best websites of the world
css Design Awards

עורך דין גירושין קרני שלו | משרד עו"ד לגירושין וייצוג בדיני משפחה

עו״ד קרני שלו הינו מומחה לדיני משפחה ונכלל בין עורכי הדין המובילים בתחום. עוסק בגירושין ומומחה למשא ומתן וגישור, באמצעות שילוב ייחודי של הבנה, ידע משפטי רב וטקטיקה משפטית.

מרכז המידע


תביעה נזיקית בגין בגידה

  • August 2011
  • Posted By admin
  • 0 Comments

ביהמ”ש לענייני משפחה בטבריה
תמ”ש 10541-03-11 א.ז נגד מ.ז

האם יש להורות על מחיקה על הסף של תביעה נזיקית שמגיש אדם כנגד זוגתו בשל טענתו כי הפרה תנאי הנישואין בכך שקיימה יחסים עם אחר? זו השאלה הניצבת לפתחי.
א. ההליך :
1. הבקשה שבפני היא בקשה למחיקה ו/או דחית תביעה על הסף מחמת חוסר עילה כאמור בתקנה 100(1) ו/או תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד – 1984 (להלן: ” התקנות”).
2. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה רכושית ונזיקית (הפרת תנאי נישואין) שהגיש התובע כנגד גרושתו ביום 6/3/11.
ב. רקע עובדתי רלבנטי:
3. המבקשת והמשיב נישאו זל”ז על פי דיני השריעה בשנת 1993 והתגרשו בשנת 2010. לצדדים שני ילדים קטינים משותפים בני 14 ו-16 שנים.
4. במסגרת התובענה העיקרית עתר המשיב לפירוק שיתוף ברכב המשותף וכן עתר לחייב המבקשת בפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו עקב הפרת תנאי הנישואין.
5. לדבריו, התנהגותה של המבקשת משך נישואיהם ובעיקר העובדה כי קיימה יחסים עם גברים אחרים בעת נישואיהם הסבה לו נזקים בלתי הפיכים בדמות כאב וסבל, עגמת נפש, טיפוליים פסיכולוגיים בגין נזק נפשי, אבדן הנאת החיים, מתח וכדו’.
6. בכתב הגנתה, טענה המבקשת, כי לא קיימת בישראל עילת תביעה בגין בגידה ולא התייחסה לטענות גופן.
7. יצוין, כי בעניינם של הצדדים התקיימו שני דיונים והתיק נקבע לדיון הוכחות ליום 14/11/11.
ג. נימוקי הבקשה:
8. במסגרת בקשתה לא חלקה המבקשת על כך, כי עילת תביעתו של המשיב לפירוק שיתוף ברכב מקורה בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973, אולם לדבריה אין כאמור, כל עילת תביעה בגין הפרת תנאי נישואין.
9. המבקשת ציינה, כי אין במדינת ישראל ולו פסק דין אחד שבו נפסקו פיצויים בגין בגידה ו/או הפרת תנאי נישואין. כן נטעו, כי מתן היתר למשיב לדון בעילת תביעה זו משול למתן היתר לרמיסת כבודה של המבקשת, שעה שבאמצעות ההליך הוא מבקש לפגוע בכבודה של אשתו ובפרטיותה.
10. למעלה מכך, לטענתה של המבקשת, “בגידה” אינה יכולה אף לשנות זכויות כאלה או אחרות שקמו למי מהצדדים בעקבות הנישואין.
ד. נימוקי המשיב:
11. בתורו דחה המשיב טענות המבקשת ; לדבריו, “בגידה” משמעותה הפרת אמונים והתנהגות בחוסר תום לב. לטענתו, ככלל מעשה של הפרת אמונים, יש בו כדי לגרום לאחר נזק ולפיכך קמה למשיב עילת תביעה מובהקת.
