best websites of the world
css Design Awards

מרכז המידע


פירוק שיתוף

  • October 2010
  • Posted By admin
  • 0 Comments

רקע:

סעיף 37(א) לחוק המקרקעין קובע כדלקמן: “כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף.”

עקרון העל באשר לפירוק שיתוף במקרקעין, קבוע בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין, לפיו כל שותף במקרקעין משותפים, זכאי להביא מרצונו, בכל עת, את פירוק השיתוף, וזאת בכפוף לסייגים האמורים בדבר חובת תום הלב ואי שימוש לרעה בזכות.

מכאן שאין הזכות לפירוק שותפות במקרקעין תלויה בחלקו של השותף במקרקעין או בכל אלמנט מגביל אחר, אלא עצם היותו שותף במקרקעין בכל חלק שהוא, מקנה לו את הזכות לדרוש פירוק השותפות בכל עת, ויפים לעניין זה הדברים שנאמרו בפס”ד רידלביץ: “… הנחת המוצא היא, כי נגזר על השותפות במקרקעין (או בבית) להתפרק, והשאלה אינה אלא אם דרך הפירוק – דרך החלוקה בעין – תגרום הפסד למי מן השותפים … שאם חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר למי מן השותפים, יהיה הפירוק על דרך של מכירה.”

פירוק על דרך של חלוקה בעין

הדרך הראשונה והמועדפת לפירוק השיתוף, קבועה בסעיף 39(א) לחוק המקרקעין:

(א)       במקרקעין הניתנים לחלוקה יהיה פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין.”

ובאשר לכך נאמר בפס”ד רידלביץ כדלקמן:

“עקרון שני הוא בפירוק שותפות במקרקעין (בהיעדר הסכמה בין השותפים), שיש לעשות ככל הניתן לפירוק על דרך של חלוקה בעין … המדובר הוא, כמובן, במקרקעין הניתנים לחלוקה… ואם כך יחולקו המקרקעין, יזכה כל שותף בחלק כחלקו בשותפות.

משאב הקרקע הוא מוגבל וייחודי והחוק מתייחס בכבוד לרצונו של אדם להמשיך ולהחזיק ולו בחלק מן הקרקע שהיה שותף בה בחלקים.  מכאן ההוראה הקוגנטית בסעיף 39(א) לחוק, ולפיה במקרקעין הניתנים לחלוקה “יהיה פירוק השיתוף” בדרך של חלוקה בעין.

כהוראת סעיף 39(ב) לחוק, על פי הצורך והעניין רשאי בית המשפט לקבוע תשלומי איזון להשוואת חלקיהם הנפרדים של השותפים לחלקיהם בנכס המשותף קודם החלוקה.”

עם זאת, קובע סעיף 40(א) לחוק המקרקעין חריג לעקרון הנ”ל:

(א)    במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה, וכן אם נוכח בית המשפט כי חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים, כולם או מקצתם, יהיה פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון.”

בעניין זה קבע כב’ השופט חיים כהן בע”א 587/78 רוטשילד נ’ פרנק, פ”ד לג (3) 33, 35, כדלקמן:

“… הטוען שמקרקעין אינם ניתנים לחלוקה, או הטוען  כי חלוקה בעין תגרום למי מן השותפים הפסד, עליו הראיה.  הכלל הוא ששיתוף מקרקעין מתפרק בדרך של חלוקה בעין; כל דרך אחרת של פירוק היא בגדר יוצא מן הכלל.”

פירוק שיתוף בדירת מגורים:

סעיף 40(א) דירת מגורים של בני זוג – (א) החליט בית המשפט לפי סעיף 40 על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע.

כאמור חוק המקרקעין, תשכ”ט-1969 קובע כזכות בסיסית הנגזרת מזכות היסוד של אדם על קניינו, כי לכל שותף ישנה הזכות בכל עת לדרוש את פירוק שיתוף המקרקעין. זכות זו הינה מהותית, ונקבע בפסיקה, כי לבית המשפט אין שיקול דעת בתביעה לפירוק שיתוף. ברם, בכל הנוגע לפירוק שיתוף נכס משותף של בני זוג, לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב יותר אם להיעתר או לסרב לבקשה. מטבע הדברים, אין המדובר בשותפים זרים זה לזה, אלא בבני זוג אשר חלים עליהם דיני המשפחה. פירוק השיתוף מקבל משנה תוקף כאשר המדובר בדירת בני זוג, שכן יש להסתכל ראייה כוללת של מכלול העניינים התלויים ועומדים בין הזוג, לרבות ההיבט הכלכלי, צרכי בני הזוג וכמובן צרכי הילדים לקורת גג.

