בדרך כלל נקבעת המשמורת על ילדים שהורים נפרדים אצל אחד ההורים. משמורת משותפת אפשרית, אך נדירה יחסית שכן דורשת שיתוף פעולה רב בין ההורים.
בילדים מתחת לגיל 6 נוהגת “חזקת הגיל הרך” לפיה עדיף לילדים צעירים להישאר אצל אמם, אלא אם יוכח אחרת. השיקול המרכזי המנחה את הפסיקה הוא טובת הילד, בהתחשב גם ברצון ההורים, במסוגלותם ההורית, ביכולתם להעניק לילד את צרכיו ובשאלה מי היה עד כה המטפל העיקרי.
בגילאים מבוגרים יותר נשאלים הילדים לדעתם. לעיתים מעורב בהחלטה פקיד סעד הכותב “תסקיר” עם חוות דעתו בעניין טובת הילד.
בנושא חינוך הילדים קובעת גם דעתו של ההורה שאינו בעל המשמורת.
