best websites of the world
css Design Awards

עורך דין גירושין קרני שלו | משרד עו"ד לגירושין וייצוג בדיני משפחה

עו״ד קרני שלו הינו מומחה לדיני משפחה ונכלל בין עורכי הדין המובילים בתחום. עוסק בגירושין ומומחה למשא ומתן וגישור, באמצעות שילוב ייחודי של הבנה, ידע משפטי רב וטקטיקה משפטית.

מרכז המידע


סעדים זמניים

  • October 2010
  • Posted By admin
  • 0 Comments

בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני מוסמכים ליתן סעד זמני שמטרתו להבטיח את קיומו של פסק הדין שיינתן בעתיד או שניתן בעבר וטרם בוצע. תכלית הסעדים הזמניים לשמור את המצב על כנו, אי מתן סעד זמני עלול להסב נזק רב לאחד הצדדים ואילו מתן סעד ייתן רשת ביטחון וודאות לגבי ההמשך.

חשיבות מכרעת לעיתוי הגשת הבקשה. ישנם מקרים בהם יהיה נכון לבקש סעד זמני עוד בטרם הגשת התביעה העיקרית, ולא הדבר עלול לשנות את כללי המשחק. אולם לרוב, בקשה של סעד זמני תתבצע במועד הגשת התביעה העיקרית, לשם הבטחת קיומו של ההליך והבטחת הישארותם של נכסים וכספים בבעלותם המקורית.

סעדים זמניים אשר בסמכות בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני ליתן:

  • צו הגבלת שימוש/ מניעה:

דיון במעמד הצדדים יתקיים לא יאוחר מ 14 ימים ממתן הצו (תקנה 367(א))

תקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי

סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973.

  • צו עיקול:

דיון במעמד שני הצדדים יתקיים לא יאוחר מ 7 ימים ממועד בקשה לביטול הצו (תקנה 367(ג))

תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי * תובענה לסכום כסף או דבר שבעין.

תקנה 258יז. לתקנות סדר הדין האזרחי * בתביעת מזונות – מוגבל לשנתיים.

סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973.

  • צו כינוס נכסים:

תקנה 258טו. ותקנה 380 לתקנות סדר הדין האזרחי.

  • צו מרווה:

תקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי. * בתקנה זו “נכסים” – לרבות נכסים המצויים מחוץ לתחום המדינה.

רע”א 4556/03 בנק סטנדרט צ’רטר נ’ קטב. בית המשפט העליון פסק: תקנה 383 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד- 1984 מבהירה כי ניתן להעניק סעד זמני אשר יגביל את שימושו של בעל דין בנכס אשר מצוי מחוץ לתחום מדינת ישראל. באופן זה עוגן בתקנות הסעד של “צו מרווה” שמקורו בדין האנגלי.

עניינה של תקנה 383 הוא בצו in personam, ולכן אין, לצורך הפעלת הסמכות המוקנית בתקנה לבית המשפט, חשיבות למיקום הנכס. זאת ועוד, כיוון שהצו הוא in personam, אין כל משמעות לאופיו של הנכס אשר ביחס לשימוש בו ניתן הצו נגד הנתבע. בצוin personam הנמען הוא האדם הכפוף לסמכות השיפוט, ולא הנכס, ולכן אין חשיבות לשאלת מיקום הנכס וכפיפותו לסמכות השיפוט של בית-המשפט הישראלי, כמו גם לסיווגו כנכס מקרקעין, כנכס מיטלטלין או כנכס מסוג זכויות. טבעו של צו in personam הוא כאמור שאכיפתו תבוצע כנגד הנתבע עצמו ולא כנגד הנכס, לאמור: הצו אינו מונע את העברת הנכס, אלא הוא מונע מבעד המבקש לעשות זאת. אם יופר הצו לא תבוטל ההעברה, אלא שהנתבע יועמד לדין באשמת ביזיון בית-המשפט. על-כן הצו ניתן לאכיפה ככל הוראת בית-משפט אחרת הניתנת כנגד בעל-דין.

