best websites of the world

css Design Awards

מרכז המידע


מזונות קטין המצוי במשמורת משותפת

  • September 2011
  • Posted By admin
  • 0 Comments

תמ”ש 13135-10-09 בפני כב’ השופט אסף זגורי בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה
תובעים: 1. א.ת (קטין) 2. א.ר. נגד הנתבע: מ.ת.

פסק הדין:
א. פתח דבר – הצגת הפלוגתאות:
1 . בפניי תובענה לפסיקת מזונות עבור קטין המצוי במשמורת משותפת של הוריו. עת הוגשה התביעה, הקטין היה מצוי בהחזקתה הבלעדית של האם כאשר התנהלו הליכים הדדיים בעניין המשמורת וזה לא מכבר יותר הגיעו הצדדים להסכמה בדבר “משמורתו המשותפת” של הקטין. כתבי הטענות כוללים טענות ומענות הדדיות של שני הצדדים ואין כל הסכמה ביניהם לעניין גובה החיוב של הנתבע במזונות בנו הקטין.
2. במצב דברים זה יש לברור את המוץ מן התבן ולמקד את הפלוגתאות הדורשות הכרעה כך:
2.1. פלוגתא ראשונה היא מהו היקף צרכיו של הקטין? אעיר כבר כעת, כי חרף העובדה שהאב חלק על גובה הצרכים של הקטין, לא הובא מטעמו הסבר או סכום או הערכה חליפית לאלו שהובאו מטעם האם. זאת ועוד, האב עצמו טען, כי הוא נוהג להוציא על הקטין כ-600 ש”ח בכל פעם שהקטין שוהה אצלו, כך שנראה שפלוגתא זו בעניין צרכי הקטין, הגם שהיא מרכזית לשם קביעת גובה החיוב במזונותיו, תוכרע בעיקר על יסוד האישורים, הקבלות, המסמכים והעדויות של התובעת.
2.2. פלוגתא שנייה קשורה בהכנסותיהם של הצדדים ; האב טוען להשתכרות נמוכה בשיעור של 5,000 ש”ח בחודש לכל היותר (שחלק ניכר ממנה מוקצה להחזר נסיעות) ואילו האם טוענת שהוא פעל להקטין הכנסותיו נוכח ההליך הנוכחי וכי הכנסותיו גבוהות לאין שיעור. סוגייה זו זקוקה להכרעה שיפוטית, בייחוד לאור העובדה שעיקר נטל החיוב במזונות של הקטין אמור ליפול לפתחו של הנתבע מכוח הדין האישי הרובץ עליו בהיותו יהודי. באשר להשתכרות האם, אמנם הדבר רלבנטי בעיקר לחיוב ברכיבי מזונות מדין צדקה, אך גם כאן לא הייתה הסכמה בין הצדדים ונדרשת הכרעה שיפוטית.
2.3. פלוגתא שלישית נוגעת לאופן חלוקת הנטל בין ההורים ; האב לא חלק על הדין האישי החל עליו בהיותו יהודי, ברם הוא סבר כי יש להפחית שליש מחיוב המזונות בשל הסדר ‘המשמורת המשותפת’ ביחס לקטין. האם התנגדה להפחתה כלשהי במזונות הקטין וסברה, כי חלוקת הזמן ההורי ממחישה כיצד רוב נטל הטיפול בקטין ורכישת צרכיו היא לפתחה. בנוסף ולאור הצורך להסיע הקטין למפגשים עם האב, במסגרת הסדרי הביקור שנקבעו, חלה עליה משמעותית בהוצאות הקטין אותה היא מבקשת לגלגל לפתחו. אף בסוגייה זו יש להכריע.
2.4. פלוגתא אחרונה נוגעת לחיובי העבר בגין מזונות הקטין ביחס לתקופות שונות מאז הוגשה התביעה ובפרט ביחס לחודש דצמבר 2009 וביחס לחודשי הקיץ שעבר (מאי, יולי ואוגוסט 2010), שאז שהה הקטין עם האב (בניגוד להחלטות שיפוטיות ו/או הסכמת האם); האב טוען לקיזוז דמי מזונות ביחס לתקופות שהקטין שהה אצלו חודש שלם ואילו האם טוענת ‘שאין ליתן פרס’ לאב בגין אי מילוי החלטות שיפוטיות בדבר הסדרי הביקורים.
ב. הרקע העובדתי הרלבנטי:
3. התובעת (להלן:” האם”) והנתבע (להלן: ” האב”) הינם יהודים, אזרחי המדינה אשר חיו יחדיו כבני זוג מאז שנת 1999, אולם מעולם לא נישאו, לאם בת נוספת בגיל 17.5 שנים מנישואין קודמים. ממערכת היחסים שהתקיימה בין הצדדים נולד להם בנם הקטין א.ת. יליד 10.09.2000 והוא בן 11 שנים כיום (להלן: ” הקטין”).
4. הרקע לסכסוך פורט היטב בכתבי הטענות, בהחלטה למזונות זמניים ובתסקירי הסעד השונים והוא ידוע לצדדים היטב.
5. אין חולק, כי החל מחודש יוני 2009, עת פרץ בין הצדדים הסכסוך במלוא עוזו, הורחק האב מבית המגורים של האם ביישוב ‘פלוני’ ומאז מתגוררים הצדדים בנפרד כאשר האם נותרה להתגורר בביתה באותו יישוב ואילו האב עבר להתגורר בטבריה.
6. כאמור בפתח הדברים, בין הצדדים ניטשה כשנתיים מחלוקת עזה אודות משמורת הקטין : האב טען, כי האם אינה שוהה עמו, כי היא נוהגת לשתות לשוכרה, כי אינה משגיחה ומטפלת היטב בקטין, כי גם בתה מנישואין קודמים הוחזקה בידי אביה עקב היעדר מסוגלות של האם ומנגד, נוכח הקשר האמיץ שיש לו עם בנו הקטין, עדיף לו לבנם שיהא במשמורתו. האם טענה, כי היא ההורה המשמורן האולטימטיבי לקטין. היא הביאה עדויות אופי בהקשר זה של חברות מיישוב ‘פלוני’ והכחישה את טענותיו של האב. האם טענה, כי האב מסית הקטין כנגדה, בעוד שהיא מבינה את חשיבות הקשר של הילד עם אביו ונמנעת מלערב אותו.
7. דומה כי בתחילת הסכסוך, שני ההורים סטו ממסלול “טובת הקטין” עד שבית המשפט נדרש ביום 7.11.10 למנות אפוטרופוס לדין עבורו שיבטא את טובתו. כן הוזמנו אינספור תסקירים וקויימו דיונים שונים במעמד הצדדים בהם נעשו נסיונות להביא הצדדים להסכמות בעניין המשמורת. בסופו של יום השכילו הצדדים להגיע להסכמות בעניין המשמורת אשר קיבלו תוקף של פסק דין ביום 30/5/11 ואלו הן :
1. המשמורת ביחס לקטין תהיה משותפת אך הקטין ימשיך להתגורר במושב פלוני.
2. אין בהסכמה למשמורת משותפת כדי להביא לפיצול קצבת הילדים והיא תמשיך להיות מועברת לידי האם
3. חלוקת הזמן ההורי של הקטין עם הוריו תהיה כדלהלן:
3.1. מדי סוף שבוע שני ישהה הקטין עם אביו, וזאת החל מיום ה’ שעה 17:00 כאשר האם תביא את הקטין לתחנה מרכזית בטבריה, ואילו האב ישיב את הקטין ביום א’ הישר למוסד הלימודים בו הוא מתחנך.
3.2. בכל יום ב’ בשבוע ישהה הקטין אצל אביו החל משעה 17:00 ועד למחרת בבוקר. הצדדים יחלקו לסירוגין את הסעת הקטין ביום ב’, כך שבשבוע אחד תסיע האם את הקטין עד לצומת צמח, ובשבוע שלאחר מכן תסיע האם את הקטין עד למקום עבודתו של האב בישוב ….. האב הוא זה שישיב את הקטין בכל יום ג’ למוסד החינוכי.