12. כן טען המשיב, כי אלמלא בגידתה של המבקשת לא היו נגרמים לו הנזקים אשר פורטו בהרחבה בכתב התביעה.
13. מבחינה משפטית טען המשיב, כי מעשיה של המבקשת הינם בגדר רשלנות והפרת חובה חקוקה (למרות שלא נרשם מה החיקוק שהופר). המשיב ובא כוחו לא השכילו להציג ולו פסק דין אחד שהכיר “בבגידה” או “ניאוף” כעילה נזיקית שבגינה נפסקו פיצויים.
ה. גדר המחלוקת:
14. השאלות המבקשות הכרעה בשלב מקדמי זה הן אלה:
14.1. מהם הטעמים שבגינם ניתן לסלק התביעה על הסף?
14.2. האם מתקיימת עילת תביעה? רוצה לשאול : האם בהנחה שהתובע יוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו. בהקשר יש לשקול גם האם מבחינה משפטית, עשוי מעשה של “בגידה” או “ניאוף” לשמש עילה לתביעה נזיקית לפיצויים.
14.3. האם שיקולים של מדיניות שיפוטית ראויה יכולים לשמש כבר בשלב זה לשם דחיית התביעה על הסף? האם שיקולים אלה נכנסים לגדר תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד – 1984.
ו. המדיניות השיפוטית הראויה בסילוק תביעה על הסף – כללי:
15. בית המשפט העליון הורה לנהוג בזהירות עת נדרשות הערכאות הדיוניות לדון בבקשת סילוק על הסף עת קבע:
“סילוק תובענה על הסף קשה מאוד לתובע, שהרי שערי המשפט ננעלים בפניו עוד טרם שטרוניותיו כלפי בעל דינו יישמעו לגופן. בהקשר זה חמור במיוחד הוא סילוק תובענה בדרך של דחייתה, דבר היוצר מעשה בית דין, וכמוהו כמסר לתובע, כי לא רק ששערי המשפט נעולים בפניו והוא נדרש לשוב כלעומת שבא, אלא שאל לו לחזור עוד אל היכל המשפט” (“א 2582/09 גנאים נ’ ביה”ח רמב”ם, (8/8/2010).
16. מכוח המדיניות השיפוטית המורה לנהוג בסילוק תביעות על הסף בזהירות ובצמצום (אף במקרים גבוליים) הרי שרק במקרים בהם לתובע אין שום סיכוי לזכות בסעד המבוקש על ידו, תימחק התביעה על הסף (ע”א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע”מ נ’ מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע”מ (4/6/2007)). יוצא איפוא, כי מדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו ויורה על סילוק על הסף של תביעה.
17. תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד – 1984, קובעת מספר סיטואציות בהן רשאי בית משפט למחוק על הסף תובענה, כאשר סעיף המשנה הרלבנטי היחידי לענייננו הינו זה הקבוע בתקנה 100(1) והקובע כדלהלן:
“בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2) …
(3)…”
18. בהקשר זה השאלה שצריכה להישאל היא : בהנחה שהתובע יוכיח כל עובדות התביעה ובכלל זה, טענת הניאוף של המבקשת, הנזקים שנגרמו לו וקשר סיבתי בין שני אלה, האם יהא זכאי לסעד הכספי המבוקש על ידו? לצורך מענה על שאלה זו יש לבחון בסיס העילה המשפטית.
19. אף אם ישנה עילת תביעה ואין מקום למחוק התביעה, עדיין עולה השאלה, האם לא ראוי מנימוקים של מדיניות שיפוטית ראויה להורות על דחיית רכיב זה בתביעה (של פיצוי בגין ניאוף) על הסף מכוח הוראת תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד – 1984 הקובעת:
“בית משפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע “.
20. מכל אלה נמצאנו למדים, כי סילוק תביעה על הסף מחמת היעדר עילה, הוא מכשיר שיפוטי שיש לנהוג בזהירות ובמשורה וכאשר מדובר בדחייה על הסף ” מכל נימוק אחר”, לרבות מטעמי מדיניות שיפוטית, קל וחומר.
