עורך דין גירושין קרני שלו | משרד עו"ד לגירושין וייצוג בדיני משפחה

עו״ד קרני שלו הינו מומחה לדיני משפחה ונכלל בין עורכי הדין המובילים בתחום. עוסק בגירושין ומומחה למשא ומתן וגישור, באמצעות שילוב ייחודי של הבנה, ידע משפטי רב וטקטיקה משפטית.

הבטחת נישואין והפרתה

• October 2010
• Posted By admin
• 0 Comments

הבטחת נישואין והפרתה

הפרת הבטחת נישואין החל כבר מימי בראשית, עת הבטיח לבן ליעקב שכר נאה בתמורה לעבודתו. יעקב ביקש, כי בנוסף לשכרו הוא רוצה את רחל לאישה. למרות בקשה זו, רימה אותו לבן ונתן לו את לאה לאישה. רק לאחר עבודה של שנים נוספות, הסכים לבן לתת ליעקב את רחל. זוהו המקרה הראשון של הפרת הבטחת נישואין.

לבית הדין הרבני סמכות ייחודית בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין בין יהודים בישראל. הבטחת נישואין נכרת שעה שעדיין בני הזוג לא באו בברית נישואין, משמע הבטחת נישואין אינה חלק מהסמכות הייחודית של בית הדין הרבני. ההבטחה לנישואין, ככל שניתנה, לא מקנה לבני הזוג מעמד של נשואים ו/או זכויות כלשהן המוקנות לבני זוג מתוקף נישואין. אשר על כן, הערכאה האזרחית היא זו שדנה בנושא הפרת הבטחת הנישואין ופסיקתה תהא לאור עקרונות המשפט האזרחי.

הפסיקה הישראלית מכירה בהפרת הבטחת נישואין כעילה לתביעה אזרחית. בגין הפרת הבטחת נישואין ניתן לתבוע פיצויים כבכל הפרת חוזה וזאת בשל ההסתמכות של הצד המובטח. עילת התביעה תהא “תרמית” שכן צד הונה את הצד השני לחשוב כי עתיד להתקיים נישואין ובשל ההפרה נגרמו נזקים כספיים, עוגמת נפש וכיו”ב. מטבע הדברים, הבטחת נישואין היא חוזה שלא ניתן לדרוש אכיפתו. בשל אופיו, לא ניתן להכריח אדם להינשא לאחר, ולכן הסעד בגין ההפרה יהיה פיצויים. חוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג – 1973, יבקש להתחקות אחר רצון הצדדים, להתחקות אחר גמירות דעתם ובכך לבחון את ההפרה והפיצויים בגינה.

ישנו קושי ראייתי להוכיח כי אכן הייתה הבטחה לנישואין וכוונה של הצדדים ליצור יחסים שהם בבחינת חוזה משפטי מחייב. בית המשפט בבוחנו מקרה של הפרה כאמור, יבחן כל מקרה לגופו ויבחן את הראיות החיצוניות. הראיות החיצוניות באות לידי ביטוי באקטים של הזוג, לדוגמה עריכת טקס אירוסין, יידוע המשפחה באירוסין, בירור אולמות, משלוח הזמנות וכדומה.

בית המשפט הישראלי קובע, אפוא, כי “ההבטחה לנישואין היא… בשיטתנו המשפטית חוזה מחייב” (השופטת ט´ שטרסברג-כהן בע”א 5587/93 נחמני נ´ נחמני). עקרונית, אין דבר בהסכמים להינשא , ככאלה, המונע החלתם של דיני החוזים על היחסים בין בני הזוג. עם זאת, החוזה נוצר אם הצדדים התכוונו ליצור ביניהם יחס משפטי מחייב. השאלה האם בני הזוג ראו עצמם כבולים מבחינה משפטית , או שמא ההתחייבות ביניהם היא אך במישור החברתי או המוסרי , היא שאלה שצריכה להיבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה. יש לבחון, בין היתר, את התנהגות הצדדים, טיב הקשר ותוכנן של ההבטחות. כמובן, הסתמכות מצד מקבל ההבטחה ושינוי מצבו לרעה עשויים להוות אינדיקציות בדבר כניסה לתחום החוזי. כן יש לזכור, כי החוזה להינשא הינו חוזה מיוחד במינו. כך, למשל, התרופה הטבעית להפרת חוזה היא האכיפה. תרופה זו אינה עומדת למקבל ההבטחה מקום שזו הופרה. יהא על הצד הנפגע להסתפק בפיצויים בגין נזק ממוני ושאינו ממוני.