3.3. בשבוע שבסופו הקטין אינו לן אצל האב, יקבל האב את הקטין לביקור ביום חמישי בשעה 16:10 עד למחרת בשעה 13:00. במועדים אלה תביא האם את הקטין למקום עבודתו של האב ב…, ואילו האב ישיבו למקום מגוריו במושב פלוני. ”
8. כן נקבעו הסדרי ‘חלוקת זמן הורי’ בעניין חופשות וחגים ועו”ס לסדרי דין הוסמכה לפקח על הביקורים ולשנותם מעת לעת (ראה עמ’ 9 לפרוטוקול הדיון בתמ”ש 11541-05-09 מיום 30/5/11).
9. עוד יצוין, כי ראשיתם של ההליכים היה בפני קודמתי בתפקיד, כב’ השופטת שלי אייזנברג ; ביום 05.01.10 התקיים קדם ראשון, במסגרתו טענו הצדדים לעניין השתכרותם והאב הציע לשלם מזונות זמניים בגובה 800 ש”ח בשל העובדה, כי המדובר במשמורת משותפת (שהינם 30% מסך של 1,250). התובעת סירבה, ובאותו היום ניתנה החלטה למזונות זמניים (להלן: ” ההחלטה למזונות זמניים”) שאלו הם עיקר קביעותיה:
א. בית המשפט ציין, כי השתכרות האם על פי תלושי שכר הינה 4,800 ש”ח בחודש. כן יצא בית המשפט מנקודת הנחה, כי היא מובטלת באותה עת וכי דמי האבטלה עומדים על 4,181 ש”ח (ראה עמוד 1 בסעיף 3 להחלטת המזונות הזמניים).
ב. באשר להשתכרות האב לא נקבע ממצא ביחס להשתכרות האב אך נראה פסיקת המזונות הזמניים נעשתה בהתבסס על טענת האב, כי הוא משתכר כ-4,000 ש”ח בחודש (ראה עמוד 2 בסעיף 5 להחלטה למזונות זמניים).
ג. באשר לצרכי הקטין, פירט בית המשפט את הצרכים כפי שהופיעו בכתב התביעה וקבע, כי בהתחשב בהוראות הדין האישי, גיל הקטין ופוטנציאל השתכרותם של שני ההורים ישלם האב סך של 1,500 ש”ח למזונות זמניים הכוללים מדור וזאת החל מיום 01.11.09 ואילך.
10. ביום 24.08.10, במהלך הפגרה, התקיים דיון דחוף בפני כבוד סגנית הנשיא אתי בוהדנה בשל העובדה, כי הקטין הלך לביקור אצל האב במהלך חודש יולי ומאז לא נוצר קשר בינו לבין האם, הוזמן תסקיר ונקבע דיון דחוף ליום 30.08.02010 בפני כב’ השופטת רים נדאף בו העלו הצדדים טענות שונות לגבי משמורת הקטין. בו ביום ניתנה החלטה המורה על השבת הקטין לאימו. בקשת רשות ערעור על אותה החלטה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת.
11. במסגרת דיון ההוכחות שנערך בפניי ואף קודם לכן, עתר הנתבע לפטור אותו ממזונות חודשים יולי אוגוסט כיוון שהקטין שהה אצלו. כן ביקש להתחשב בכך שהקטין שהה אצלו בחודש מאי 18 ימים (ראה עמ’ 18 שורה 23-24 לפרוטוקול).
12. עוד יצויין, כי בדיון ההוכחות מיום 30.05.11 התרתי לב”כ האם לערוך חקירה ראשית משלימה נוכח טענתה, כי מאז הגשת תצהירי העדות הראשית חלו שינויים בנסיבות אשר לא מצאו ביטוי במסגרת התצהירים.
13. בעלי הדין נחקרו ולא הביאו עדים זולתם בתיק המזונות ובסיומו של הדיון הוריתי על הגשת סיכומים, אשר לאחר בקשת ארכות הוגשו במהלך הפגרה.
ג. התוואי לפסיקת מזונות קטינים:
14. ההכרעה בתובענה בעניין מזונותיו של קטין מצריכה מהלך תלת שלבי בגדרו אמור בית המשפט לבחון תחילה את צרכי הקטין כפי שנטענו והוכחו. לאחר מכן עובר בית המשפט לבחינת יכולותיהם הכלכליות של ההורים ומסיים בהשתת החיוב בהתאם לעיקרי הדין: הן הדין האישי הקובע חבות בגין צרכים הכרחיים לפתחו של האב כאשר הילדים מתחת לגיל 15 שנים והן הדין הכללי בדבר גובה מזונות מינימליים, הצורך להבטיח במסגרת פסק הדין שמירה על רמת חיים שקדמה לסכסוך, הצורך להבטיח הותרת מינימום הכרחי לסיפוק צרכיו של האב לאחר החיוב במזונות, התחשבות בחלוקת הזמן ההורי ומשמורת משותפת וכיו”ב (ראה גם: עמ”ש (ת”א) 1057/09 ש.ת. נ’ ד.ג. [17/10/10] ; ע”א 302/80 אגלזיאס נ’ אגלזיאס, פ”ד לד (4) 529).
ד. שלב ראשון : קביעת צרכי הקטין:
15. האם פירטה את צורכי הקטין בסך כולל של 3,187 ש”ח על פי הפירוט הבא: הוצאות מדור ואחזקתו – 883 ש”ח, מזון – 450 ש”ח, ביגוד והנעלה – 228 ש”ח, חינוך – 119 ש”ח, חומרי ניקוי והיגיינה – 105 ש”ח, אחזקת רכב – 495 ש”ח, הוצאות רפואיות – 25 ש”ח, כבלים – 77 ש”ח, גינון – 30ש”ח, חוגים – 392 ש”ח, קייטנות – 58 ש”ח, דמי העשרה – 200 ש”ח, דמי טיפול – 150 ש”ח.
16. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 30.05.11 העריכה האם את צורכי הקטין כדלקמן:
§ לעניין הוצאות החינוך : ציינה האם כי היא משלמת אגרה בשנה בסך 2,000 ש”ח כולל חוגים (ראה עמ’ 16 שורה 21 לפרוטוקול). בהקשר זה ציינה האם, כי הגישה בקשה להנחה בחינוך וכי היא נהגה לקבל מביטוח לאומי עד שהקטין הגיע לגיל 7 סך של 1,100 ש”ח, כאשר נשאלה האם גם השנה קיבלה סכום זה השיבה בחיוב (ראה עמ’ 16 ש’ 16-19 לפרוטוקול. כעולה מסיכומיה של האם אין חולק כי מדובר בסכום שהיא ממשיכה לקבל).
§ לעניין הארנונה :האם מסרה במעמד הדיון, כי חשבון הארנונה הינו דו חודשי וכי היא זכאית ל-70% הנחה בארנונה (ראה עמוד 17 שורה 1-7 לפרוטוקול).
§ טלפון נייח ופלאפון נייד : האם ציינה כי המדובר בחשבון דו חודשי והגישה חשבוניות בעניין זה. לגבי הטלפון הנייד ציינה, כי הוא שלה אם כי לדבריה, הקטין עושה בו שימוש (ראה עמוד 17 שורות 11-25).
§ בסיכום כולל ולשאלת בית המשפט השיבה האם, כי היא מעריכה את צורכי הקטין בסך 2,500 ש”ח לכל הפחות (ראה עמוד 18 שורות 18-19). סכום זה הגיוני וסביר יותר מזה שפורט בכתב התביעה, בתצהיר ובסיכומים, אם כי גם הוא לא בוסס דיו במסמכים.
17. לתצהיר עדות ראשית אשר הוגש ביום 16.05.10 צירפה האם מספר לא מבוטל של חשבוניות וקבלות המלמדות על צרכי הקטין. בנוסף וכנטען על ידי באת כוחה, אין להתעלם מהעובדה כי חלפה למעלה משנה מאז הגשתו של אותו תצהיר על נספחיו וחלו שינויים ו/או התייקרויות בחלק מהצרכים כפי שפורט בדיון ההוכחות.
