בקצרה
- «המניות הרשומות בשמי» פורשו כמניות שהיו רשומות על שם המנוח ביום שכתב את הצוואה, ולא ביום מותו. הבן ירש את כל המניות שנשארו.
- בית המשפט קרא את הצוואה יחד עם הצוואה המקבילה של בת הזוג, ושמע את עורך הדין שערך את שתיהן.
- ניסוח שנשמע ברור ביום הכתיבה יכול לפתוח מחלוקת אחרי שנים. כדאי לכתוב מראש מה קורה אם הנכסים משתנים.
בעמוד הזה
בן של מנוח תבע את בנותיה של בת הזוג של אביו. הם התווכחו על שלוש מילים בצוואה של האב: "המניות הרשומות בשמי". הבן טען שהכוונה למניות שהיו רשומות על שם האב ביום שכתב את הצוואה. הבנות טענו שהכוונה למניות שהיו על שמו ביום מותו. בית המשפט קיבל את עמדת הבן.
הרקע
המנוח ובת זוגו חיו יחד שנים רבות בלי להתחתן. לכל אחד מהם היו ילדים מקשר קודם, ולא היו להם ילדים משותפים. המנוח היה הבעלים של 5,000 מניות בחברה שהחזיקה מפעל.
ב-1990 כתבו השניים צוואות, אצל אותו עורך דין. הצוואות היו דומות מאוד. בצוואה של המנוח היו שני תרחישים, למקרה שימות לפני בת הזוג:
- אם כל המניות ייחשבו שלו בלבד: חצי לבת הזוג, חצי לבנו.
- אם המניות ייחשבו שייכות לשניהם בחלקים שווים: כל החלק שלו לבנו.
ב-1998 העביר המנוח לבת הזוג 2,500 מניות, מחצית. הוא נפטר ב-2003, והצוואה קוימה. אחר כך רשמה בת הזוג על שמה עוד מחצית מהמניות שנשארו לו. בסוף היו בידיה 3,750 מניות, ובידי הבן 1,250. בת הזוג נפטרה ב-2006.
הבנות טענו שגם ב-1990 מחצית מהמניות כבר הייתה שלה, לפי חזקת השיתוף בין בני זוג. לכן, לדבריהן, המנוח לא יכול היה לצוות יותר מ-2,500 מניות.
מה נפסק
הכלל. סעיף 54(א) לחוק הירושה קובע שמפרשים צוואה לפי מה שהמצווה רצה. קודם בודקים מה עולה מהצוואה עצמה, ורק אם אי אפשר להבין ממנה, בודקים את הנסיבות. הרצון של המצווה גובר על כל אינטרס אחר. אבל השופט לא יכול להוסיף לצוואה או למחוק ממנה.
הצוואה עצמה. השופט קבע שהלשון ברורה: בכל תרחיש הבן מקבל 2,500 מניות. הפירוש של הבנות, לדבריו, לא רק שאינו עולה מהצוואה, הוא סותר אותה.
הצוואה המקבילה. כאן היה המפתח. בצוואה של בת הזוג, מאותו יום, לא הייתה שום הוראה למקרה שכל המניות ייחשבו של המנוח. מי שלא מוריש משהו, מראה שהוא לא רואה בו נכס שלו. אילו האמינה שמחצית המניות שלה כבר ב-1990, היא הייתה מצווה עליהן.
העדות של עורך הדין. עורך הדין שערך את שתי הצוואות העיד שהכוונה של שניהם הייתה אחת: 2,500 מניות לבן, ו-2,500 לבנות, לא משנה מי ימות ראשון. השופט מצא את עדותו אמינה. כאן הוא העיד כעד, ולא ייצג אף צד. מה קורה כשעורך הדין שערך צוואה גם מייצג, ראו עורך הדין שערך את הצוואה לא ייצג בהתנגדות לה.
התוצאה. בת הזוג קיבלה מחצית מהמניות עוד בחיי המנוח. לכן חל התרחיש השני: הבן יורש את כל 2,500 המניות שנשארו לאביו. ההעברה לבת הזוג מכוח הצוואה בוטלה. הבנות חויבו בהוצאות ובשכר טרחה של 50,000 ₪. השופט ציין שהדיון התארך שלא לצורך, כי הן התמקדו בהתנהגות של הבן ולא במה שכתוב בצוואה.
| מתי | בצד של המנוח והבן | בצד של בת הזוג |
|---|---|---|
| 1990: הצוואות | 5,000 | 0 |
| 1998: העברה בחיים | 2,500 | 2,500 |
| אחרי 2003: הרישום מכוח הצוואה | 1,250 | 3,750 |
| פסק הדין | 2,500 | 2,500 |
השורה הראשונה לפי הרישום על שם המנוח. הבנות טענו שגם אז מחצית כבר הייתה של בת הזוג, ובית המשפט דחה את הטענה.
מה זה אומר בשבילכם
כותבים לאיזה מועד הכוונה. "רשום בשמי", "הכסף שלי", "הדירה": כדאי לכתוב לאיזה מועד הכוונה, ומה קורה אם הנכס נמכר או מועבר בחיים. עוד טעויות כאלה במאמר טעויות נפוצות בצוואה.
צוואות של בני זוג נקראות יחד. גם כשהן לא צוואה הדדית במובן של החוק, בית המשפט יכול ללמוד מאחת על השנייה. אם זה מה שאתם רוצים, אפשר לכתוב צוואה הדדית ולקבוע בה מה קורה בכל תרחיש.
זוגות לא נשואים. בני זוג שחיים יחד בלי נישואין צריכים להחליט בצוואה מה של מי. טענות על שיתוף בנכסים יעלו אחרת אחרי המוות. עוד על כך בעמוד ידועים בציבור.
האם זה עדיין נכון? פסק הדין ניתן ב-2011. סעיף 54 לא השתנה, והגישה שלפיה מחפשים את רצון המצווה, קודם בצוואה ואחר כך בנסיבות, עדיין מנחה את בתי המשפט. כל צוואה מתפרשת לפי הנוסח והנסיבות שלה.
עוד על הנושא בעמוד עריכת צוואה ובשאר התקצירים של פסקי דין.
התקציר אינו מחליף את פסק הדין עצמו. המידע בעמוד הוא מידע כללי, נכון למועד העדכון, ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.