בקצרה
- דירה שהייתה לאחד מבני הזוג לפני הנישואין לא מתחלקת, אלא אם מוכיחים כוונה לשתף בה ו״דבר מה נוסף״ מעבר לנישואין עצמם.
- כאן ה״דבר מה נוסף״ היה הבטחה חוזרת של הבעל, לאורך שנים, למכור את הדירה ולקנות בכספה דירה משותפת.
- ההחלטה התקבלה ברוב של שניים מול אחד. בדירת מגורים קל יותר להוכיח שיתוף, אבל עדיין צריך ראיות.
בעמוד הזה
בעל קנה דירה ארבע שנים לפני החתונה, מכספו ועל שמו. בני הזוג גרו בה כל שנות הנישואין. בגירושין האישה ביקשה מחצית מהדירה. בית המשפט העליון קבע, ברוב דעות, שהיא זכאית למחצית: הבעל הבטיח לה שנים שימכרו את הדירה ויקנו דירה משותפת.
הרקע
בני הזוג התחתנו ב-1990 ונולדו להם שני ילדים. הדירה נקנתה בלי משכנתה ונרשמה רק על שם הבעל. היו שני משברים. בכל אחד מהם האישה עזבה, וחזרה. לפי עדות של חבר משותף, היא חזרה בפעם הראשונה אחרי שהבעל התחייב למכור את הדירה ולקנות דירה אחרת, בכסף מהמכירה ובחסכונות המשותפים. היא אפילו מצאה דירה, והוא ניהל עליה משא ומתן, ואז חזר בו.
בית המשפט לענייני משפחה נתן לאישה מחצית מהדירה. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה: לא היה כסף שלה בדירה, ולכן אין לה זכות בה. האישה ביקשה רשות ערעור לבית המשפט העליון.
מה נפסק
השופט דנציגר, ואיתו השופט עמית, השיבו לתוקף את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. הנימוקים:
- הנקודה ההתחלתית: נכס שהיה לפני הנישואין נשאר של מי שהביא אותו. מי שטוען אחרת צריך להוכיח.
- נישואין ארוכים לא מספיקים. צריך "דבר מה נוסף" שמעיד על כוונה לשתף בנכס הזה.
- הדבר הנוסף לא חייב להיות כסף. לרוב זו השקעה כספית בנכס, אבל זה יכול להיות גם הבטחות ומצגים שהצד השני הסתמך עליהם. לא צריך חוזה מוגמר. מספיקות הבטחות חוזרות.
- בדירת מגורים הרף נמוך יותר. השופט עמית הציע כמה שיקולים: אם הדירה הובאה לנישואין או התקבלה בהם, אם היא ירושה או מתנה, אם גם לבן הזוג השני יש נכס משלו, כמה שנים גרו בה וכמה זמן נמשכו הנישואין, משכנתה או שיפוץ במימון משותף, ואווירה כללית של שיתוף.
השופט זילברטל חלק. לדעתו, הנישואין במקרה הזה לא התאפיינו ברובם בשיתוף, ולכן התקווה של האישה לא הספיקה. הוא היה דוחה את הבקשה.
- משפחהמחצית לאישה
- מחוזיאין לה זכותלא היה כסף שלה בדירה
- עליון, 2012מחצית לאישהברוב של שניים מול אחד
מה זה אומר בשבילכם
פסק הדין מ-2012 הוא עדיין נקודת מוצא בתיקים של דירה מלפני הנישואין.
אם הדירה רשומה על שם בן הזוג מלפני החתונה, השאלה היא לא כמה שנים גרתם בה, אלא מה קרה בדרך. ראיות שכדאי לאסוף: משכנתה ששולמה מחשבון משותף, שיפוץ גדול במימון משותף, הודעות או עדים על הבטחה למכור ולקנות יחד. ההסבר הכללי על נכס חיצוני נמצא במאמר איזון משאבים, ועל מתנות בין בני זוג במאמר מתנה לבן הזוג.
ומי שהביא דירה לנישואין ורוצה לשמור עליה? הדרך הבטוחה היא הסכם ממון, שקובע מראש מה נשאר של מי. בלי הסכם, כל הבטחה בעל פה יכולה להפוך לראיה. כשהדירה כבר בתיק, השלבים מוסברים במאמר חלוקת רכוש שלב אחר שלב. עוד סיכומים נמצאים בעמוד פסקי דין.
התקציר אינו מחליף את פסק הדין עצמו. המידע בעמוד הוא מידע כללי, נכון למועד העדכון, ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.