18. האם צירפה קבלות עבור חודשים פברואר-מרץ בסך 140 ש”ח לטובת התפתחות הילד ; עוד צירפה האם תדפיסי בנק משנת 2010 המלמדים על יתרות חובה סבירות, רכישות מזון מ”מגה בול” סופר … ,”רמי לוי”, “רשת ריבוע כחול” וכן מצרכניות נוספות, כן צירפה התובעת קבלות מ”גלי”, בסך 136 ש”ח וכן בסך 63 ש”ח. צורפו קבלות עבור תלבושת אחידה בסך 180 ש”ח ו-80 ש”ח, קבלות מ”דלתא” על סך 338 ש”ח אשר חלקה עבור הקטין וחלקה עבור האם עצמה, קבלה מ”פוקס” עבור רכישת שעון לקטין, קבלה בסך 80 ש”ח עבור חוג “…” וקבלה עבור רכישת חולצה לסיום החוג בסך 89 ש”ח. צורפה קבלה עבור תשלום שנתי לבית ספר בסך 1,104 ש”ח וצורפו העתקי חשבון חשמל דו חודשי בסך 441 ש”ח וכן בסך 665 ש”ח, חשבונית עבור גז בסך 393 ש”ח חשבון ארנונה דו חודשי בסך 968.60 ש”ח, חשבוניות עבור שימוש במים בסך 129 ש”ח, 84 ש”ח, קבלות עבור חשבון טלפון בסך 162 ש”ח ו-298 ש”ח. צורפו גם תדפיסי אשראי כאשר ממוצע החיובים בתדפיסי האשראי עמד על 4,500 ש”ח והם מתייחסים לכלל הוצאותיה של האם. כן צורפו חשבוניות עבור תדלוק בסך 250ש”ח בממוצע, קבלות עבור תיקונים במוסך, קבלות עבור שירותי בריאות כללית האחת בסך 29.55 ש”ח, וקבלה בסך 19.90 ש”ח, חשבונית עבור YES בסך 255 ש”ח. כמו כן צורפו קבלות עבור רכישת ציוד קמפינג משנת 2009 בסך 150 כל אחת. צורפה חשבונית משנת 2009 עבור שיעור פרטי באורגנית בסך 225 ש”ח, צורפו קבלות עבור קייטנה לקטין (שנת 2008) בסך 850 ש”ח, כן צורפו קבלות עבור רכישת ציוד לבית הספר מ”קרביץ” בסך 172 ש”ח ובסך 50 ש”ח וכן קבלה בסך 145$ עבור רכישת “פלייסטיישן” לקטין. צורפה קבלה עבור רכישה מ”עמינח” בסך 508 ש”ח וקבלה עבור ערסל בסך 500 ש”ח, כמו כן צורפה קבלה עבור ישיבה בבית קפה בסך 70 ש”ח. על כל אלה הוסיפה האם קבלה בגין רכישת מחשב נייד בעלות של כ-3,500 ש”ח לערך.
19. יצויין כי בנוסף צורף תיעוד רפואי המלמד, כי לקטין הפרעות קשב וריכוז.
20. בהתאם לקבלות אשר הוצגו אדון להלן בכל אחד מצרכי הקטין הנטענים והנתבעים:
א. הוצאות המזון והכלכלה – המדובר באחד הרכיבים המשמעותיים ביותר בפסיקת מזונות, הן בשל חיוניותו והן בשל עלותו הגבוהה ההופכת אותו לאחד הצרכים המרכזיים והיקרים ביותר. אמנם בכתב התביעה טענה האם לעלות בשיעור נמוכה של 450 ש”ח בחודש אך לנוכח הקבלות הרבות שצורפו ועדותה של התובעת כמו גם הידיעה השיפוטית של בית המשפט בדבר צרכי מזון וכלכלה והתייקרותם, אני מעמיד רכיב זה בשיעור של 650 ש”ח בחודש.
ב. רכיב הביגוד והנעלה – יש לציין, כי לכתב התביעה ולתצהיר עדות ראשית צורפו קבלות הן על רכישות בגדים והנעלה ליומיום והן קבלות עבור תלבושת אחידה, נעליים מיוחדות לחוגים, חולצה לסיום חוג “משוטטים” וכדומה לפיכך הנני מעמיד רכיב זה על שיעור ממוצע של 300ש”ח בחודש.
ג. אשר להוצאות החינוך – האם צירפה לתצהיר עדות ראשית מסמכים לפיהם שכר הלימוד עבור הקטין לשנה הינו 1,104 לא כולל קייטנה, יחד עם זאת במסגרת הדיון טענה כאמור התובעת, כי עלות החינוך השנתית כולל חוגים מסתכמת בסך 2,000 ש”ח וכי היא מקבלת החזר מביטוח לאומי בסך 1,100 ש”ח. על הוצאה קבועה זו יש להוסיף תחשיב ממוצע של רכישת ציוד לימודי, קייטנות ודמי העשרה. כאשר בוחנים ההוצאות השוטפות והשנתיות בגין רכיב החינוך ומקזזים את כספי המל”ל וההנחות שניתנות לאם חד הורית, נותרים אנו עם הוצאות חודשיות בשיעור של כ-150 ש”ח בממוצע לחודש (כולל חוגים, העשרה וציוד לימודי אך לא כולל שיעורי עזר).
ד. נסיעות – אין חולק, כי רכיב זה מקבל נפח שונה לאור העובדה שהאם והאב מתגוררים בישובים שונים ונוכח הסכם חלוקת הזמן ההורי שקיבל תוקף של פסק דין. יש לזכור, כי לצורך קיום חלק מהסדרי הראיה נדרשת האם להסיע את הקטין מיישוב ‘פלוני’ לטבריה. אין גם חולק כי רכבה של האם משמש את הקטין לצורך הסעותיו לחוגים וכדומה. זאת ועוד, התחבורה הציבורית באזור מגוריה של האם מדולדלת ביותר ונדרשת הסעת הקטין לעיתים קרובות. האם צירפה קבלות עבור תיקונים ועבור הוצאות דלק וטענה בדיון ההוכחות כי מדובר בהוצאה בשיעור של 800 ש”ח בחודש. כמובן שמתוך הוצאה כוללת זו (שלא הוכחה במלואה), משמש הרכב את האם גם לצרכיה שלה. בכימות חלקו של הקטין בעלות הנסיעות, סבורני שיש להעמידה עלות הנסיעות בסך של 250 ש”ח בחודש.
ה. הוצאות רפואיות – אני מעמיד העלות הממוצעת בגובה שיעור ביטוח הבריאות בסך של כ- 35ש”ח בחודש. בהקשר זה יוער, כי אין מדובר בקטין חולה כרוני או הנדרש לתרופות קבועות.
ו. הוצאות היגיינה – רכיב זה לא הוכח ואני קובע אותו על פי אומדן בסך של 50 ש”ח בחודש בהתחשב בגילו של הקטין ובהתחשב בעובדה שחלק מהוצאות ההיגיינה מרכיבות גם את הוצאות הכלכלה.
ז. סוגיית המדור – אין חולק, כי בבעלות התובעת בית (מקשר נישואין קודם) וכי היא משלמת משכנתא חודשית בגובה 1,050 ש”ח בחודש. האם האב אמור לממן הלוואת משכנתא שמממנת דירה שתישאר בסופו של יום בבעלותה הבלעדית של האם במקרה דומה נפסק :
” מדור (משכנתא) – 1,110 ש”ח (חלקה של התובעת) – איני מאשרת רכיב זה (ר’ ע”א 864/94 שוקר נ’ שוקר (לא פורסם)). הפסיקה אישרה רכיב זה, במקרים בהם היה קיים חשש כי לא יהא סיפק בידי ההורה המשמורן לעמוד בתשלומי המשכנתא והקטין יישאר ללא קורת גג מעל ראשו. אין זה כך בעניינינו, בו מדובר באם המשתכרת על הצד הגבוה, ובעלת רכוש – כמפורט להלן…” (תמ”ש (ת”א) 9011/01 ה’ ג’ נ’ מ’ ג’ (18/03/2007)).