כאשר הסתיים הקשר בין בני הזוג והאישה מממשת את איומה לתבוע בגין הפרת הבטחת נישואין, צפוי לגבר משפט מייגע. יהיה על הגבר לשכנע את בית המשפט כי חזרתו מהבטחת הנישואין מטעמים מוצדקים. על הגבר לשכנע כי ההבטחה לא הייתה בחוסר אחריות מבלי לחשוב על הנזק שיגרם לצד השני במידה ויתחרט, וכי ההפרה לא נעשה בקלות ראש.

המשפט יהיה כרוך בחקירת עדים ובהצגת ראיות שונות. מה תהיה התוצאה – אין להינבא. אשר על כן, לפעמים כדאי לנהל מו”מ ליישוב הסכסוך ללא התדיינות וערכאות משפטיות, גם אם המחיר יהיה תשלום מסוים, אולי לא צודק בעינייך, אבל בכל זאת כדאי, בהתחשב באלטרנטיבה.

פסקי דין:

ע”א 416/91 יצחק ממן נ’ רחל טריקי. המדובר במקרה בו גבר הבטיח לאישה להינשא לה. הזוג נרשם לנישואין, הזמינו אולם ושלחו הזמנות לאורחיהם. טרם מועד החתונה, הגיש הגבר לאישה הסכם יחסי ממון וביקש כי תחתום עליו. האישה סירבה לחתום על ההסכם, ומשסירבה הסביר לה שאם לא תחתום הוא לא יינשא לה. האישה, שהייתה הרה באותה העת, הפילה את העובר בשל הלחץ הנפשי בו הייתה נתונה. במועד החתונה, הגבר לא הגיע לאולם והאורחים עזבו את המקום. האישה תבעה במחוזי וזה פסק פיצויים לטובתה. הגבר, עז המצח, ערער לעליון וזה קבע חד משמעי כי בהבטחת הנישואין לא היה תנאי לפיו האישה צריכה לחתום על הסכם ממון וזהו תנאי לקשר ביניהם. אשר על כן, דחה העליון את הערעור של הגבר והטיל עליו לשלם פיצויים בסך 65,000 ₪ והוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

 

ת.א 26477/05 דרורי נ’ צפדיה. התובעת והתובע שניהם גרושים והורים לילדים, חיו יחד בדירה משותפת וניהלו משק בית משותף במשך 4 שנים. במסגרת יחסי הזוג, האישה הרתה מהנתבע והאחרון הכיר באבהות. הזוג החליט להינשא ואף נרשמו לשם כך ברבנות. ימים מספר טרם החתונה, הודיע הגבר לאישה כי הוא מבטל את החתונה. משכך, הגישה האישה תביעה לפיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין. הגבר טען לביטול החוזה בשל פגם בכריתה משני טעמים: האחד, מידע שקיבל הגבר אודות קשר רומנטי של האישה והשני, הרגלי שתייה חריפה מצד האישה. האישה מצידה, בשל ביטול החתונה, החליטה לעבור הפלה.

בית המשפט קבע בדנן כי על התביעה להתקבל שכן כל הדברים היו ידועים לגבר וכי היה עליו לקחת אותם בחשבון. נפסק נזק ממוני בסך 2000 ₪ בגין ההפלה ונזק בלתי ממוני בסך 20,000 ₪.

ת”ק 6619-01-10 פלונית נ’ פלוני. תביעה לקבלת פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין בביהמ”ש לתביעות קטנות בחיפה (ניתן ב16 בדצמבר 2010).

התובעת בחורה דתיה מבית דתי-חרדי הכירה את הנתבע, עולה חדש מצרפת, באמצעות שידוך. לטענת התובעת הנתבע הוא שיזם לראשונה, את ההיכרות עמה באמצעות שיחה טלפונית מיום 28.9.09 והוא שהציע לה נישואין והיא נתנה הסכמתה לכך. לאחר מכן, ביום 19.11.09, ביקרו הצדדים אצל הרב סטבסקי המכיר את התובעת אישית על מנת לקבל בירכתו ולטענת התובעת במעמד זה הצהיר התובע כי הוא מעוניין להינשא לה, וכי היא אשתו לחיים. בעקבות הצהרות הנתבע התקיים טקס אירוסין בבית הוריה של התובעת, ולאחר מכן, ועל דעת הנתבע, התובעת החלה להתכונן לסידורי החתונה לאחר שהוסכם בין הצדדים, כי האירוע יתקיים בבית הכנסת הגדול בירושלים.

הצדדים התקשרו עם ארגון “משמחים” לצורך ארגון חתונתם כשתאריך החתונה נקבע ליום 13.12.09. באותו מעמד סוכמו תנאי התשלום כשהתשלומים היו אמורים להתחלק בין הצדדים, בחלקים שווים, אלא שהתובעת בלבד חתמה על ההסכם בנוכחות בני משפחתה ואף דאגה לשלם את חלקה בתשלום המקדמה בסך של 10,000 ש”ח. התובעת טוענת כי הנתבע הבטיח לשלם את חלקו במועד מאוחר יותר.

