מכוח הדין היהודי והחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט – 1959, וכל עוד בני הזוג נשואים, אחראי אדם לפרנסת אשתו. מחויבות זו אינה משתנה גם אם פרודים בני הזוג זמן רב והיא פגה עם מתן הגט והשלמת הגירושין.
גובה המזונות נקבע לפי רמת החיים אליה הורגלה האישה בחיי הנישואין ולפניהם, בהתחשב בגובה ההשתכרות הפוטנציאלי של האיש, בנכסיו וברמת החיים בה הוא חי, ועל פי “סל צרכים” אחיד לכל אישה או על פי השתכרות בפועל.
אין על אישה חובה לעבוד לפרנסתה או לממש נכסים שבבעלותה, אולם הכנסותיה העצמאיות של אישה עובדת מעבודה ומרכוש נלקחות בחשבון בקביעת גובה המזונות עד כדי קיזוז מלא.
זכות האישה למזונות נשללת על פי הדין היהודי כאשר היא מוכרזת על ידי ביה”ד או ביהמ”ש כ”מורדת” או “מעין מורדת”. פסק דין לחיוב מזונות עשוי לשמש גם כלי בידי ביה”ד להפעלת לחץ על הבעל לזירוז מתן הגט (מזונות “מעוכבת מחמתו”).
חובת תשלום המזונות הוחלה בפסיקה גם על זוג שנישא בנישואין אזרחיים, מכוח דיני החוזים.