ז. האם לתובע עילת תביעה נזיקית?
21. בענייננו, סבורני כי בשלב זה לא ניתן לומר, כי לא מתקיימת עילת תביעה נזיקית ואבאר נימוקיי:
21.1. במשפט האנגלי בוטלה ב- 1962 החסינות בנזיקין בתביעות בין בני – זוג, ונקבע שלעניין תביעה נזיקין – דינם של בני – זוג כפנויים. בישראל נקבע במקור בסעיף 18(א) לפקודת הנזיקין: ” לא תוגש תובענה של בן – זוג או נציג עזבונו נגד בן – זוגו או נגד נציג עזבונו בשל עוולה שנעשתה לפני נישואיהם או כל עוד נישואיהם שרירים “. על הוראת דין זו נמחתה ביקורת בפסיקה. בע”א 479/60 אפלשטיין נ’ אהרוני, פ”ד טו 682, 760 אמר השופט כהן:
“אין לא טעם ולא עניין ציבורי בהגנה, כביכול, על שלום הבית בין שני בני – זוג שהגיעו לידי התדיינות ביניהם. אם מוכן הניזוק לתבוע את בן – זוגו לדין על הנזק שהסב לו, למה יגרע חלקו של הניזוק שלא יוכל לממש זכויותיו”.
21.2. ביקורת זו הביאה בישראל לביטול החסינות בנזיקין בין בני – זוג, והוראת סעיף 3 לחוק הסדר התדיינות בין בני – זוג תשכ”ט – 1969 הורתה על ביטול סעיף 18(א) לפקודת הנזיקין.
21.3. ממועד זה יחסי בעל – אשה נשלטים גם ע”י מערכת דיני הנזיקין, ובני – הזוג ביחסים הפנימיים ביניהם אינם נהנים עוד מחסינות בנזיקין (תמ”ש (ת”א) 64901/96 דורית פולק נ’ אריאל פולק (23/09/2001).
21.4. עיון מעמיק בפסיקה מעלה, כי בית המשפט פסק פיצויים לא אחת בתביעות נזיקיות אשר הגישו בני זוג האחד כנגד רעהו הן בגין עוולת התקיפה ו/או מעשי אלימות והן בגין עוולת של הפרת חובה חקוקה (כאשר היה פסק דין של בית דין והוא הופר, נקבע כי מדובר בהפרת חובה חקוקה, כאשר החובה נקבעה בסעיף בחוק העונשין הדן בהפרת הוראה חוקית) והן בגין לשון הרע (ראה בעניין זה תמ”ש (קריות) 1847/04 פלוני נ’ פלונית מיום 29.10.2009 וכן: תמ”ש (ת”א) 82377/99 ‏ ד.מ.ש נ’ צ.ש. מיום 16.05.11 ; ועוד ראה: תמ”ש (י-ם) 18561/07 ש’ ד’ נ’ ר’ ד’‏ (מיום 26.05.10)).
21.5. יחד עם זאת, איני סבור כי בפקודת הנזיקין ניתן למצוא עילה נזיקית פרטיקולארית המתיישבת עם עילת “הניאוף” או “הבגידה” (לדיון בהבחנה בין עוולות מסגרת לעוולות פרטניות ראה בהרחבה: (ע”א 243/83 עיריית ירושלים נ’ גורדון, פ”ד לט(1) 113 (11/2/1985)).