ובמקום אחר שבו האם ביקשה השתתפות במדור כאשר בבעלותה דירה ממושכנת נפסק:
” כידוע משכנתא היא השבחה במישור ההוני (ע”א 864/94 שוקר נ’ שוקר), כך שבגין הקטינים אין כל הוצאות מדור” (תמ”ש (ת”א) 18770/97 ת’ ל. -קטינה נ’ א’ ל. (27/12/1998)).
אך מנגד הייתה פסיקה שאבחנה את הלכת שוקר וקבעה כך:
“לכן בין שתי האלטרנטיבות לא להוסיף ולשלם את תשלומי המשכנתה החודשיים עבור הדירה מול הסכמתו של הבעל לשכור דירה עבור האישה והילדים, הרי שברור שלתשלום המשכנתה יש סממן מובהק של השקעה הונית. לעומת זאת במקרה דנן בני-הזוג התגרשו זה מזה, הילדים נמצאים במשמורת האם ומתגוררים יחד עמה בדירה שרכשה והרשומה על שמה בלבד. אלמלא נטלה האם הלוואה ושעבדה את דירתה, היה עליה לשכור דירה, ואז חובתו של האב הייתה להשתתף בשכר דירה, כך שתשלום המשכנתה הוא האמצעי הנדרש להמשך מדורם של הילדים. במקרה דנן האב אינו בוחר בין שתי אופציות, זו של שכירות לעומת בעלות + תשלום משכנתה, אלא האופציה היחידה העומדת לדיון זו האופציה של מגורי הילדים בדירת האם הממושכנת. במקרה זה מדורם של הילדים תלוי בתשלום המשכנתה, ונטילת המשכנתה נועדה להבטיח את מדורם של הילדים. תשלום המשכנתה ומדור הילדים שלובים זה בזה ואינם ניתנים להפרדה, וגם הסכום שמשלמת האם (2,500 ש”ח) הוא סביר ומשתווה פחות או יותר להשתתפות בשכר דירה” תמ”ש (ת”א) 46340/99 ש’ ר’ נ’ א’ ר’, (09/01/2001)).
כך גם ראה לנכון לקבוע בית המשפט המחוזי בתל אביב במקרה אחר:
“גישה זו, הכובשת לה מקום בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, מחוייבת המציאות ותואמת את שורת ההגיון. בתשלום המשכנתא יש משום הבטחת המדור. תשלום סדיר של משכנתא מבטיח קיום מקום מגורים המשמש למדור, בלא שיהיה נתון לאיום מימוש המשכנתא והליכי פינוי ומכירת הנכס. וכך, בתשלום המשכנתא, מושגת, אומנם באופן עקיף, הבטחת מדורם של הקטינים והאישה. משכך, מוצדק, איפוא, בנסיבות מסויימות, לראות בפרעון תשלומי המשכנתא אופן תשלום הוצאות המדור. יחד עם זאת, אך סביר הוא שסכום החיוב בתשלומי המשכנתא, לא יהיה גבוה, באופן משמעותי, מחיוב שהיה מוטל על אב בגין תשלומי המדור.” (ע”מ (ת”א) 1208/02 כ’ י’ נ’ כ’ י’,( 01/09/2003)).
השופט גייפמן סיכם הסוגייה באומרו כך:
” 8. לעניין רכיב המשכנתא כרכיב מזונות ניתן להתוות את הכללים הבאים, שינחו אותנו בדיון בסוגיה זו.
(א) כאשר משולמת משכנתא חודשית ע”י בן – הזוג או הורה, החיוב מדין המזונות הוא בגדר חיוב של מדור רעיוני, שהרי ללא המשכנתא היה על בן – הזוג או ההורה לשכור דירה ולבקש חיוב הבעל – האב בחלק מרכיב שכר – הדירה או במלוא שכר – הדירה לפי הנסיבות.
(ב) בן – הזוג או ההורה אמנם מגדיל את הונו באמצעות חיוב זה של מדור רעיוני שנפסק לטובתו, אולם לבעל – האב לא נגרם חסרון כיס, שהרי ממילא היה חב בגין מדור חלופי לפי מפתח של שכר – דירה סביר וחלקם של האשה ו/או הקטינים ברכיב זה.
(ג) כאשר החזר המשכנתא החודשית גבוה, וחורג מעלות שכר – דירה סביר, שניתן לאשרו, רכיב המדור הרעיוני יחושב לפי שווי שכר – דירה סביר, ויתרת המשכנתא החודשית תהיה בגדר רכיב הוני, שאין על הבעל – האב להשתתף בו.
תרופתה של האשה במקרה זה – בפריסת המשכנתא לתקופה ממושכת יותר תוך הקטנת השיעורים של התשלומים החודשיים.
(ד) המדור הינו בגדר צרכים הכרחיים. שיעור החיוב במדור רעיוני מותנה בהכנסות ההורים ובשיעור ההתפלגות של הרכיב בין האם לבין הילדים.
בהרכב משפחה של אם + ילד – חלקה של האם 70% וחלקו של הקטין 30%.
בהרכב משפחה של אם + 2 ילדים – חלקה של האם 60% ושל הילדים 40%.
בהרכב משפחה של אם + 3 ילדים – חלקה של האם – 50% ושל 3 הילדים 50%” תמ”ש (ת”א) 19574/96 אמינוב בלה נ’ מתתוב איליה, (04/06/2001)).
הגישה לעיל אומצה במספר רב של פסקי דין, אך לעיתים סוייגה וראה בר”ע (ת”א) 20241/99 גיואילה אליהו נ’ גיואילה אורלי (לא פורסם) ; תמ”ש (ת”א) 16260-07 ר. ש. נ’ ז. ש. (14/03/2010) ; תמ”ש (ת”א) 105350/99 ש. מ. קטין נ’ ש. י. (30/01/2005) בהם נפסק, כי בבוא ביהמ”ש לשקול, האם לחייב בעל או אב במשכנתא, על ביהמ”ש לבחון, האם מדובר בתשלום המתייחס לדירת המגורים המשפחתית אם לאו, לשיעור התשלום, בשים לב לרמת חיי המשפחה ולשיעור התשלום הדרוש להבטחת מדור דומה שלא בדירה, אשר בגינה נדרש החזר ההלוואה
לאור כל אלה ונוכח עלות החזר הלוואת המשכנתא הנמוך יחסית, אך מאידך נוכח העובדה די מדובר בנכס פרטי של האם שבגינו הייתה משלמת משכנתא גם אלמלא ההחזקה בקטין, ראיתי לנכון לקבוע חיוב בסך 250 ש”ח בגין רכיב המשכנתא כחלק ממדורו של הקטין.
ח. הוצאות החזקת המדור – לטענת האם (בתצהירה ובסיכומיה), מדובר ברכיב המגיע כדי 1,650ש”ח בחודש. התובעת נחקרה אודות רכיב זה וציינה כי היא מקבלת הנחה של 70% בארנונה. עיינתי בקבלות בגין ארנונה, מים, גז וחשמל והגעתי לתחשיב לפיו ההוצאה החודשית הממוצעת בגין החזקת המדור הינה בשיעור כ-1,150 ש”ח בחודש. ההלכה קובעת, כי עבור קטין אחד יש להעמיד חיוב של האב במדור ואחזקתו בשיעור של 33% מגובה הוצאות אלה (ע”א 52/87, הראל נ’ הראל, פ”ד מ”ג(4), 201, 205). על כן, אני מעמיד רכיב זה בסך 380ש”ח בחודש.
ט. צרכים מדין צדקה – מצד אחד, פרט ל הוצאות פלאפון נייד ואחזקת רכב לא פורטו צרכים נוספים מדיני צדקה (למעט שקי שינה ואוהל שנרכש קודם הגשת התביעה). בדיון שהתקיים טענה התובעת, כי קיימות הוצאות עבור טלפון נייד אולם הודתה ,כי הטלפון שייך לה. מצד שני, עיינתי גם בקבלות בגין רכישת משחק פלייסטיישן וציוד קמפינג. כן נתתי דעתי לצורך החברתי של הקטין בגילו המתבגר להשתתף באירועים חברתיים ומסיבות ולצרכי פנאי ובילוי. במצב דברים זה אני מעמיד שיעור המזונות מדין צדקה בשיעור ממוצע וקבוע של 350ש”ח בחודש.
