בקצרה
- בית הדין הרבני בנתניה קבע שהוא מוסמך לדון ברכוש ובמזונות האישה של בני זוג יהודים שנישאו בנישואין אזרחיים בחו״ל, כשהבעל צירף אותם לתביעת הגירושין.
- הנימוק: ההלכה מכירה בחובות שבין בני זוג כאלה מכוח ״מנהג המדינה״, כלומר החוק האזרחי שהציבור נוהג לפיו, ולכן הצירוף (הכריכה) כן.
- ההחלטה עומדת מול אמירה של בית המשפט העליון בבג״ץ 2232/03. מי שנישא בנישואין אזרחיים צריך לבדוק היטב איפה להגיש, ולפני הצד השני.
בעמוד הזה
בני זוג יהודים, אזרחי ישראל, נישאו בנישואין אזרחיים בחו״ל. הבעל הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, וצירף אליה את חלוקת הרכוש ואת מזונות האישה. האישה טענה שבית הדין לא מוסמך לדון ברכוש ובמזונות של נישואין שההלכה לא מכירה בהם. בית הדין הרבני האזורי בנתניה דחה את הטענה, וקבע שהוא מוסמך לדון בכל העניינים שצורפו.
הרקע
רק בית הדין הרבני מחליט בגירושין של יהודים בישראל. כך קובע חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי״ג-1953. בני זוג שנישאו בחו״ל בטקס אזרחי, למשל ב״נישואי קפריסין״, לא נישאו לפי ההלכה. ובכל זאת, כדי להיפרד בישראל הם צריכים פסק דין של בית הדין.
בבג״ץ 2232/03 (2006) קבע בית המשפט העליון שבית הדין הרבני מוסמך להתיר נישואין אזרחיים כאלה, גם בלי גט. אבל באותו פסק דין הוסיף הנשיא ברק אמירה נוספת. לדבריו, מי שנישא בנישואין אזרחיים ומצרף את הרכוש לתביעה בבית הדין, לא עושה זאת בכנות. הסיבה: בית הדין לא מכיר בחובות הכספיות שנוצרות מנישואין כאלה.
על האמירה הזו נשענה האישה. היא טענה שהבעל צירף את הרכוש רק כדי שבית הדין ידון בו, ולא בית המשפט לענייני משפחה.
מה נפסק
בית הדין קבע שהוא מוסמך לדון ברכוש ובמזונות האישה. ההחלטה נכתבה בידי הרב אריאל ינאי, ושני הדיינים האחרים הצטרפו אליה. הנימוקים העיקריים:
- אמרת אגב. האמירה של בג״ץ על הכריכה נאמרה בדרך אגב (בלשון המשפט: ״אמרת אגב״). השאלה הזו לא עמדה להכרעה באותה עתירה, ולכן היא לא מחייבת. כך קבע קודם לכן גם בית הדין הרבני בטבריה, ב-2009.
- ההלכה מכירה בחובות. לפי בית הדין, ההנחה של בג״ץ לא נכונה. בית הדין לא מחיל על בני זוג כאלה את חיובי הכתובה. אבל הוא מכיר בזכויות ובחובות שהחוק האזרחי יוצר ביניהם, כמו חוק יחסי ממון.
- מנהג המדינה. ההלכה מכירה ב״מנהג המדינה״: כללים כספיים שכל הציבור נוהג לפיהם. מי שמתחתן בישראל היום מתכוון, לפי הגישה הזו, לשותפות ולחובות שהחוק קובע. בית הדין הביא לכך מקורות מספרות התשובות, שדנו בנישואין שנערכו שלא לפי ההלכה.
- הכריכה כנה. מכיוון שבית הדין מכיר בחובות האלה, הוא יכול לדון בהן ברצינות. לכן אין בצירוף שלהן לתביעה שימוש לרעה.
האם הכריכה כנה?
בג״ץ 2232/03 (2006), בדרך אגב
לא
כי בית הדין לא מכיר בחובות הכספיות של נישואין כאלה
בית הדין בנתניה (2010)
כן
ההלכה מכירה בחובות האלה מכוח מנהג המדינה
זו החלטה של בית דין אזורי. היא לא מחייבת בתי דין אחרים.
מה זה אומר בשבילכם
מי שנישא בנישואין אזרחיים בחו״ל לא נמצא מחוץ למערכת הדתית. הגירושין עוברים דרך בית הדין הרבני, ולפי ההחלטה הזו, גם הרכוש יכול לעבור לשם. לכן ההחלטה איפה להגיש, ומתי, חשובה גם לזוגות האלה. ההבדלים בין שני המקומות מוסברים במדריך בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה, והטבלה המלאה של מי מחליט במה, בעמוד בית הדין הרבני מול בית המשפט.
זו החלטה של בית דין אזורי משנת 2010. היא לא מחייבת בתי דין אחרים, והיא עומדת מול אמירה של בית המשפט העליון. בכל מקרה, מי שמגיש ראשון יכול להשפיע על השאלה מי ידון בתיק, וזה נכון גם כאן. מה עושים כשהצד השני הקדים, במדריך הצד השני הגיש ראשון.
כשאחד מבני הזוג לא יהודי, או כשאין להם דת משותפת, המסלול שונה: מגישים בקשה להתרת נישואין לפי חוק מ-1969, שמתואר בעמוד התרת נישואין. ומי שעוד לא התחתן ומתכנן נישואין אזרחיים יכול לקבוע מראש את הכללים לרכוש בהסכם ממון.
כל מקרה נבחן לפי הנסיבות שלו. תקצירים נוספים בעמוד פסקי דין בדיני משפחה.
התקציר אינו מחליף את פסק הדין עצמו. המידע בעמוד הוא מידע כללי, נכון למועד העדכון, ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.