21.6. באשר לניסיון לכלול מעשה “ניאוף” או “בגידה” בעוולת הרשלנות, אף כאן הדבר מורכב ואינו פשוט. ‘סבירות ההתנהגות’ בעוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, (שם מתייחס המחוקק למעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה ב”אותן נסיבות”), נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי לפי אמות המידה של האדם הסביר בנסיבות העניין ע”א 10078/03 שתיל נ’ מקורות חברת מים בע”מ (19.3.2007); דנ”א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע”מ נ’ קוסטמן, פ”ד מז(5) 31, 39 (1993); ע”א 1617/04 כים ניר שירותי תעופה בע”מ נ’ הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע”מ (29.6.2008); ניתן לומר כי מעשה הניאוף יכול ליפול לגדר הדיבור ” מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות” (סעיף 35 רישא לפק’ הנזיקין [נוסח חדש]) ודי לנו בכך, כדי לומר שאין לדחות טענה זו על הסף.
21.7. ניתן לטעון כי ‘ניאוף’ או ‘בגידה’, מהווה “פגיעה בכבוד האדם” המוגן בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו ואו-אז מהווה הפגיעה בזכות הפרת חובה חקוקה לצרכי התביעה הנזיקית. בהקשר זה העלתה כב’ השופטת מימון את השאלה האם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ופגיעה ביסודותיו מהווים תשתית לחיובים ופיצויים בגין הפרתו גם כאשר מדובר בהפרה או פגיעה ביסודותיו ביחסים שבין פרטים ולא פרט מול אורגן שלטוני והאם יש להוסיף על העוולות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] עוולות שיסודן בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו המוגדר באופן רחב גורף ובדרך של קביעת תשתיות של עקרונות וזכויות על זכויות יסוד ולטעמה הפסיקה של בית המשפט העליון טרם השיבה על שאלות אלו (תמ”ש (י-ם) 18551/00 ק’ ס’ נ’ ק’ מ’ (07/06/2004). כך גם אני לא רואה לנכון להביע עמדה לעניין זה בשלב כה מקדמי של הדיון.
ח. האם לתובע עילה חוזית?
22. גם אם תמצי לומר, כי לא ניתן להחיל את דיני הנזיקין על תביעת המשיב, ניתן להשתיתה על דיני החוזים.
23. שכן, הפסיקה הכירה באפשרות לתבוע פיצויים מכוח הפרת חובות חוזיות שעה שקשר הנישואין נתפס כחוזה בין צדדים. בהקשר זה בוססו הקביעות השיפוטיות על דיני תם הלב “והתנהגות בדרך מקובלת”.
24. זאת ועוד, אם הפרת הבטחת נישואין נתפסה כמקור להשתת חיוב בפיצויים על מי שהפר ההבטחה, קשה להבין מדוע לא תוכר גם הטענה של הפרת תנאי הנישואין, כאשר תנאי מכללא הוא נאמנות הדדית והתחייבות שלא לנאוף.
25. כך למשל בעניין ע”א 5258/98 פלונית נ’ פלוני, (14/7/2004) קבע כב’ הנשיא ברק:
” דיני החוזים בישראל אינם נעצרים על סף הבית המשפחתי. המשפט אינו שולל תוקף משפטי מחוזים (אף חוזים משתמעים) המבוססים על אדנים רגשיים והנוצרים בנסיבות אינטימיות בין-אישיות”
26. ובהמשך הוסבר שם, כי שמירה על קשר הנישואין הוא חלק מהגנת תקנת הציבור.