י. ריהוט לקטין – ראשית יצויין, כי אין מדובר בהוצאה שוטפת אלא בהוצאה חריגה וחד פעמית. השאלה היא כיצד יש לסווג הוצאה זו ומהם התנאים שבהתקיימם יחוייב האב במימונה.
י.1. העתירה: בסעיף 11 לכתב התביעה נטען, כי יש לחייב הנתבע בגין מחצית מעלות רכישת הוצאות ריהוט כגון כוננית, פוף עם מערכת שמע, ערסלים ומיטת נוער של עמינח (בסך כולל של 5,380 ש”ח וראה נספחים טו1-טו4 לכתב התביעה). במהלך דיון ההוכחות הוגשה גם חשבונית בדבר מחשב נייד בעלות 3,500 ש”ח (ת’11).
י.2. ההגנה: הנתבע הכחיש רכישת הריהוט מחוסר ידיעה וטען, כי חלק מחפצי הריהוט הם מותרות המשמשים את כל בני הבית ולא רק את הקטין. בסיכומי האב לא הייתה התייחסות לרכיב הריהוט, בעוד שבסיכומי האם היא חזרה על עתירתה בהקשר זה.
י.3. הדין: ריהוט לקטין הכולל ספרייה, מיטה, ואף מחשב הינם חלק מריהוט בסיסי של כל קטין. אמנם הפסיקה בסוגייה זו אינה משופעת, אך ניכר, כי בית המשפט יוצא מנקודת הנחה שעסקינן בחלק מצרכיו של הקטין ; כך ראה פסק דיני בתמ”ש (נצ’) 5151-06 ש.א. נ’ א.א. (01/02/2011, סעיף 84), בו ראיתי לנכון לכלול חיוב בגין ריהוט במסגרת דמי המזונות. עוד ראה תמ”ש (ת”א) 33930/04 א.ג. נ’ י.ג. (14/11/2010) שם נקבע מפורשות, כי רהיטים הם חלק מצרכיו של הקטין (סעיפים 56-58 לפסק הדין) וכן ראה תמ”ש (י-ם) 5771/08 ש.ה.א. נ’ ש.י. (28/1/2009) שחזר על קביעה זו. גם בית המשפט העליון אישר פסיקה שראתה לנכון להשית חיוב חד פעמי על אב בגין רכישת ריהוט (ע”א 232/89 לויאן נ’ לויאן, פ”ד מג(4) 663 (1989) – שם חוייב אב לשלם סכום חד פעמי של 10,000$ בגין רכישת רהיטים ומטלטלין, ברם פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה).
ברם, בכך שקבענו כי ריהוט מהווה חלק ממזונותיו וצרכיו של קטין אין די כדי להשית החיוב על האב. יש לבחון האם מדובר ברכיב הכרחי או מדין צדקה והאם מדובר בהוצאה שוטפת או חריגה המצריכה הסכמה והתייעצות בין ההורים קודם הוצאתה. דומה כי הדבר משתנה מעניין לעניין בהתאם לנסיבות.
כך היו מקרים בהם רכיב זה נתפס כהחזר הוצאות של האם בגין הקטין, אשר דורש התייעצות מוקדמת עם ההורה שאינו משמורן ובהיעדר התייעצות או קבלת הסכמה, נדחתה העתירה להחזר הוצאות כגון ספרייה, מיטה וכו’ (תמ”ש (ראשל”צ) 17076/03 ש’ מ’ נ’ א’ ש’ א’ (29/10/2008)).
ובמקרים אחרים בחר בית המשפט שלא לחייב אב במימון הוצאות כגון מיטה, מצעים, ספרייה וארון בשל העובדה שמדובר בהוצאות מדין צדקה שעל האם לשאת בהן (תמ”ש (ת”א) 34960/97 ש’ ל נ’ מ’ ל (07/06/2000)).
י.4. ההיגיון והשכל הישר: בסיכומו של יום, ברור לכל הורה, כי הוצאות בגין רכישת ארון בגדים, כוננית או ספריה, מיטת נוער ואף מחשב הינן חיוניות עבור כל קטין. בדרך כלל, כאשר מוגשת תביעה במסגרת פרידה שמתרחשת בשלב כלשהו בחיי הקטין ולקטין יש הריהוט הבסיסי, אין מקום להשית חיוב נוסף על האב בגין ריהוט זה, אך יש לקחת בחשבון הצורך בהחלפת הריהוט והתאמתו לצרכיו המתפתחים של הקטין. מכל מקום, נראה כי בהתאם לטיב הריהוט ומידת חיוניותו כך ייקבע האם מדובר בצורך “הכרחי” או “מדין צדקה”. אלא שגם מקום שעסקינן בצורך הכרחי, הרי נוכח עלותו והעובדה כי מדובר ברכישה חד פעמית, נראה נכון לקבוע כי תנאי מוקדם לחיוב האב בהוצאה זו הוא מתן אפשרות לאב להגיש הצעת מחיר זולה יותר מבעוד מועד ולהשתתף באופן מעשי ברכישה. זאת ועוד, יש להותיר מרווח לשיקול דעת שיפוטי בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. זאת בייחוד מקום שהאב נדרש לרכוש מוצרי ריהוט דומים לשם אירוח הקטין בביתו. טוב יעשו הורים באם ישתפו פעולה זו עם זה בטרם יעתרו לבית המשפט בבקשה מסוג זה. הניסיון מלמד, כי מקום שהורה משותף על ידי הקטין או ההורה האחר בצורך מסוים של הקטין יש לכך משום תרומה למוטיבציה של ההורה להיות מעורב בחיי הקטין וכפועל יוצא גם להשתתף ברכישה. ולהיפך, הצבת עובדה בפני האב כי נרכש ריהוט עבור הקטין, ללא שנשאלה דעתו, ללא שהייתה התייעצות עמו עלולה לגרום לאנטגוניזם מוצדק וכפועל יוצא, הדבר מרחיק אותו ממעורבות בחיי הקטין וגורם לניכור בלתי מוצדק. על רקע דברים אלה תיבחן כעת עתירת האם.
י.5. הוצאות כגון “פוף ומערכת שמע”, “ערסל”, “מחשב נייד” אכן אינן הכרחיות ונראות ככאלה המשרתות גם את האם ו/או יתר בני הבית ו/או אורחים בהתאמה ואין לחייב האב בגינן. הוצאות בגין ארון הבגדים, המיטה והכוננית הן חיוניות עבור הקטין, אך גם כאן היה על האם להתייעץ עם האב בטרם הוצאת ההוצאה ולא להציבה כעובדה. במקרה של התנגדות מטעמו, טוב הייתה עושה באם הייתה מביאה העניין להכרעה שיפוטית תוך כדי ההליך הנוכחי. במצב דברים זה, אני רואה לנכון לחייב חלקית בלבד את האב בסך 1,000 ש”ח בגין הוצאות הריהוט של הקטין. אין בכך כדי לומר לאם שהיא אמורה לרכוש לבדה ריהוט לקטין. האם רשאית להוציא הוצאות בגין בנה הקטין ולרכוש עבורו כל שידה משגת. ברם, כאשר היא מבקשת להשית מחצית החיוב על האב, עליה לפנות אליו, בטרם הרכישה, להודיע לו על הצורך של הקטין (ומידת דחיפותו) ולאפשר לו להמציא הצעת מחיר זולה יותר כנהוג ביחס להוצאות חריגות אחרות בתחום החינוך והבריאות. כאמור, קביעה שיפוטית אפריורית, לפיה במסגרת חיובי המזונות יש להשית על האב חיוב בגין רכישת רהיטים ללא התייעצות עמו עלולה לפתוח פתח למחלוקות רבות בין הורים ולחיובים מופרזים ובלתי מוצדקים.
