תביעת לשון הרע בתוך המשפחה: אילו הגנות יש לנתבע

מי שנתבע בלשון הרע על ידי בן זוג, גרוש או קרוב משפחה יכול להתגונן בארבע דרכים עיקריות. אפשר לטעון שהדברים בכלל לא לשון הרע, שהפרסום מותר (למשל דברים שנאמרו בבית המשפט), שהם אמת ויש בהם עניין ציבורי, או שנאמרו בתום לב באחת הנסיבות שהחוק מונה. גם כשאין הגנה, החוק מאפשר להקטין את הפיצוי.

המאמר מסביר את ההגנות על דוגמה מפסק דין אחד. מה נחשב לשון הרע בגירושין, והיכן היא קורית, מוסבר במאמר לשון הרע בהליך גירושין.

שלב ראשון: האם זו בכלל לשון הרע

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע כדבר שעלול להשפיל אדם, לבזות אותו או לפגוע בו בעבודה. המבחן אובייקטיבי: לא מה הרגיש מי שנפגע, אלא איך קורא סביר יבין את הדברים.

לכן יש נתבעים שמתחילים בטענה שהמילים לא עוברות את הרף. קללה אחת בוויכוח, לעיני מעט אנשים, לא תמיד תיחשב לשון הרע. אבל הטענה הזו נחלשת מהר. בפסק דין על פוסטים בפייסבוק בין בני משפחה, בית המשפט דחה את הטענה ש"אלה רק גידופים", כי היו הרבה עלבונות, בארבעה מועדים שונים. התקציר בעמוד פרסום פוגע בין בני משפחה.

פרסום מותר: מה שנאמר בהליך

סעיף 13 לחוק מונה פרסומים שלא ניתן לתבוע עליהם בכלל. החשוב שבהם בתיקי משפחה הוא סעיף 13(5): מה שצד, עורך דין או עד אומרים במהלך דיון בפני בית משפט או בית דין. ההגנה הזו מוחלטת, והיא קיימת כדי שכל צד יוכל לטעון בלי פחד. הגבולות שלה מוסברים במאמר מה מותר לכתוב על בן הזוג בכתבי טענות ובתלונות.

אמת דיברתי

סעיף 14 מגן על פרסום שהוא אמת ויש בו עניין ציבורי. שני התנאים חייבים להתקיים יחד.

• אמת. מה שנבדק הוא העיקר של הפרסום, לא כל פרט. פרט שולי שלא הוכח לא מפיל את ההגנה. אבל האמת נבדקת לפי העובדות, ולא לפי מה שהנתבע הרגיש.
• עניין ציבורי. בית המשפט שואל אם לציבור יש תועלת בידיעת הדברים. ככל שהם אינטימיים יותר, קשה יותר להראות עניין כזה. בסכסוך בין בני זוג זה לרוב החלק החלש של ההגנה.

תום לב

סעיף 15 מונה 12 נסיבות שבהן פרסום מוגן אם נעשה בתום לב. צריך את שניהם: תום לב, ואחת הנסיבות. בתיקי משפחה אלה החשובות:

• חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם (סעיף 15(2)), למשל הורה שמזהיר את בית הספר.
• הגנה על עניין אישי כשר של המפרסם או של מי שקיבל את הפרסום (סעיף 15(3)).
• תלונה לרשות מוסמכת, כמו המשטרה (סעיף 15(8)). ההגנה חלה רק על התלונה עצמה, ולא על הפצה שלה לאחרים.

שני סעיפים עוזרים להכריע בשאלת תום הלב. לפי סעיף 16, מי שפרסם באחת הנסיבות ולא חרג ממה שסביר, חזקה שפעל בתום לב. לפי סעיף 17, מי שפרסם דבר לא נכון בלי להאמין בו, או בלי לבדוק כמו שצריך, חזקה שלא פעל בתום לב. בתלונה למשטרה, בית המשפט העליון קבע (ע״א 788/79, ריימר) שמה שקובע הוא אם המתלונן האמין בתוכן התלונה, ולא מה דחף אותו להגיש אותה.

הדוגמה: "מסורבת גט"

• ההטרדות. התלונה על ההטרדות הוגנה לפי סעיף 15(8). האישה האמינה בה, והחשד שלה היה סביר. נקבע שאין חובה לבדוק חשד לפני שפונים למשטרה.
• "מסורבת גט". האמירה הזו לא הוגנה. אמת דיברתי נכשלה, כי לא הובאה ראיה שהבעל סירב לתת גט באותה תקופה. תחושה אישית לא מספיקה. גם ההגנה של תלונה לרשות נכשלה: המשטרה וההוצאה לפועל לא מוסמכות לטפל בסירוב לגט, ולכן זה לא היה נושא התלונה.
• הפיצוי. הבעל ביקש עד 100,000 ₪. נפסקו 1,000 ₪. בית המשפט התחשב בכך שהאישה האמינה באמת בדבריה, ובכך שהבעל נתן גט רק אחרי שישב בכלא.

הלקח: אותה תלונה יכולה להיות מוגנת בחלק אחד ולא מוגנת בחלק אחר. כל משפט נבדק לפי הנושא שלו ולפי מי שקיבל אותו. מתי סירוב לגט מוכר בחוק מוסבר במאמר סרבנות גט.

כשאין הגנה: מה מקטין את הפיצוי

סעיף 7א מאפשר לפסוק פיצוי בלי להוכיח נזק, עד סכום קבוע שמתעדכן לפי המדד, ופי שניים כשהפרסום נעשה בכוונה לפגוע.

סעיף 19 מונה מה שמקטין את הפיצוי: אמונה כנה בדברים, התנצלות, תיקון או חזרה מהדברים. בתיקי משפחה יש עוד שיקול. בתי משפט נזהרים מפיצוי גבוה בין קרובים, כדי לא להוסיף שמן למדורה. מצד שני, מי שממשיך להשמיץ גם בעדות שלו בבית המשפט מאבד את רוב ההקלות.

נתבעתם? מה עושים

תביעה כזו היא לא פעם חלק מסכסוך רחב יותר. לכן כדאי לבדוק איך היא משתלבת בהליך הגירושין כולו, ואם גישור יכול לסגור את כל המחלוקות יחד. עוד מדריכים יש בעמוד תביעות בין בני זוג. אם הכתיבה נגדכם היא ברשת, ראו גם פוסטים ברשתות בזמן גירושין. אפשר לקבוע שיחה ראשונה במשרד בבני ברק.

המידע במאמר הוא מידע כללי, נכון למועד העדכון, ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.