27. באחד המקרים שנדונו לפני כשנה, חוייב בעל בתשלום פיצוי לאשתו כיוון שסירב לקיים עמה יחסים בליל הכלולות, לאחר מכן ובכלל. באותו מקרה קבעה כב’ השופטת מימון כך:
“כאשר בני זוג מחליטים להתחתן הם מטילים “על עצמם מערכת של זכויות וחובות, וזאת מתוך גמירות דעת המבוססת על מידע מלא ככל שניתן אודות בן הזוג, אשר ניתן בתום לב” (ע”א 5258/98 פלונית נ’ פלוני (מיום 14.7.04). בעשייתם פעולה משפטית האוצרת בחובה מערכת של חובות וזכויות, סוככת עליהם מטריית חובת תום הלב ופעולה בדרך מקובלת הקבועות בסעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) סעיף 61 המורה: “הוראת חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין בשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה”. כך או כך, הן אם נקודת המוצא הינה כי נישואין מהווים חוזה והן אם נקודת המוצא היא כי נישואין הינם התחייבות אשר לוקח על עצמו הבעל, או גם האישה, מכל מקום תחול חובת תום הלב המכילה בחובה חובת גילוי כל מידע רלבנטי כל שכן חיוני, מכח סעיפים 12 או 61 לחוק החוזים (חלק כללי), זאת אף ביתר שאת נוכח כך שבין בעל ואישה יחסים מיוחדים, יחסי קרבה, יחסים רגישים, כאשר על כל אחד מבני הזוג מוטלת חובה לנהוג כלפי האחר בכבוד, בהגינות ובהתנהגות המאפשרת לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר (תמ”ש (י-ם) 24760/08 ש. ב. ר. נ’ ר. ר. (25/03/2010).
28. מכל אלה ברור על פניו, כי טענת ניאוף ובגידה יכולה ליפול לגדר העילה החוזית.
29. משמצאנו כי קיימת עילה חוזית ונזיקית להגשת תביעה כאמור, אין להורות על מחיקתה על הסף.
ט. שיקולים של מדיניות שיפוטית “כנימוק אחר” המצדיק דחייה על הסף
30. לכאורה, ניתן לטעון כי יחסי הנישואין והגירושין הזוגיים מוסדרים במסגרת הסדרי איזון המשאבים וכי הסדר זה הינו הסדר ממצה בכל הנוגע לתביעות אזרחיות של בני זוג אחד כנגד משנהו (על בסיס דיני קניין, חוזים, מתנה, שליחות לכל הפחות).
31. אלא שנקבע שההסדרה המשפטית של הנישואין והגירושין לא מתמצה באיזון המשאבים ובצד הגשת תביעה לאיזון משאבים או פירוק שיתוף, אין מניעה כי תקום זכות תביעה בגין עילה חוזית נוספת או אחרת כמו גם תביעה לפיצוי בגין עוולה בנזיקין (ע”מ (חיפה) 740/08 פלוני נ’ פלונית (06/11/2008).
32. כן ראינו לעיל כיצד הפסיקה הכירה באפשרות להגיש תביעות נזיקיות בגין מעשים אשר אירעו שעה שבני הזוג היו נשואים ואף היו מקרים שתביעות כאמור נעתרו החיוב ונפסקו לחובת המעוול פיצויים ללא קשר לסוגיית איזון המשאבים או ההסדרים הרכושיים.
33. ניתן היה לומר עוד, כי הסכם הנישואין הוא בעל אופי אינטימי והוא מצוי בתחום הרגש, על-כן מן הראוי הוא להכיר בחירות של כל צד להשתחרר מהבטחתו בלא שבכך יפר את זכותו של הצד האחר. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון במסגרת ע”א 5258/98 פלונית נ’ פלוני, (14/07/2004).
34. זאת ועוד, אם הפרת הבטחת נישואין הוכרה על ידי הפסיקה כעילה המצדיקה השתת פיצוי וזאת עוד טרם נכרתו חוזה הנישואין בין הצדדים, קשה לראות מדוע הפרת חוזה הנישואין בגין “בגידה” או “ניאוף”, מקום שתנאים אלה היוו תנאי מכללא של ההסכם, לא תקים עילה לחיוב בפיצויים.
35. יחד עם כל אלה, קיים חשש עז שמא פתיחת דלתות בית המשפט לתביעות כספיות בגין ‘ניאוף’ ו’בגידה’ הינה מנוגדת למדיניות שיפוטית ראויה מהטעמים הבאים:
א. קיים חשש מפתיחת שערי בית המשפט לתביעות סרק ומהצפה של תביעות כאמור ;
ב. קיימת רתיעה שיפוטית מהחדירה לפרטיות ולאינטימיות הזוגית והפרטית ומדרבון בעלי דין לפעול ולהשיג ראיות בדרכים אסורות על פי החוק להגנת הפרטיות.