21. מהמקובץ עולה, כי אלו הם הסכומים שהוכחו והוערכו ככאלה המשקפים את הוצאות הקטין:
אב מזונות סכום
הוצאות כלכלה ומזון 650
ביגוד והנעלה 300
הוצאות חינוך-כולל ציוד לבית ספר כולל חוגים וכולל דמי העשרה בקיזוז מענק המל”ל 150
נסיעות 250
מוצרי היגיינה 50
הוצאות רפואיות 35
מדור 250
החזקת מדור 380
סה”כ צרכים הכרחיים 2,065 ש”ח בחודש
הוצאות מדין צדקה 350 ש”ח בחודש.

ה. שלב שני : קביעת יכולותיהם הכלכליות של ההורים:
הכנסות האם :
22. האם הינה מורה לחינוך גופני בהכשרתה, עסקה גם כמצילה בבריכה, כמורה לשחייה, ניהלה בעבר חדר כושר ומעבר לכך, מכוח היותה תושבת יישוב ‘פלוני’ יש לה מניה ב”….” אשר בגינה קיבלה בעבר 10,000 ש”ח (ראה עמ’ 16 שורות 4-7 לפרוטוקול דיון ההוכחות). בעבר השתכרה התובעת קרוב ל-7,000 ש”ח אולם כיום לדבריה היא עובדת כמטפלת בצהרון בשכר נמוך יחסית. להלן עדותה בעניין:
” ש: איפה את עובדת היום.
ת: בצהרון במושב ‘פלוני’. מדובר בעבודה של שלוש שעות ביום, ולעיתים בתוספת כאשר מדובר בחגים.
ש: יש לך עוד עבודות.
ת: ממלאת מקום של גננות ומורות של משרד החינוך. אני מקבלת לפי שעות, זו לא עבודה מסודרת.
ש: כמה את מקבלת לשעה.
ת: 30 ש”ח ברוטו לשעה.
ש: המשכורת שלך לא קבועה.
ת: לא.
ש: אני מציגה לך תלושי שכר שלך. מתי התחלת לעבוד בצהרון.
ת: באוקטובר 2010. היו שבועיים שגם בישלתי במושב. אני משתכרת בצהרון 2,500 – 3,000 ש”ח, ובעבודה של ממלאת המקום זה משתנה, יש חודשים שזה רק יומיים ויש חודשים שזה 4 ימים. כרגע זה רק יומיים או שלושה. לפעמים 4 ימים בחודש. המשכורת היא ממשרד החינוך.
ש: האם את מקבלת תלושי שכר בגין מילוי מקום של גננות.
ת: לא. מדובר בתוספת לשכר, ומכל מקום אני מקבלת רק תלוש אחד, וזאת מהמושב ‘פלוני, , כך שתלוש משכורת זה מבטא את כל הכנסותיי מכל העבודות השונות.
23. בנוסף להשתכרותה, כפי שפורטה לעיל מקבלת האם קצבת ילדים בסך 330 ש”ח ומתוכם 165 ש”ח עבור הקטין נשוא התביעה (ראה עמ’ 14 שורות 25-27 לפרוטוקול דיון ההוכחות וכן ראה מוצגים ת’1 – ת’3).
24. בנסיבות הנ”ל ולאור כישוריה אני אומד השתכרותה בסך של כ- 4,500 ש”ח. יחד עם זאת סבורני, כי כאשר בעוד שנים ספורות (ולא רבות), עם התבגרותו של הקטין, תוכל האם למצות מלוא פוטנציאל השתכרותה ותגיע לשכר גבוה מזה שהוערך כיום עד כדי השכר שזכתה לקבל עד לא מכבר (בשיעור של 7,000 ש”ח בחודש).
הכנסות האב:
25. האב עובד במפעל “אלמוני בע”מ” ביישוב פלמוני ובהכשרותו הינו מסגר. בסעיף 18 לכתב הגנתו טען, כי השתכרותו הינה 4,000 ש”ח. בתצהירו טען, כי שכרו הוא 5,000 ש”ח בחודש (ראה סעיף 15 לתצהירו). ואילו בסיכומיו טען לפרקים ששכרו הינו בשיעור של 4,800 ש”ח ולפרקים 4,200 ש”ח (השווה סעיפים 19 ו-22 לסיכומי האב).
26. ביום 16.06.10 צירף התובע 4 תלושי שכר ביחס לחודשי העבודה : ינואר, פברואר, מרץ, אפריל 2011. עיון בתלושי שכר אלה מעלה, כי השתכר 4783 ש”ח, 5675 ש”ח, 4,906 ש”ח, 5,662 ש”ח, דהיינו בממוצע 5,256 ש”ח.
27. בדיון שהתקיים ביום 30.05.11 העיד הנתבע בעניין זה:
“ש: אני רוצה לדעת בקשר להשתכרות שלך -כשחתמת על החוזה במקום העבודה שלך היום המשכורת שלך בשנת 2005 הייתה 5,000 ש”ח משכורת בסיס.
ת: היום אין בסיס. אני עובד היום לפי שעה. כל שעה שלי שווה 34.30 ש”ח ואני יכול להביא תלוש מהרכב שלי. ” (ראה עמ’ 19 ש’ 4-8 לפרוטוקול)
ובהמשך:
“ש: צרפנו את החוזה שהתחלת בסך של 5,000 ש”ח והיה גם תלוש בסך 7,000 ש”ח, פעם אחת 9,200 ש”ח פעם אחרת אתה אומר שהממוצע 5,000 ש”ח ופעם אמרת 6,000 ש”ח. כמה אתה באמת מרוויח?
ת: עכשיו העבירו את זה לשעות, מה שאני אעבוד אני אעבוד 34.3 ש”ח לשעה. בימים שאני אחזיר את הילד יהיה לי מינוס שעתיים. אני צריך לעבוד משש בבוקר ובימים שאני איתו אעבוד משעה 8:00. הנסיעות שלי מוצאות ביטוי בתלוש. בדרך כלל אני לא עובד ימי שישי, בממוצע 20 יום בחודש, כל יום אני עובד 8 שעות בערך. זו העבודה שלי. השכר משתנה כל הזמן. אני לא זוכר כמה קיבלתי בינואר או בפברואר. זה היה בסביבות 5,000 ש”ח. קיזזו לי מזונות, הממוצע שלי זה 6,000 ש”ח. אני אוכל שם ארוחת צהריים בהשתתפות של 8 שקלים ביום. אני חי בבית ואני משלם שכירות עליו לכל האחיות שלי, זה רכוש של כל המשפחה. אני מחזיק את הבית שנה הזו ומשלם בסך הכול על הבית 2,000 ש”ח, כאשר הבית יימכר אני אקבל את החלק שלי. ”
28. לשיטתו של האב, שכרו הינו בשיעור של 34.30 ש”ח לשעה ולטענתו הוא עובד 20 יום בחודש, שמונה שעות מדי יום. במצב דברים זה ובחישוב פשוט הרי שהכנסתו הממוצעת אמורה להיות 5,488 ש”ח (לפני נסיעות). יש לציין, כי עיון בתלוש השכר שסומן נ’1 מלמד כי האב מועסק ב-80% משרה בלבד, בניגוד לעבר הלא רחוק (השווה לתלושי השכר שצורפו לכתב ההגנה המלמדים על 100% משרה אך בפועל על עבודה במשך 19 ימים בחודש בממוצע בלבד). האב לא הביא מסמך ממעסיקו המצביע על הטעם בהרעת תנאי העסקתו והפחתת שכרו באופן כה ניכר וקשה לקבל מדוע הורעו תנאי העסקתו באופן כה דראסטי. לבית המשפט נראה כי מדובר בהורדה של השכר לצרכי ההליך המשפטי. אין כל סיבה שהאב היה ממשיך לעבוד במקום עבודה שהיה מרע תנאי העסקתו באופן כה דרמטי ושעה שמדובר במקום עבודה המרוחק מביתו מרחק נסיעה של חצי שעה עד שעת נסיעה לכל כיוון. בהיעדר אישורים מתאימים ממקום העבודה המסבירים את השינוי בתנאי העסקתו של האב, ושעה שהוא לא המציא מלוא תלושי שכרו במהלך ההליך, אין בידי לקבל טענתו כי הוא משתכר כ-5,000 ש”ח בלבד ואף אם כך היו פני הדברים, הרי שבהיותו מסגר במקצועו ואדם בריא בשיא כושרו, יש להעריך יכולת השתכרותו בהיקף של 6,000 ש”ח בחודש לכל הפחות (כפי שהשתכר באותו מקום עבודה עוד בתקופת ניהול ההליכים).
