמני שהות בעמוד התחום, ועוד תקצירים בעמוד פסקי הדין.

התקציר אינו מחליף את פסק הדין עצמו. המידע בעמוד הוא מידע כללי, נכון למועד העדכון, ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.