תנאי מקדמי להענקת סעד זמני זה הוא שהאדם שכלפיו הצו מכוון יהיה כפוף לסמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי מוציא הצו. התנאים האחרים להענקת הסעד מנויים בתקנה עצמה. ראשית, התקנה עצמה מחילה את התנאים הכלליים למתן סעד זמני. בתקנה 383 נדרשות גם ראיות מהימנות לכך שאי מתן הצו יכביד על אפשרות ביצוע פסק-הדין. בשוקלו התקיימות של תנאי זה על בית-המשפט לבחון אם אין די בנכסים שבידי הנתבע בארץ על-מנת להבטיח את קיומו של פסק-דין לכשזה יינתן. אם אכן די בנכסי הנתבע שבתחום השיפוט, אין צורך בהוצאת צו בעל תחולה מחוץ לתחומי השיפוט, שהוא צו יוצא-דופן.

צו המרווה הוא סעד חשוב בעולם שבו אנו חיים, עולם שבו גבולות מדיניים הולכים ומאבדים מחשיבותם. כיום במקרים רבים עשוי להופיע בפני בית-המשפט אדם אשר כפוף לסמכות שיפוטו של בית-המשפט, אך עיקר נכסיו נמצאים מחוץ לישראל, משום כך צו עיקול שיוצא כנגד נכסיו המצויים בארץ לא יוכל להבטיח את אפשרות מימוש פסק-הדין לכשיינתן. כדי להתאים את הסעדים הזמניים למציאות חיים זו בא לעולם צו המרווה בעל התחולה העולמית. אלא שצו מסוג זה צופן בחובו גם חסרונות. הצורך להידרש לדיון בנכסים המצויים מחוץ לארץ מסרבל את ההליך, וכרוכות בו הוצאות לצדדים. הוא אף עלול לגרור קיום דיונים בחוץ-לארץ, והוא עשוי להביא להתנגשות בין חיוביו של אדם לפי צווי בית-המשפט הישראלי לבין חיוביו לפי דין המקום שבו מצוי הנכס שבבעלותו, ושכלפי השימוש בו כוון צו המרווה.

  • צו אנטון פילר:

סעיף 75 לחוק בית המשפט (נוסח משולב), התשמ”ד – 1984. הצו נקלט במשפט הישראלי ונעשה בו שימוש לצורך תפיסת ראיות בעיקר במקרים בהם יש חשש שהנתבע ישמיד או יסתיר ראיות.

הצו יינתן רק במקרים קיצוניים, ועל מבקש הצו להראות נזק ממשי או צפוי, חמור ביותר.

בת”א 798/91 רותם נ’ ראודור הדיון נסב על בקשה למתן צו לתפיסת נכסים, הידוע בכינויו “אנטון פילר”.

השופט גורן פסק: “צו “אנטון פילר” הוא סעד דרמטי, אשר בית המשפט מוסמך להעניקו. הפעלתו כרוכה בפגיעה בפרטיות, בחדירה לרשות הפרט, בסכנה של חשיפת סודות מסחריים ובשיתוק או בפגיעה חמורה בפעילות עסקית. שיקולים אלה מלמדים, שרק נסיבות מיוחדות תצדקנה מתן צו זה. השופט גורן טען כי התביעה מבוססת על חשדות כלליים, בקשת הצו אינה מפרטת מסמכים ספציפיים ומסקנות ספציפיות שעתידות להילמד מהם וכיצד אלה תשרתנה את התביעה. בית המשפט לא שוכנע כי קיים טעם רציני כלשהו בגינו לא תוכל המבקשת, בהגיע המועד, להסתפק בסעדים הרגילים העומדים לרשות בעל דין בנסיבות דומות, כגון, בקשות לגילוי מסמכים ולעיין בהם; לא הוכח חשש רציני להשמדת ראיות או להעלמתן עד כדי הצדקת מתן הצו לתפיסת נכסים.

  • צו למינוי מומחה מטעם בית המשפט:

תקנה 258יב. לתקנות סדר הדין האזרחי.

  • צו למינוי חוקר:

תקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי.

סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה – 1995.