29. לפיכך, הנני רואה לנכון להעמיד השתכרות האב בסך 6,000 ש”ח בחודש בממוצע.
30. לא נעלמה מעיני העובדה, כי לאב חלק מדירה אותה קיבל בירושה מאימו בשווי של 500,000ש”ח כטענתו, ברם מדובר בחלק יחסי בלבד ומנגד הוא נדרש לקורת גג. לפיכך, מחד גיסא לא ייחשב חלקו של האב בדירת הירושה לצרכי חיובו במזונות ומאידך גיסא ייחשב הדבר כמספק עבורו קורת גג. האב לא הוכיח, כי הינו משלם דמי שכירות לאחיו בגין השימוש בדירה כטענתו והרי מה פשוט יותר היה עבורו מלהעידם? (השווה לעדותו בעמ’ 20 שורות 17-20 לפרוטוקול).
31. סיכום פרק זה מעלה, כי גובה השתכרות האם הינו כ-4,800 ש”ח בחודש ואילו גובה השתכרות האב הינו בשיעור של כ-6,000 ש”ח בחודש.
ו. סוגיית המשמורת המשותפת והשפעתה על סכום המזונות:
32. ברגיל, הסדר של “משמורת משותפת” הביא להכרה שיש להפחית בגובה החיוב בגין מזונות הקטין ובהיקפו אך לא במהותו. בפסק הדין המנחה בעניין זה נקבע, כי משמורת משותפת מצדיקה בדרך כלל הפחתה של כ- 25% מדמי המזונות שהיו נפסקים אילו המשמורת הייתה נתונה באופן בלעדי בידי האם (ע”מ (חיפה) 318/05 פלוני נ’ פלונית [30/1/06 - פסקה 15 לפסק הדין]).
33. עם זאת יצוין, כי אף היו מקרים שבמסגרתם חויב אב בתשלום מזונת נמוך יותר עבור 3 ילדים שקיימו הסדרי ראיה נרחבים ביותר (לילה אחד בשבוע לנו אותם קטינים אצל האם יותר מאשר אצל האב) וכן מקרים בהם חוייב אב בתשלום מזונות זמניים של שני ילדיו בשיעור של 4,500 ש”ח בחודש וההחלטה לא השתנתה חרף העובדה שהמשמורת הייתה משותפת (ראה: תמ”ש (י-ם) 27170/06 ו.א.ע. נ’ ו.א. [25/1/09] ;בר”ע (חיפה) 636/06 פלוני נ’ אלמוני [28/9/06]).
34. בע”מ (חיפה) 318/05 פלוני נ’ פלונית [30/1/06], נקבע בהקשר זה כך:
“בהקשר זה, איני רואה דופי בכך כי הנטל הכלכלי הכולל המוטל על האב בהסדרי משמורת משותפת, יהיה גבוה יותר לעומת דמי המזונות המוטלים עליו בהסדר משמורת בלעדית אצל האם, וזאת כאשר משקללים את דמי המזונות עם ההוצאות בהן האב נושא באופן ישיר. משמורת משותפת מתאימה במקרים בהם האב מוכן ומסוגל למעורבות גבוהה יותר בחיי ילדיו, מעורבות אשר הינה לטובתו של הקטין. סביר בעיני כי מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים תוביל אף למעורבות כלכלית גבוהה יותר”.
35. מידת ההפחתה מדמי המזונות בהם מחוייב האב במקרים של משמורת משותפת נעה בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה.
36. במקרה דנן, אין מדובר במשמורת משותפת במובנה הקלאסי, קרי מקרה שבו הורים מתגוררים באות יישוב או ביישובים סמוכים והקטין לן אצל כל אחד מהם מספר שווה או דומה של לילות במהלך השבוע. חלוקת הזמן ההורי במקרה דנן מלמדת כי ברוב מוחלט של ימי השבוע לן הקטין בבית אמו ורק ביום אחד באמצע השבוע לן אצל אביו (ובשבוע שבסופו הוא לן אצל האם הוא לן לילה נוסף אצל האב).
37. במהלך הדיון נחקר האב בגין הוצאותיו ביחס לקטין כאשר הוא במשמורתו והוא העיד בעמ’ 20 שורות 11-16 לפרוטוקול כך:
“ש: אנו צירפנו לתביעת המזונות את הקבלות לעלות אחזקת הילד. אתה כל הזמן אומר שאתה מוציא עליו ולא ראיתי קבלות. מדוע מלבד תלושי שכר אין קבלות על כלום.
ת: כי אני עושה את זה למטרת הילד שלי ולא מסתכל על מה אני מוציא. אני עושה את זה מאהבה ואין לי מטרה, ולא צריך להוכיח לאף אחד שאני עושה טוב לילד. כל מה שהוא צריך וחסר לו הוא מקבל ממני. אני מוציא עליו המון. כל פעם שהוא אצלי בין 600 – 700 ש”ח, והיא עדה לזה שממה שאין לי אני נותן לו. ”
38. עם כל הכבוד להצהרות האב, מדובר בהליך משפטי הניזון ומבוסס על ראיות. כפי שהאב דרש ובצדק כי האם תוכיח צרכי הקטין, כך היה עליו להראות מהם צרכיו כאשר הוא לן אצלו.
39. בהקשר זה עדיפה גרסתה של האם, כי הוצאותיו של האב בגין הרכיבים המרכזיים הינן מינוריות : הוא מלין הקטין בדירת הירושה של אמו המנוחה. הוא מסיע הקטין לבית הספר כאשר הדבר נעשה כשהוא בדרכו לעבודתו. הוא אינו משתתף ברכישות הביגוד וההנעלה עבורו. הוא לא המציא כל קבלות או אישורים המעידים על הוצאות קבועות בגין הקטין והשאיר הדבר לשיעור וסברה של בית המשפט.
40. בנסיבות שכאלו ושעה שהאב לא הוכיח כלל הוצאות שהוא מוציא בגין הקטין, ושעה שמראש הובהר לאב על ידי בית המשפט, כי אין בכותרת “משמורת משותפת” להשפיע על נטל חלוקת המזונות בין ההורים ונוכח חלוקת הזמן ההורי דלעיל, אני רואה לנכון להפחית החיוב במזונותיו של הקטין בשיעור של 10% בלבד.
ז. הדין החל על הצדדים:
41. סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959 [להלן: " חוק המזונות"] קובע באשר למזונות ילדים קטינים, כדלקמן:
“אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה”.
42. הפנייה לדין העברי החל מקרה זה מלמדת כי ישנם מספר ‘מעגלי חבות’ במזונות: מעגל מזונות החובה ומעגל מזונות צדקה. עד לגיל 15 שנים, חב האב חבות מוחלטת במזונות ילדיו הקטינים, בין מתקנות חכמים, בין מתקנת אושא משנת תש”ד, של הרבנות הראשית ובין מכוח פרשנות הדין העברי בפסיקת בית המשפט העליון.
43. מעבר לגיל 15 שנים, חל דין צדקה על שני ההורים (ראה : שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ב’ ; ע”א 591/81 פורטוגז נ’ פורטוגז, פ”ד לו(3) 449 ; בע”מ 1356/08 פלוני נ’ פלונית, (26/3/08) ; שרשבסקי, דיני משפחה, בעמ’ 384; רמ”ש (י-ם) 17808-05-10 פלוני נ’ המוסד לביטוח לאומי ירושלים, 08/08/2011)).
44. משמע, לאור גילו של הקטין חלה חובה אבסולוטית על האב לשלם לקטין מזונותיו ההכרחיים במלואם.