ג. זאת ועוד, שעה שקיים קושי להגדיר אימתי התנהגות מסוימת תהווה “בגידה” אם לאו, מתעורר החשש, שיידרשו זמן ומשאבים רבים מדי לבחינת סוגייה זו, כאשר לא תמיד הנזקים שקולים לכך. אף יסוד הוודאות והיציבות המשפטית מתערער.
ד. כן קיים חשש מפני עיוות מוחלט של ההסדרים הרכושיים בין בני זוג באופן עקיף באמצעות תביעה כספית לפיצוי בגין “הפרת הסכם הנישואין”. כך עלולה התביעה לפיצוי בגין ניאוף או בגידה לגרום לכך שבעל דין שהיה אמור לקבל מחצית רכושו, יידרש לוותר עליו או לשעבדו לשם מימון התשלום הכספי במסגרת התביעה לפיצוי. מקום שמדובר בבני זוג שאין רכושם מרובה וכאשר ישנם בנוסף חיובים במזונות ילדים או אשה, עלול להתערער בסיס הפסיקה בענייני המשפחה.
ה. ואם בכל אלה אין סגי, הרי שיש חשש מהותי מפני החדרת “יסוד האשמה” לדיני הגירושין בדלת האחורית לאחר שזה הוסר במסגרת חוק יחסי ממון בין בני זוג
ו. זאת ועוד, קיים חשש שהגשת תביעה כאמור תוך כדי נישואי הצדדים, לא תאפשר את שימור התא הזוגי והמשפחתי (אף אם במקור כלל לא היה ניאוף).
36. כאמור, אל מול שיקולי המדיניות המערכתית השיפוטית לעיל, יש להציב את שיקולי המדיניות השיפוטית הפרטית של הלוקחת בחשבון קיומה של זכות תביעה חוזית/נזיקית של בן זוג שנפגע (לעיתים קשות) עקב הניאוף או הבגידה ואשר סגירת דלתות בית המשפט בפניו, לא תהיה הגונה וראויה.
37. סבורני כי האיזון בין כלל שיקולי המדיניות השיפוטית המערכתית לבין זו הפרטית, צריכה למצוא ביטוייה בדברים אלה (הגם שחלק מהשיקולים רלבנטיים לדיון בתביעה לגופה וחלקם לסילוק על הסף אמנה העיקרים שבהם כבר כעת):
37.1. יש לצמצם המקרים בהם תוכר עילת הניאוף כעילת תביעה ויש לקבוע, כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות טבועה לדחות תביעה שכזו לפי שיקול דעתו אם היא עלולה לערער את בסיס האיזון הרכושי בין הצדדים או אם עולה חשש שהיא נועדה להכניס את עיקרון האשם לדיון בענייני איזון המשאבים.
37.2. יש לקבוע מראש, כי הפיצויים בגין הפרת חובת האמונים ובגין הניאוף יהיו מוגבלים ביותר לכ-50,000 ש”ח בלבד, בדומה לנזק הבלתי ממוני שאינו צריך הוכחה כאמור בסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ”ה – 1965 וכאמור בסעיף 29א(ב)(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א – 1981 (אלא אם מדובר במקרה נדיר של נזקים נפשיים מוכחים ובלתי הפיכים).
37.3. הפיצויים יוגבלו במיוחד, מקום שבו תותר הגשת התביעה אך מדובר בבני זוג שמנהלים בינם לבין עצמם הליכים רכושיים נוספים בגין פקיעת הקשר.
37.4. אין להתיר הגשת תביעה כאמור, אלא לאחר גירושי או התרת הנישואין הצדדים.