בע”מ 8339/06 פלוני נ’ פלונית. נקבע כי סמכותו הייחודית והרחבה של בית המשפט לענייני משפחה למנות מומחים. בתקנה 130, בסדרי הדין הרגילים (פרק י”א – מומחים) מורשה בית המשפט לאחר שנתן לבעלי הדין לטעון, למנות מומחה. בבית המשפט לענייני משפחה קובעת תקנה 258יב(א): “בית המשפט רשאי, אף שלא בהסכמת בעלי הדין, למנות מומחה מטעמו, שיגיש לו חוות דעת בכתב בכל עניין הנוגע לענייני המשפחה”. כאן מוטעמת הרשות שבידי בית המשפט למנות מומחה שלא בהסכמת בעלי הדין (שאמנם אפשרית גם בתקנות הכלליות, אך בתקנה 258יב(א) כאן אף אין נזכרת זכות הטיעון לבעלי הדין, למעט זהות המומחה (להבדיל מעצם המינוי)). יתר על כן, סעיף 8(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע: “מונה מומחה או יועץ מטעם בית המשפט, לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו אלא ברשות בית המשפט” (וראו גם תקנה 258 יב(ז)). בהסתמך על תקנה 258יב(א) ממנים בתי המשפט לענייני משפחה גם מומחים בתחום הכלכלי (תמ”ש (ת”א) 97223/98 פלונית נ’ פלוני (לא פורסם) – השופט שוחט).

  • צו עיכוב יציאה מהארץ:

דיון במעמד הצדדים לא יאוחר מ 14 ימים ממתן הצו (תקנה 367(א))

תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי.

תמ”ש (כ”ס) 6010/03 בש”א 720/03 מ.א נ’ מ.א. כבוד הרשם, מבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, צ.ויצמן התווה את העקרונות להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ בכלל ומתן סעד זה כסעד זמני בתביעת מזונות. בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד- 1984, בפרק כח’, נקבעו התנאים לקבלת סעד זמני של עיכוב יציאה מהארץ:

  1. בית המשפט צריך להיות משוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה – לפי תקנה 362(א).
  2. בית המשפט צריך להיות משוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר, שהמשיב עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין – לפי תקנה 384(א)
  3. על בית המשפט לבחון, קודם למתן הסעד, את הנזקים שעלולים להיגרם לצדדים באם יינתן או יישלל הסעד – לפי תקנה 362(ב)(1), והאם הוגשה הבקשה בתום לב והסעד צודק וראוי בנסיבות העניין – לפי תקנה 362(ב)(2).

על התקנות האמורות להבחן לאורן של הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בעיקר על רקע סעיף 6 לחוק יסוד כאמור הקובע כי כל אדם חופשי לצאת מישראל ועל רקע סעיף 8 לחוק היסוד, הקובע כי “אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה, אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסכמה מפורשת בו”. יחד עם זאת, מול זכות היסוד שעניינה חופש התנועה, ניצבת זכותו של בעל דין לממש את זכות הקניין שלו בחוב פסוק או בחוב העתיד להיות פסוק, זכות המעוגנת אף היא בחוק היסוד בסעיף 3 שלשונו: “אין פוגעים בקנינו של אדם”.
נדרשת הקפדה מיוחדת בנטל השכנוע והראיה, בכל הקשור למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ ואת הצורך בהוכחת חשש ממשי או סביר, בכל הקשור לעזיבה את הארץ.
בפסק הדין, לא הוכח כי קיימות ראיות לכאורה לחשש סביר שהמשיב יצא מן הארץ לצמיתות או לתקופה ארוכה. למשיב מקום עבודה קבוע והוא אינו מתעלם מההליך שבפניו באופן האופייני לאדם הרוצה להימלט.
לאור כל האמור, החליט בית המשפט הנכבד על דחיית הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ.

  • צו למניעת אלימות במשפחה/ צו הרחקה:

חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א – 1991.

דיון במעמד הצדדים לא יאוחר מ 7 ימים ממתן הצו (סעיף 4 לחוק).

חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס”ב – 2001. דיון במעמד הצדדים לא יאוחר מ 7 ימים ממתן הצו.

דיון במעמד הצדדים לא יאוחר מ 7 ימים ממתן הצו (סעיף 7(ב) לחוק).

Share

Comments