best websites of the world
css Design Awards

עורך דין גירושין קרני שלו | משרד עו"ד לגירושין וייצוג בדיני משפחה

עו״ד קרני שלו הינו מומחה לדיני משפחה ונכלל בין עורכי הדין המובילים בתחום. עוסק בגירושין ומומחה למשא ומתן וגישור, באמצעות שילוב ייחודי של הבנה, ידע משפטי רב וטקטיקה משפטית.

הפרת הסדרי ראייה

About Project

karni-shalev-28

כאשר הורה מפר את הסדרי הראייה הוא לרוב פוגע קשות בילד ובהורה המשמורן. ישנו קושי להתמודד עם הפרה שכזו, נבחן כיצד בית המשפט מנהל הליך בענייני הפרת הסדרי ראייה כאמור וזאת מבלי לפגוע בילד, והאם בכלל זהו פתרון אכיפה יעיל.

קיום הסדרי ראייה ברמה סדירה ועקבית נמצא כאחד המדדים המשמעותיים ביותר להסתגלות הילדים לגירושין ולהתפתחותם התקינה. הילד צריך קשר יציב ועקבי עם שני הוריו והדבר מהווה חלק משמעותי מהתפתחותו (תאוריית קלי וולרסטין).

הסדרי הראייה נקבעים במשולב עם קביעת המשמורת לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962, בהסכם בין ההורים או בהוראתו של ביהמ”ש וכן בהמלצתו של פקיד סעד במקרים מסוימים. הפרה של הסדרי ראייה יכול שתעשה הן ע”י ההורה המשמורן והן ע”י ההורה הלא משמורן. ביטוי נוסף לתופעה יכול לבוא דווקא מצד הילד עצמו- אם על דעתו ואם בהשפעתו של ההורה המשמורן (סרבנות קשר).

ישנה מימרה שלשונה כך: “ההורה הטוב ביותר הוא שני ההורים”. מעורבות מלאה וסדירה של שני ההורים בחיי ילדיהם תוך שיתוף פעולה ביניהם גם לאחר הגירושין, היא הדרך הטובה ביותר להטיב עם דרכם של ילדים בניתוב מסלול חייהם ולהקל על מצוקתם הנובעת אפריורית מהמצב אליו נקלעו. כאשר נבחן הסכמי גירושין המסדירים את סוגיית הסדרי הראייה בין האב הלא משמורן לבין הילד, נראה כי אינם מחייבים או מטילים סנקציות בגין הפרת ההסדרים. גרוע מזאת, ההסכמים נוקטים על פי רוב בפועל “רשאי” לראות את ילדיו במועד מסוים, באופן שנקבע. האם קיום הסדרי ראייה זו חובה או זכות? זכות של מי? של ההורה המשמורן; ההורה הלא משמורן או בכלל של הילד?

הבסיס הראוי למעמד של הורה כלפי ילדו הוא לא זכות בילד אלא אחריות כלפי הילד. סעיפי האמנה הבינלאומית לזכויות הילד עושים אומנם שימוש בשפה של “זכויות ההורים”, אך בפועל הם לא מעניקים להם חירות לפעות כאוות נפשם אלא סמכות ואחריות לפעות לטובתו. אין הקנייה של זכויות משפטיות אלא הטלת אחריות משפטית. זו חובתו של ההורה שאינה אלא “זכות למלא חובות”.

ביהמ”ש העליון הביע עמדה ברורה- זכות המשמורת היא זכותו של הילד. ייתכן ולהורה ישנן זכויות משלימות, אך נקודת המוצא היא זכותו של הילד. הווה אומר, כי זו חובתו של ההורה לממש את הזכות. זו זכותו של ההורה תחת מילוי חובתו. “מעגל ספרלי” שמתחיל ומסתיים בילד עצמו. טובת הילד היא ספינת הדגל המנווטת את דרך המשפט.

