best websites of the world
css Design Awards

מרכז המידע


בית המשפט לענייני משפחה למול בית הדין הרבני

  • October 2010
  • Posted By admin
  • 0 Comments

חקיקתו של חוק ביהמ”ש לענייני משפחה, התשנ”ה-1995 הטביעה מושג חדש בתחום משפט המשפחה – “ענייני משפחה”.

בגדר המושג ענייני המשפחה, נכללים גם ענייני המעמד האישי המפורטים בסימן 51 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל. ענייני המעמד האישי נמסרו בשעתו לסמכותם של בתי הדין הדתיים, ואילו לביהמ”ש המחוזי הוקנתה אז הסמכות לדון באותם מקרים שלא נפלו לגדר סמכותם של בתי הדין הדתיים וזאת מכוח סמכותו השיורית או לדון בענייני המעמד האישי מכוח הוראות חוק מיוחדות שהורו על כך.

משנחקק חוק בית המשפט לענייני משפחה, הועברו כל ענייני המשפחה שנדונו לפני חקיקתו בבתי המשפט האזרחיים, ובכלל זה ענייני המעמד האישי, לשיפוטו של בית המשפט לענייני משפחה וזאת במטרה לרכז תחת קורת גג שיפוטית אחת את כל סמכויות השיפוט של בתי המשפט האזרחיים לדון בסכסוך משפחתי אחד לכל גווניו וככל האפשר לפני שופט אחד באותה ערכאה. העיקרון המנחה הוא “משפחה אחת – שופט אחד”. המטרה היא להקל על המתדיינים וגם על המערכת המשפטית, ולייעל את ההליכים, כאשר כל התמונה פרוסה בפני אותו שופט, שמכיר את הצדדים ואת הנפשות הפועלות.

בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון ולפסוק בכל ענייני המשפחה, לרבות מזונות אישה, מזונות קטינים, משמורת, הסדרי ראייה, אבהות ואמהות, ענייני רכוש ופירוק שיתוף במקרקעין, ירושות ועיזבונות, אימוץ, תביעות לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, החזרתו של קטין חטוף, תביעות לפי חוק השמות, תביעות בענייני התרת נישואין, תביעות לפי חוק הגיל, ובכל תובענה בענייני המעמד האישי, ובסכסוכים אחרים בין בני משפחה או בין עזבונו של אדם לבני משפחתו.

לביהמ”ש לענייני משפחה ולבית הדין הרבני סמכות מקבילה לדון בענייני רכוש, משמורת ומזונות אישה.

בשאלת היחס בין סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לבין סמכויותיהם של בתי הדין הדתיים קובע סעיף 25 לחוק בית המשפט לענייני משפחה:

“א. חוק זה אינו בא לגרוע מסמכויותיהם של בתי הדין הדתיים ובית הדין לעבודה.

ב. בעניין הנתון לסמכותו המקבילה של בית דין דתי, יהיה בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון כל עוד אין בית הדין הדתי דן בו”.

סעיף 25 לחוק מותיר בידי בתי הדין הדתיים את כל הסמכויות שהיו בידיהם לפני חקיקת החוק, הן בענייני המעמד האישי והן בעניינים אחרים, ואינו משנה במאומה סמכויות שיפוט אלה.

ענייני נישואין וגירושין של בני זוג יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה, תידון לפני בית הדין הרבני מכוח סמכותו הייחודית לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין). לעומת זאת, ענייני נישואין וגירושין של בני זוג אזרחי המדינה המשתייכים לעדה דתית שאין לה בית דין מוסמך, כגון פרוטסטנטים, בהאים וחסרי דת, יידונו לפני בית המשפט לענייני משפחה. כן יהא בית המשפט לענייני משפחה מוסמך להצהיר על בטלותם של נישואין, בהיות הצהרת בטלות עניין של נישואין, כאשר מדובר בבני זוג יהודים בנסיבות שבהן אין לבית הדין הדתי שלהם סמכות שיפוט.