37.5. יש לבחון האם הדין הדתי החל על הצדדים, ככל שהם משתייכים לאותה עדה דתית מסדיר סוגיית הפיצוי בגין הניאוף (של כל אחד מהצדדים), כך שלא יחול “כפל פיצוי” ולא יתרחש מצב של סתירה בין החלטות שיפוטיות (כך למשל תביעה של בעל בגין ניאוף בבית הדין הרבני עלולה להידחות והוא יחוייב בכתובה ומנגד עלולה תביעתו לפיצוי כספי בגין אותו ניאוף להתקבל בהליך האזרחי וכל עלול להיווצר מצב שבו תהיינה הכרעות סותרות ביחס לאותה עילה). כן יש לבחון בכל מקרה ומקרה האם התביעה לא מוגשת כדי לרפות ידיו של בעל הדין שכנגד בערכאה הדתית.
37.6. יש לשלול זכות לפיצוי מהתובע אם מוכח, כי גם הוא נאף מצדו במהלך הנישואין.
37.7. ייתכן ויהא מראש לשקול בירור הנזק שנגרם לתובע ואם לא יוכח נזק או פגיעה של ממש בתובע, לא תהא לאותו תובע זכות תביעה (בדומה להוראת סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות לעיל).
37.8. רשימת השיקולים השיפוטיים אינה רשימה סגורה וממקרה למקרה תוסיף הפסיקה שיקולים לכאן או לכאן שיצדיקו או ישללו פסיקת פיצוי בגין תביעה כאמור.
38. יישום כללי עזר אלו למקרה שבפניי מלמדים, כי אין מקום לשלול דחיית התביעה על הסף:
38.1. הצדדים כבר התגרשו זו מזה בבית הדין השרעי.
38.2. אין ולא הייתה כל תביעה לפיצוי (מטעם מי מהצדדים) בבית הדין השרעי ואין חשש מפני הכרעות שיפוטיות סותרות.
38.3. לא נטען על ידי המבקשת, כי המשיב בגד או נאף עם אחרת.
38.7. אין רכוש לחלוקה בין הצדדים זולת הרכב נשוא חלקה האחר של התביעה ו/או הכספים במזומן אשר יש מחלוקת בין הצדדים בידי מי הם הוחזקו או הוברחו.
38.8. אין חיוב במזונות של מי מהצדדים כלפי האחר.
39. הנני מודע איפוא כי להשתת חיוב כספי בגין “בגידה” או “ניאוף” ישנן השלכות מרחיקות לכת, ברם קביעותיי לעיל הובאו אך ורק בשאלה האם יש למחוק או לדחות על הסף את התביעה אם לאו ומבלי להביע עמדה לגופה של התביעה. זאת ועוד, ייתכן ששיקולים מוסדיים, מערכתיים ושיפוטיים יובילו בסופו של יום לדחיית התביעה, אף אם היא תוכח במלואה אלא שעקב השלב הדיוני המקדמי לא ראיתי לעשות כן.
40. בנסיבות האמורות ומבלי לקבוע מסמרות בעניין סבורני, כי יש ליתן לתובע יומו בבית המשפט ולא לסלק התביעה ללא שתידון לגופה, כאשר אין בכך לומר דבר וחצי דבר על סיכוייה.
41. בשולי הדברים סברתי תחילה כי היה מקום להורות על הגשת התביעה בנפרד “כתובענה אחרת בענייני משפחה”, אך שעה שניתן להגיש תביעה שהיא גם רכושית וגם כספית כאמור בתקנה 258ז(1) לתקנות, לא ראיתי לנכון לחייב המשיב בהגשת תביעה נפרדת.
42. אשר על-כן, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, כאשר עניין הוצאות הליך זה יידון בתם בירור התביעה.
המזכירות תמציא ההחלטה לב”כ הצדדים.

ניתנה היום, י”ג בתמוז התשע”א, 15 ביולי 2011, בהיעדר הצדדים.
אסף זגורי, שופט

Share

Comments