התובעת טוענת, כי כעבור שבוע חזרו היא והנתבע לירושלים לצורך המשך סידורי החתונה, ובין היתר, לפגישה עם תזמורת החתונה והנתבע אף עסק בבחירת קטעים מוסיקליים, אלא שלאחר הפגישה עם בעל התזמורת, הנתבע שינה לפתע את התנהגותו כלפי התובעת ולמחרת היום הודיע לה כי מבחינתו החתונה בטלה.

התובעת טוענת כי מלבד הפגיעה העצומה שחשה מביטול החתונה נגרמו לה נזקים ממוניים בגין תשלום דמי הקדימה למארגני הנישואין בסך של 10,000 ש”ח וכן הוצאות ארוחת טקס האירוסין בסך של 3,700 ש”ח וכן מקדמה ששילמה על שמלת כלה בסך של 2,500 ש”ח – סה”כ: 16,200 ש”ח.

מנגד, הנתבע טוען, כי עם הגעתו ארצה, הוא לקה בתסמונת “סינדרום ירושלים”. לטענתו המדובר בהפרעה נפשית אשר גרמה לו להתקרב לדת באופן קיצוני עד כדי שינוי כל תכונות אופיו והרגלי חייו . הנתבע מודה כי עקב התקרבותו לדת הציע לתובעת נישואין וכי הצדדים נפגשו עם הרב סטבסקי כמקובל כשני מפגשים. הנתבע הכחיש כי הצהיר בפני הרב על רצונו להתחתן עימה, ואף הודיע לרב אודות בקשתו שהתובעת תערוך בדיקות רפואיות מסוימות. עוד טוען הנתבע, כי לאחר שהבין כי התובעת אינה מי שהציגה עצמה, אינה מלומדת כפי שטענה, אינה אישה בריאה וקיים בלבו ספק באם יוכל להביא עמה ילדים לעולם ביקש מהתובעת להשעות את כל עניין החתונה אך היא המשיכה בהכנות על דעת עצמה.

דיון

חרף כל ההסתייגויות הכרוכות בכך, הוכרה עילת התביעה בגין הפרת הבטחת נישואין כעילה לתביעה בגין הפרת חוזה (ראו למשל: ע”א 647/89 שיפברג נ’ אבטליון, פ”ד מו(2) 169; ע”א 416/91 ממן נ’ טריקי, פ”ד מז(2) 652;ע”א 5258/98 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נח(6) 209).

הקושי העיקרי שהתעורר בפסקי הדין שנדונו בערכאות השונות בגין עילה זו, היה פרשנותה של ההבטחה הנטענת ועד כמה ניתן לראות בה כריתת חוזה, על פי המבחנים החוזיים הרגילים. קושי זה אינו מתעורר במקרה דנן, בו הנתבע הודה במהלך הדיון בתביעה, כי הצדדים תכננו להינשא, ואף קבעו מועד לכך, וכי הוא חזר בו מכוונתו זו.

בנסיבות, יש לבדוק, האם הייתה הצדקה למעשהו של הנתבע, או בלשון דיני החוזים, האם התגלה פגם בכריתת החוזה שהצדיק את ביטולו? הנתבע ניסה להצדיק את התנערותו מהסכמתו בכך שגילה כי מצבה הרפואי של התובעת אינו טוב וכי התובעת ובני משפחתה הציגו בפניו מצג שווא, לפיו, התובעת הינה בחורה משכילה העוסקת בתחום הנטורופתיה ולימים גילה כי אין זה נכון.

האומנם?

לצורך התשובה על השאלה, בחן ביהמ”ש את עדויות הצדדים:

במרכז הראיות עומדת עדותה של התובעת. ייאמר מייד, כי עדותה של התובעת יצרה עליי רושם מהימן ואמין ביותר. כעולה מעדותה של התובעת, היא לא הסתירה מהנתבע דבר, התובעת הציגה תעודות המעידות על לימודיה השונים בתחום הרפואה המשלימה, ועל עבודתה בתחום זה. זאת ועוד, התובעת גילתה לנתבע הכל אודותיה עוד בפגישתם הראשונה, לרבות אודות מצבה הרפואי ובאותה פגישה, הנתבע אף הכין לה מסמך בכתב ידו שכלל הסברים אודות התהליך שיוכל לרפא אותה, והנתבע אישר כי המסמך נערך בכתב ידו ועל ידו. על כן, ברי, כי לטענות הנתבע אין כל בסיס.

לא זו אף זו: התובעת הסכימה לעשות את הבדיקה היחידה שהנתבע הציע לה לעשות, והתובעת אף עברה את הבדיקה אצל הנתבע, במרפאתו.

למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות באמיתותם של הדברים, הרי עדיין, המדובר בנתונים שהנתבע ידע אודותיהם עוד קודם להצעת הנישואין. בנסיבות, חזקה על הנתבע, שלקח אותם בחשבון ושקל אותם, שעה שנתן את הסכמתו לנישואין. העלאת טענה זו לאחר שיחסיהם עלו על שרטון היא בלתי מוסרית ובלתי הוגנת (השוו: ע”א 416/91 ממן נ’ טריקי, פ”ד מז(2) 652בע”מ 659).

ביהמ”ש לא קיבל את טענת הנתבע, לפיה, התובעת ובני משפחתה עשו “מחטף” עליו וכאילו כפו עליו את הכל. התובעת הציגה תמונות בהן מופיעים הנתבע ואמו ביחד עם בני משפחתה של התובעת. התמונות צולמו בטקס האירוסין, והנתבע אישר את אמיתות התמונות. טקס האירוסין נערך על דעת הנתבע ובהסכמתו. הנתבע רכש עבור התובעת תכשיטים ונתן לה כמתנה בטקס האירוסין. כל ההכנות לאחר מכן שנעשו לקראת החתונה, עד השלב בו החליט הנתבע לנתק את הקשר עם התובעת. מאותו שלב, התובעת הפסיקה את כל ההכנות.

כעולה מעדותו של הנתבע, הוא החליט להתקרב לדת, וכן רצה להתחתן עם התובעת, אבל בשלב מסוים הוא גילה שהכל היה מופרז וכי לא היה מוכן להמשיך בכך, ולכן ביטל את החתונה. הנתבע אף לא הודה, כי הסכים לשלם לתובעת מחצית מהוצאות טקס האירוסין, וכי הינו מוכן לשלם מחצית מההוצאות שנגרמו לתובעת, בתנאי שיוכח מה הן אותן הוצאות ובתנאי שיהיו ריאליות.

ומהם הנזקים שנגרמו לתובעת במהלך האירוסין ועד לביטול הנישואין?

נזק ממוני: התובעת הוכיחה באמצעות קבלות ומסמכים, כי הוצאותיה האישיות בגין ההכנות למסיבת האירוסין, תסרוקת, איפור וכו’ הסתכמו לסך של 670 ש”ח, בנוסף לכך, התובעת שילמה עבור הוצאות ארוחת קייטרינג. סה”כ הוצאות התובעת בגין ההכנות למסיבת האירוסין עמדו על סך של 3,700 ש”ח. אמנם, התובעת לא צירפה קבלות כלשהן בגין הוצאה זו, יחד עם זאת, משמדובר בארוחת ערב מרובת משתתפים, אזי ברי כי הסכום הנתבע הינו סכום סביר בהחלט לכיסוי עלות הארוחה וההכנות לארוחה.

זאת ועוד, התובעת שילמה מקדמה על סך של 10,000 ש”ח למארגני הנישואין “משמחים” וכן סך של 2,500 ש”ח על שמלת כלה, ובסה”כ נאמדים נזקיה הממוניים לסך של 16,200 ש”ח.

כל הוצאות התובעת המפורטות לעיל, הוצאות הסתמכותה על הבטחת הנישואין, ועל כן, יש לחייב את הנתבע בהשבתן לתובעת. אלא מאי? בגין ה 2,500 ש”ח שהתובעת שילמה עבור שמלת כלה, היא קיבלה זיכוי על מלוא הסכום, זיכוי שבאפשרותה לממשו בכל עת. יחד עם זאת, בינתיים עברה לה שנה והתובעת כבר הוציאה את הסך של 2,500 ש”ח מכיסה ולא ניתן לדעת מתי תממשו, ואם תחפוץ במימושו בכלל. בשוקלי את כל הנתונים בהקשר זה, שוכנעתי כי יש להעמיד את סכום החיוב בגין הוצאה זו על מחצית הסכום.

נזק לא ממוני: עוגמת הנפש והצער הנגרמים לבן זוג בסיטואציה בה בן הזוג האחר מפר הסכמה שנעשתה ביניהם להינשא, אינם צריכים ראיה והם דבר טבעי וצפוי. אלא שהלכה פסוקה היא כי “הפיצוי על הפרת הבטחת נישואין צריך  להיות  צנוע  ביותר” (ראו: ע”א 58/73, שקד נ. זילברפרב, פד”י כ”ט(1), 151, ע”א  609/68, נתן נ. עבדאללה, פד”י כ”ד(1), 455, וכן ע”א 647/89 שיפברג נ’ אבטליון, פ”ד מו(2) 169). לאור כל האמור לעיל, ביהמ”ש חייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 14,950 ש”ח בגין הנזק הממוני שנגרם לתובעת, וכן סך של 3,000 ש”ח בגין עוגמת הנפש. לסכום זה יש להוסיף עוד, סך של 300 ש”ח בגין הוצאות משפט.