מערכת החקיקה בישראל איננה מתמודדת עם הסוגייה באופן ישיר. חוק הוצאה לפועל, תשכ”ז-1967 איננו זמין לעניין הפרת הסדרי ראייה. חוק זה אף אוסר במפורש אכיפת הסדרי ראייה במסגרתו, גם אם אושרו בפני ביהמ”ש לענייני משפחה. הדרך בה נהוג לנקוט על מנת לאכוף את הסדרי הראייה היא בהפעלת פקודת ביזיון בית המשפט. דא עקא, הסנקציות המופעלות על פי פקודת ביזיון בית המשפט הן קנס לאוצר המדינה או מאסר. עולה השאלה האם דרך אכיפה שכזו מגשימה ומממשת את זכותו של הילד, האם היא מתיישבת עם טובתו?

טרם יצאה לעולם פסיקה של ביהמ”ש העליון בנושא, אולם ההתמודדות עם הסוגיה בקרב בתי המשפט לענייני משפחה נמצאת במגמת עלייה לנוכח המודעות המתגבשת בנושא. הפתרון הפסיקתי מתמצה כיום בהטלת קנס או מאסר מאחורי סורג ובריח להורה המפר את הסדרי הראייה ולחילופין הגדלת מזונות. ישנם מצבים בהם ביהמ”ש מחליף את המשמורן (הוא “מאבד” משמורת). כך למשל, במצבים חריגים בהם תסמונת הניכור ההורית ברורה לעין (תמ”ש (חד’) 3426/02; תמ”ש (י-ם) 11645/97; תמ”ש (ת”א) 92321/00; בש”א (ת”א) 11610/02; תמ”ש (ת”א) 89792/00; תמ”ש (אשדוד) 4667/98; בש”א (כפ”ס) 5647/05; תא (חי’) 20934/00; ע”פ 3829/90.

כך לדוגמא, בפסיקה שניתנה בביהמ”ש לענייני משפחה באילת ע”י כבוד השופט אסולין נקבע, כי בכל פעם שהאב לא יגיע לבקר את ילדיו כנדרש, יהיה עליו לשלם קנס של 2000 ש”ח שיופקדו בתוכנית חסכון לילדים. יצוין, כי הסנקציה נקבעה בהסכמת שני הצדדים. ליתר דיוק, פקידת הסעד היא זו שהציעה את ההסדר לפיו בכל פעם שהאב לא יגיע לפגישה עם ילדיו יוטל עליו קנס ועל האם יוטל קנס דומה אם היא לא תביא את הילדים למפגש עמו. הנשיא אסולין עיבה את ההסדר בהעברת התשלום האמור לתוכנית חסכון על שם הילדים.

במקרה אחר, חייב ביהמ”ש לענייני משפחה בתל אביב אם בקנס של 1500 ש”ח, על כל פעם שהיא מונעת ביקור. סנקציה זו הופעלה בעקבות עתירה לפי פקודת ביזיון בית המשפט שבמקרה דומה במהותו הורה ביהמ”ש על כליאה. (בש”א (ת”א) 11610/02). ביהמ”ש לענייני משפחה בירושלים בתמ”ש 6351/04, הטיל כבוד השופט גרינברגר סנקציה כספית באמצעות הפעלת פקודת ביזיון ביהמ”ש. באותו מקרה, הטיל ביהמ”ש על האם קנס של 3000 ש”ח (שיקוזזו מהמזונות שמגיעים לה) בגין כך שלא הביאה את הבנות לביקור עם אביהן במרכז הקשר. ביהמ”ש קבע, כי היה ותהיינה הפרות נוספות הוא יטיל קנס נוסף ויורה על העברת המשמורת לאב. כפי שקבע: “הורה משמורן שאינו יכול להבטיח הסדרי ראייה להורה השני אינו ראוי להיות הורה משמורן”. (כמו כן תמ”ש 28936/04; בע”מ 10480/05).