בית המשפט לענייני משפחה אינו דן כאמור בענייני נישואין וגירושין ואינו דן בתביעות לשלום בית, היות ועניינים אלה מצויים בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני.

הסמכות לדון המזונות ילדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם כן שני הצדדים הסכימו כי העניין ידון בבית הדין הרבני.

תביעה בענייני משפחה לאן – בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני:

ישנה דעה רווחת בקרב הציבור שלאישה עדיף להתדיין בבית המשפט לענייני משפחה, ואילו לגבר עדיף לפנות לבית הדין הרבני.

דעה זו אינה מדויקת והניתוב הנכון הוא תלוי נסיבות ומשתנה ממקרה למקרה בהתאם לאופיו. ייתכנו מקרים בהם יהיה עדיף לאישה להגיש תביעתה בבית הדין הרבני ואילו לגבר לפנות לערכאה האזרחית.

ההחלטה לאן לפנות היא החלטה אסטרטגית אקוטית עם משמעויות רבות אשר, על פי לרוב, תכריע היכן יתנהל ההליך ומה יעלה בגורלו.

לדוגמה ענייני רכוש – בית הדין הרבני מחויב, בחלק מהעניינים, לדון על פי הדין האזרחי ועליו להכריע כי חלוקת הנכסים תתבצע על פי הנכסים שנצברו במהלך הנישואין בין בני הזוג שווה בשווה, ללא משמעות לרישומם. אולם, ישנם מקרים בהם הדיינים מנהלים את הדיון על פי הדין הדתי ומחלקים את הרכוש לפי אופן רישום הנכסים. החלטה שכזו היא הרת גורל מבחינה כלכלית ויכולה למוטט את מי מבני הזוג.

תביעה בבית הדין הרבני היא תביעה לכל דבר ועניין ועל כן מומלץ להיות מיוצגים עם עורך דין מטעמכם. ההליך בבית הדין הרבני דורש ידע משפטי וניסיון רב בניהול ההליך ולא מומלץ לעשותו לבד.

מרוץ הסמכויות:

לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני סמכות מקבילה לדון בענייני משמורת קטינים, ענייני רכוש ומזונות אישה. סמכות מקבילה זו יצרה תופעה שנקראת “מרוץ הסמכויות”. משמעות הדבר, צד שהקדים והגיש תביעתו לערכאה הרצויה לו, הקנה סמכות לערכאה זו.

אולם חשוב להדגיש כי גם אם הבעל הקדים, והגיש תביעתו לבית הדין הרבני בה כרך את מזונות האישה, משמורת הילדים ואת ענייני הרכוש, או חלק מעניינים אלה, אין זהו סוף פסוק.

הלכה פסוקה היא כי על מנת להעניק סמכות ייחודית לבית הדין הרבני לדון בנושאים ועל מנת למנוע את ניצולה לרעה של הכריכה ע”י הבעל, שכל ייעודה לחסום את דרכה של האישה לערכאה האזרחית, יש להוכיח שלושה יסודות – “המבחן המשולש” כדלקמן:

א.      על תביעת הגירושין להיות כנה.

ב.      על הכריכה להיות כנה.

ג.       הכריכה צריכה להיות כדין.

בג”ץ פלמן קבע כי גם לבית המשפט לענייני משפחה וגם לבית הדין הרבני, הסמכות לקבוע לעניין הסמכות, ולהחליט באיזו ערכאה ידונו ענייניהם של הצדדים.

נזק אקוטי יגרם במידה והגשת תביעת הגירושין בערכאה הדתית לא תעמוד בתנאיי “המבחן המשולש”. תביעה שלא תעמוד בתנאי הכריכה תביא להתארכות וייקור ההליכים, ובמידה והסמכות תועבר לבית המשפט לענייני משפחה, הרי שצד כבר חשף גרסתו, דבר שיקנה יתרון לצד האחר.

Comments