בקצרה
- בית הדין הרבני עיכב את יציאתה של אישה ושל ילדיה מהארץ, במסגרת תביעת שלום בית של הבעל, כי לדבריו הנסיעה תפגע בסיכוי לשלום בית.
- בג״ץ ביטל את הצו. לבית הדין מותר לעכב יציאה רק כשיש חשש אמיתי ורציני שהנסיעה תסכל את ההליך או תמנע את ביצוע פסק הדין.
- חופש התנועה הוא זכות יסוד. צו עיכוב יציאה הוא כלי לשמור על ההליך, ולא דרך ללחוץ על הצד השני.
בעמוד הזה
בבג״ץ 3914/92, מ-1994, קבע בית המשפט העליון מתי בית דין רבני יכול לעכב יציאה של בעל דין מהארץ. בית הדין הרבני עיכב את יציאתה של אישה לחו״ל, כדי לא לפגוע בסיכוי לשלום בית. בג״ץ ביטל את הצו, וקבע כלל: מעכבים יציאה רק כשיש חשש אמיתי ורציני שהנסיעה תסכל את ההליך או תמנע את ביצוע פסק הדין. זה פסק דין ישן, אבל הוא עדיין הבסיס לשאלה הזו.
הרקע
בני זוג נשואים עם שלושה ילדים היו בסכסוך. האישה תבעה מזונות לה ולילדים בבית המשפט המחוזי (בתי המשפט לענייני משפחה עוד לא היו קיימים אז). הבעל הגיש לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית, כלומר ביקש שבית הדין יורה לחזור לחיים משותפים. במסגרת התביעה הוא ביקש צו שמעכב את יציאת האישה והילדים מהארץ.
האישה תכננה נסיעה לחו״ל. הבעל טען שהנסיעה תרחיק בין בני הזוג ותפגע בסיכוי לשלום בית. בית הדין האזורי קיבל את הבקשה, ובית הדין הגדול לא דן בערעור בזמן. האישה עתרה לבג״ץ.
מה נפסק
לבית הדין יש סמכות. בג״ץ קבע שלבית הדין הרבני, כמו לכל גוף שמחליט בסכסוכים, יש סמכות לקבוע סדרי דין. עיכוב יציאה הוא אחד מהם.
אבל הסמכות מוגבלת. כשבית הדין משתמש בסמכות הזו, הוא צריך לאזן בין שני דברים: הזכות של צד אחד שההליך שלו יתקיים, וחופש התנועה של הצד השני. חופש התנועה, כולל הזכות לצאת מהארץ, הוא זכות יסוד.
שלום בית לא מצדיק עיכוב. בתיק הזה לא הוכח חשש שהאישה לא תחזור, או שהנסיעה תכשיל את ההליך. הטעם של בית הדין, שהנסיעה תפגע ביחסים, הוא לא טעם שמותר לעכב בגללו. לכן בג״ץ ביטל את הצו. הוא הוסיף שבית הדין יכול להסיק מסקנות מהתנהגות האישה כשהוא מכריע בתביעת שלום הבית עצמה.
המבחן של בג״ץ
מצדיק עיכוב
חשש כן ורציני
- שהיציאה תסכל את ההליך
- או תמנע את ביצוע פסק הדין
לא מצדיק עיכוב
מה שעלה בתיק
- שהנסיעה תפגע בסיכוי לשלום בית
- חשש תיאורטי
מה זה אומר בשבילכם
צו עיכוב יציאה הוא כלי חשוב בגירושין. משתמשים בו כשיש חשש שבן הזוג יעזוב את הארץ ולא ישלם מזונות או כתובה, או כשיש חשש שהילדים יילקחו לחו״ל ולא יחזרו. כדי לקבל צו כזה צריך להראות חשש ממשי: למשל קשרים חזקים בחו״ל, העברת כספים, או איומים. איך בונים בקשה כזו מוסבר בעמוד סעדים זמניים וצווים דחופים.
הצד השני של אותו כלל: צו שניתן רק כדי ללחוץ, או בלי ראיות, אפשר לתקוף. גם כאן כדאי לפעול מהר, כי נסיעה שנדחתה כבר לא חוזרת.
כשמדובר בילדים, השאלה נבדקת גם לפי טובת הילד. בזמן ההליך עדיף לא לטוס עם הילדים בלי הסכמה בכתב של ההורה השני, כמו שמוסבר במאמר הילדים בזמן ההליך. איפה מגישים, בבית הדין הרבני או בבית המשפט, הוא שאלה בפני עצמה. ההסבר בעמוד בית הדין הרבני.
מאז 1994 נחקקו חוקים חדשים, ובתי המשפט ובתי הדין פיתחו את הכלל הזה. כל הסיכומים נמצאים בעמוד פסקי הדין.
התקציר אינו מחליף את פסק הדין עצמו. המידע בעמוד הוא מידע כללי, נכון למועד העדכון, ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.