כאשר אחד מבני הזוג רוצה למכור את הדירה, הוא רשאי לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה לפירוק שיתוף, ועל בית המשפט לענייני משפחה עקרונית להיעתר לו בשל חוק המקרקעין הקובע כי לכל שותף יש הזכות לפרק את השותפות בכל רגע נתון. אולם ישנם מקרים בהם בקשה לפירוק שיתוף תדחה בשל צו למדור ספציפי.

מדור ספציפי – זהו צו שניתן על ידי בית הדין הרבני, אשר קובע, כי לאישה זכות מגורים ייחודית בדירת המגורים של הצדדים. בקשה למדור ספציפי ניתן לבקש הן במסגרת תביעה למזונות ומדור והן במסגרת תביעה לשלום בית. אציין כי בית המשפט לענייני משפחה אינם נוהגים ליתן צווים למדור ספציפי.

אם כן, ישנו מתח בין פירוק שיתוף ובין צו למדור ספציפי. לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני סמכויות מקבילות לדון בעניינים הכרוכים בגירושי בני זוג. מרוץ הסמכויות יוצר התנגשות כאשר צד אחד דורש לפירוק שיתוף ואילו השני דורש למדור ספציפי. בפסיקה נקבע, כי בשל העובדה שתביעה לפירוק שיתוף ובקשה למדור ספציפי, אינם סעדים זהים, אזי הגשת הבקשה לבית הדין הרבני בעניין המדור אינה שוללת מסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בפירוק השיתוף והפוך. נוצר מצב בו שתי הערכאות מחזיקות בסמכויות שוות מעמד, לאחת הסמכות לדון בעניין המדור הספציפי ולשנייה בכל הנוגע לפירוק השיתוף. עיקרון כיבוד הערכאות ההדדי, מחייב, כי משניתנה ההחלטה למדור ספציפי הנרשם בלשכת רישום המקרקעין, על בית המשפט הדן בתביעת פירוק השיתוף, להתחשב בהחלטה זו. כעת, בית המשפט לענייני משפחה יכול ליתן החלטה בדבר פירוק השיתוף, ברם בשל כיבוד הערכאות, לא ניתן יהיה לבצע פירוק השיתוף עד שבית הדין הרבני לא יבטל את הצו למדור ספציפי.

חוק בית המשפט לענייני משפחה קובע, כי הליכי ביצוע פירוק שיתוף בדירת המגורים של בני הזוג יבוצע על ידי בית המשפט לענייני משפחה ובפיקוחו, אלא אם הורה הוא על ביצועו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. עוד קובע ומוסיף החוק, כי בית המשפט רשאי להורות על ביצוע ההליכים בדרך הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין.
לשם ביצוע פירוק השיתוף בפועל, לרוב ממנה בית המשפט את באי כוח הצדדים ככונסי נכסים למכירת הדירה. המינוי מתבצע על פי רוב לאחר מתן שהות לצדדים לנסות ולמכור את הנכס בעצמם. במרבית המקרים, כאשר הצדדים אינם מצליחים לשתף פעולה ביניהם לצורך ביצוע המכירה, נכנסים כונסי הנכסים לתפקידם והם אמונים כשליחי בית המשפט על מכירת דירת הצדדים, וביצוע כל הפעולות הנדרשות לשם כך – לרבות פנייה לשמאי, פרסום מודעות בעיתונות, קבלת הצעות מחיר בכתב מאת המעוניינים וביצוע התמחרות, עד לחתימה על הסכם המכר, קבלת התמורה והעברת הזכויות בנכס בפועל, הכל בפיקוחו של בית המשפט ומותנה בקבלת אישורו לביצוע המכר כאמור.

Comments