בית הדין הרבני בתל אביב פסק כי ילד יועבר למשמורתו של האב לנוכח אי עמידת האם בהסדרי הראייה. באותו מקרה טען האב, כי האם איננה מאפשרת לו לראות את בנם בן השמונה. האם הבטיחה שתעמוד בהסדרי הראייה ולאחר שחזרה בה, פסק ביה”ד הרבני את אשר פסק. באותו מקרה, הוגש לביה”ד תסקיר מטעם שירותי הרווחה בו צוין, כי לאחר דיון בסוגיה הוחלט חד משמעית להמליץ על העברת משמורת הבן לאביו, מאחר והאם מסרבת לשתף פעולה. ביה”ד שוחח עם הבן הקטין שאף הוא הביע רצון חד משמעי לעבור למשמורת האב.

בפרקטיקה המשפטית נהוג להגיש בקשה לצמצום הסדרי הראייה עקב מפח הנפש שנגרם לילד עם הפרתם ע”י ההורה הלא משמורן, כאשר ניתן לסווג “אי קיום הסדרי ראייה” בגדר שינוי נסיבות מעת שנחתם הסכם המשמורת המצדיק את הגדלת המזונות (סעיף 13 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט-1959; סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962).

ע”א 2034/98 אמין נ’ אמין- עסק בתביעת ילדים לפיצוי מאביהם על נזקים נפשיים בגין הזנחתו אותם. מדובר בפסק דין חריג. זהו פס”ד רלוונטי מבחינת השלכות הפרת האחריות ההורית. במקרים חריגים, כך קבע ביהמ”ש העליון, הורה שעבר על הוראות סעיפים 15 ו 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המטילים על ההורים חובה וזכות לדאוג לקטין ולנהוג לטובתו כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין, עשוי להיתבע בנזיקין, בצירוף סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] או עפ”י עוולת הרשלנות (סעיף 35 לפקודה) עקב הנזק שנגרם.

במידה והורה לא משמורן מפר את הסדרי הראייה וההורה המשמורן נאלץ לטפל בילד, מעבר לעניין הגדלת מזונות או מימון שמרטף, ניתן לחייב את האב ב”דמי טיפול”. כך למשל ביהמ”ש לענייני משפחה בר”ג (כבוד השופט י’ גרניט) חייב את ההורה הלא משמורן בגין אי קיום הסדרי ראייה בדמי טיפול (לאחר השעה 16:00). אליבא דשופט גרניט, בחלוקת הנטל נושאים שני ההורים והאם נושאת בפועל בחלוקת הנטל לאחר השעה 16:00. הבחינה היא של חובה כלפי הילדים מול חובה כלפי האם לחלוקה שווה בנטל גידול הילדים. יושם אל לב, כי יש כאן, הלכה למעשה, פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות של ההורה המשמורן עקב היעדרויות בלתי צפויות מהעבודה, בגין אובדן שעות עבודה בטווח הקצר ואובדן יכולת לפתח קריירה בטווח הארוך; עלות השקעת מאמץ לאיתור שמרטף והוצאות על השכרתו.

כיום כל שנותר הוא לינוק מהאפשרויות הקיימות וליישמן במקרה הקונקרטי. ערוץ נוסף יכול שיהיה דרך בחינת הפרת הסדרי הראייה כפגיעה באוטונומיה האישית של הילד העשויה כשלעצמה להיות ראש נזק בנזיקין בתביעות החוסות תחת מטריית המשפחה, כפי שהציע כבוד השופט הנדל (ע”מ (ב”ש) 121/99; בר”ע (ב”ש) 615/02 פלוני נ’ פלונית). פתרון אחר הוא שימוש בחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך- 1960. במקרה זה יש לשאול, הואיל וההורה הלא משמורן הוא גם בבחינת אחראי אפוטרופוס – מה דינו שעה שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה, כמו גם- מה דינו כאשר יש בהפרת הסדרי הראייה משום “פגיעה בשלומו הנפשי של הקטין”?

Share