45. ראינו את רכיבי המזונות והצרכים ההכרחיים של הקטין בשיעור של 2,065 ש”ח וקבענו כי יש להפחית מסכום זה 10% בגין הסדר חלוקת הזמן ההורי. מכאן שחלקו של האב בתשלום מזונותיו של הקטין אמור להיות בשיעור של 1,860 ש”ח בחודש. מסכום זה יש להפחית את קצבת הילדים בשיעור של 165 ש”ח ולפיכך החיוב החודשי (בעיגול) הוא 1,690 ש”ח בחודש. במצב דברים זה בו מופחת החיוב במזונות מהשתכרות האב ובהתחשב בהשתכרות האם היא תישא במלוא ההוצאות מדין צדקה.
ח. מזונותיו הזמניים של הקטין החל מחודש אוקטובר 2009 ואילך:
46. ראשית, יש לציין מספר נתונים שנלקחו בחשבון לצורך הערכת היקף החיוב במזונות העבר ואלו הם:
א. מצוות הפסיקה להתחשב במה שכבר נעשה, בין היתר באמצעות ויתור על גביית מזונות זמניים שטרם נגבו.
ראה: ע”א 5951/93 קצב נ’ קצב, פורסם ביום – 9/2/95;
ע”א 5578/92 שמש נ’ שמש, פורסם ביום – 2/8/94.
ב. השיקול המרכזי המנחה את בית המשפט הוא כמובן השפעת הקיזוז על רווחת בן הזוג והילדים, והרי לא אחת יארע שהכספים שנפסקו ביתר כבר נצרכו, ואם יקוזזו אחורנית עלולה להיווצר מחסור במשפחה
ראה: ע”א 4332/90 אדלשטיין נ’ אדלשטיין, פ”ד מו(1), 289, 291;
ע”א 5446/91 עגור נ’ עגור, נבו – 1/10/92.
ג. ככלל, דומני שהשכל הישר מחייב, כי לא ייווצר פער גדול בין מזונות זמניים למזונות קבועים, שלגבי שניהם נערך הליך שיפוטי.
47. שנית ולגופו של עניין: טען האב כי יש לפטור אותו ממזונות חודש יולי אוגוסט כיוון שהקטין שהה אצלו כן ביקש להתחשב בכך שהקטין שהה אצלו בחודש מאי 18 ימים. האם התנגדה להפחתה זו נוכח העובדה שהאב עשה דין לעצמו והפר החלטות שיפוטיות.
48. קבלת טענות האב אמנם אמורה לשדר מסר שלילי ולפיו כל דאלים גבר ; רוצה לומר, האב נטל את בנו ללא רשות ובניגוד להחלטה שיפוטית מעבר לחלוקת הזמן ההורי והסדרי הביקורים שהיו נהוגים אותה שעה וכעת ייצא נשכר מכך. מנגד, חיובו בגין חודשים אלו, עלול להתפרש כאקט עונשי שאין לו מקום בדיני המזונות.
49. שלישית, יש לקחת בחשבון כי אם תתקבל טענת האב, כך יש למצות עמו הדין ובאותם חודשים מאז ספטמבר 2010 שבהם הוא ראה את הקטין רק במרכז הקשר ולפתחה של האם היו הוצאות מרובות יותר בגין נטל טיפול מוגבר יותר (והסעות רבות), הרי שעליו היה לשאת במזונות גבוהים יותר.
50. בשקלול כולל, ושעה שברגיל, יש לחייב האב במזונות קבועים בהתאם לסכום האמור בפסק הדין מיום הגשת התביעה, אני סבור כי מתקיים קיזוז חלקי בין הסכומים שהוציא האב כאשר הקטין היה אצלו לבין הסכומים שהיה על בית המשפט לחייבו מאז הגשת התביעה ובגין התקופה שבה היו הסדרי ביקורים במרכז הקשר בלבד. לפיכך, יש להעמיד החיוב של האב בגין תשלום מזונות העבר מיום הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין (בקיזוז המזונות הזמניים ותקופת שהיית הקטין אצל אביו) בסך גלובלי של 1,500 ש”ח בלבד שיחולקו לשני תשלומים שווים ורצופים.
ט. התוצאה והפסיקתא :
51. האב ישלם לאם עבור חלקו במזונות הקטין, חינוכו ומדורו סך של 1,690 ש”ח בחודש החל מיום 5/9/2011 ובכל 5 לחודש שלאחריו עבור אותו החודש.
52. החיוב נשוא סעיף 52 לעיל, יעמוד בתוקפו עד למועד גיוסו של הקטין לשירות צבאי בחובה בצה”ל או לשירות לאומי וככל שלא יתגייס לשירות צבאי או לאומי, יבוטל החיוב עם סיום לימודיו התיכוניים או עם הגיעו לגיל 18 שנים (לפי המאוחר מבין השניים).
53. דמי המזונות הנ”ל יועברו ע”י האב בהעברה בנקאית ישירה לחשבונה של האם ודפי החשבון יהוו ראיה מכרעת לתשלום דמי המזונות.
54. דמי המזונות הנקובים לעיל, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כפי שזה מתפרסם מדי 15 בכל חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדד הבסיס יהא המדד שיתפרסם ביום 15/9/11 (להלן “מדד הבסיס”).
55. דמי המזונות הנ”ל יותאמו ויעודכנו על פי השינויים ממדד הבסיס הנ”ל מדי שלושה (3) חודשים (ללא תשלומים רטרואקטיביים) כאשר ההתאמה הראשונה למדד, תבוצע בעת פרעון דמי המזונות של חודש ינואר 2012.
56. דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי התובעת בנוסף לקצבת הילדים המשולמת לה ע”י המל”ל ו/או בנוסף לכל קצבה, גמלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין, בהיותה אם משמורנית של הקטין.
57. בנוסף לדמי המזונות יישאו שני הצדדים בהוצאות הבריאות והחינוך החריגות של הקטין אשר אינן מכוסות ע”י סל הבריאות או ביטוח רפואי אחר ו/או על ידי חוק חינוך חובה (בהתאמה) והכל לפי הוראות אלו:
א. הוצאות ריפוי חריגות, אשר אינן ממומנות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי, לרבות טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, ריפוי בעיסוק, תרופות שאינן בסל הבריאות.
ב. הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהאם תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות. תנאי זה מהווה תנאי סף לחיוב האב בתשלום חלקו בהוצאות החריגות והאב רשאי לדרוש אישור על כך – ככל שניתן להשיג אישור כאמור.
ג. תשלום הנתבע עבור הוצאות חריגות ייעשה במישרין לגורם המטפל ו/או נותן השירות בכפוף לקבלת חשבוניות או הצעות מחיר בכתב. הסדר זה לא יחול על הוצאות בריאות הנעשות בשל מקרה חירום, חלילה או על מקרה שבו האב מסרב לבצע התשלום, שאז תהא רשאית האם לשלם מלוא התשלום ולבצע החיוב של האב בהוצל”פ על פי פסק דין זה.
ד. למען הסר ספק, הוצאות בגין חוגים והעשרה נכללו בחיוב במזונות ועל כן לא יהוו הוצאות חריגות לעניין סעיפים אלה.
58. כן יישא האב בעלויות הכרוכות בהכנת הקטין לדרשת בר המצווה וההפטרה ובעלייתו לתורה בבית הכנסת.
59. לעניין מזונות העבר מיום הגשת התביעה: הנתבע ישלם סך של 1,000 ש”ח שישולמו בשני תשלומים שווים ורצופים, בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2011 בצמוד לדמי המזונות השוטפים של חודשים אלה.
60. האב ישלם חלקו ברכישת הריהוט בסך 1,000 ש”ח שישולמו אף הם בשני תשלומים שווים ורצופים, בחודשים נובמבר ודצמבר 2011 בצמוד לדמי המזונות השוטפים של חודשים אלה.
61. הנתבע יישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין שהוציאה התובעת בשיעור של 3,500ש”ח שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
ניתן היום, ‏יום חמישי ב’ באלול התשע”א, 1 בספטמבר, 2011.

Comments