best websites of the world
css Design Awards

עורך דין גירושין קרני שלו | משרד עו"ד לגירושין וייצוג בדיני משפחה

עו״ד קרני שלו הינו מומחה לדיני משפחה ונכלל בין עורכי הדין המובילים בתחום. עוסק בגירושין ומומחה למשא ומתן וגישור, באמצעות שילוב ייחודי של הבנה, ידע משפטי רב וטקטיקה משפטית.

מרכז המידע


קשר בין צעירים – האם יזכה למעמד ידועים בציבור

  • February 2011
  • Posted By admin
  • 0 Comments

ביהמ”ש לענייני משפחה בקריות בפני כבוד השופטת לוי מרינה

בעניין פלונית נגד פלוני תמ”ש 7525-02-09

1.         בתיק זה נדרש בית המשפט לקבוע באם הקשר בין הצדדים היה מסוג הקשר של ידועים בציבור.

2.         התובעת עותרת בתביעתה לקבלת הצהרה על היותה ידועתו בציבור של הנתבע, ובתור

שכזו, על בעלותה על מחצית הרכוש המשותף אשר צברו יחדיו לטענתה, לרבות מוניטין ומיטלטלין, כל זאת בעסק המתנהל על שמו של הנתבע.

הרקע העובדתי בתמצית

3.         הצדדים הכירו בשנת 2000 בהיותם בשלהי השירות הצבאי. לאחר תקופת חברות קצרה,

עברו להתגורר יחדיו בדירה שכורה.

4.                     הקשר בין הצדדים נמשך כ- 6-7 שנים, כאשר בכל אותה תקופה התגוררו הצדדים

בדירות שכורות. מתוך הסכמי השכירות הוצגו בפני שניים, האחד על שם שני הצדדים, והשני על שם הנתבע בלבד.

5.         התובעת החלה לימודיה לתואר ראשון בחינוך. התובעת לא סיימה לימודים אלו. לטענתה, אי סיום הלימודים נבע ממעורבותה בעסק משותף שלה ושל הנתבע. מכל מקום, אין חולק כי במהלך תקופת הקשר בין הצדדים, עבדה התובעת במקביל בעבודות שונות אשר אינן קשורות לתחום עסקו של הנתבע.

6.         הנתבע הקים עסק בשם …….. הרשום על שמו. העסק נרשם ביום …….. (מאוחר יותר, יטען הנתבע, כי העסק הוקם בפועל הרבה קודם לכן, דהיינו לפני שהכיר את התובעת). בהמשך התנהל העסק גם תחת השם …… לטענת התובעת, נטלה חלק פעיל בניהול העסק. לטענת הנתבע, התלוותה אליו ועזרה לו מדי פעם, אך לא היה שיתוף פעולה עסקי כלל וכלל.

7.         בשנת 2006 שכר הנתבע מבנה ברח’ ……. ב…….. אשר שימש לפעילותם העסקית. התובעת טענה כי הסכם השכירות היה ע”ש הנתבע בלבד מטעמי מיסוי בלבד. מתוך מבנה זה, הופעלו ע”י הצדדים שני עסקים: עסק הקרוי ……. בניהול התובעת ועסק …….., בניהול הנתבע. בעוד התובעת טוענת כי הרכוש במבנה נרכש במשותף לשני העסקים יחדיו והכנסות העסק אשר בניהולה הוכנסו לכיסו של הנתבע , טוען הנתבע להפרדה עסקית בין העסקים כאשר כל אחד מהצדדים מקבל הכספים לכיסו. עוד טוען הנתבע כי העסק……. (אשר בניהול פלונית) כמעט ולא היה פעיל.

8.         לצדדים לא היה חשבון בנק משותף, אך לנתבע היה ייפוי כוח בחשבונה של התובעת. לטענת הנתבע, עשה שימוש ביפוי כוח זה בשני מקרים בלבד, לצורך הפקדת שיקים. התובעת לא הכחישה זאת ולא טענה אחרת.

9.         במהלך החיים המשותפים חסך כל אחד מהצדדים כספים במאות אלפי שקלים ואלו הופקדו בחשבונות נפרדים.

10.        במהלך הקשר נרכשו שני כלי רכב אשר נרשמו ע”ש הנתבע. רכב מסוג ………היה בשימוש הנתבע ורכב מסוג ………. היה בשימוש התובעת. שווי רכישתם הכולל של כלי הרכב הנ”ל, הסתכם בכ- 30,000 ₪.

11.        הקשר בין הצדדים נמשך כאמור, כ- 6-7 שנים, כשהוא מלווה בפרידות. כאשר הסתיים הקשר סופית, בחודש 4/07, נותר הנתבע להתגורר בדירה שכורה אשר שימשה למגוריהם קודם לכן, בעוד שהתובעת שבה להתגורר בבית הוריה. עם עזיבתה, הותירה התובעת בדירה מכתב פרידה, הכתוב בכתב ידה בזו הלשון (ראה פרו’ מיום 27.1.11 עמ’ 10 שורות 31-30):

“אז כן, נראה לי שגיל 27 זה כבר גיל מכובד שכבר אמורים לדעת מה רוצים בחיים, או לפחות לאיזה כיוון הולכים! מי בן הזוג שלך, מה החסרונות שלך, איזה דברים היית

עושה אחרת, באיזה סוג של מקום אתה רוצה לחיות ולגדל את הילדים שלך ועוד ועוד ועוד…

לא נראה לי שככה המצב אצלנו, וכבר כתבתי לך פעם אחרונה שקצת קשה לי “לשים את האצבע” בדיוק על הבעייתיות כי אני חושבת שזה הרבה מעבר לזה שאנחנו רבים ומתווכחים. אני חושבת שאנחנו מפחדים ללכת עד הסוף, מפחדים שמישהו ייקח לנו את הכי אמיתי שישי לנו בחיים וזה אנחנו בעצמנו. ואולי יש פחד מנישואין אחרי 2 בתים מפורקים ולא בדיוק אידיאליים… אני יודעת שאתה אוהב אותי אבל… זה כאילו הכל אצלך קצת יותר מדי מהראש ופחות מדי מהבטן… חשבתי שאתה תהיה הבחור שיעמוד לידי בחופה ושירוץ עם הילדים שלי/שלנו בכל הבית, אבל כנראה שלא כך הדברים. פתאום הבנתי שאני מוצאת את עצמי ממציאה לאנשים תירוצים כששואלים אותי למה אנחנו לא מתחתנים ולמה אנחנו מחכים. ואני יודעת מה עובר לך עכשיו בראש אז תוציא את זה מהר כי זה לא ככה, לא נהייתי רווקה זקנה לחוצת חתונה אבל מצד שני, אני שומעת גם מה אתה עונה לאנשים (“אני לא ממהר”)(יש לי חדשות בשבילך 7 שנים זה לא למהר זה כבר גלגול שלם!) ואז אני מבינה שאתה לא בטוח ואיך זה שאנחנו לא בטוחים אחרי כ”כ הרבה…להיות אמא בת 30 זו הייתה התוכנית שלי בחיים, אבל כנראה שאלוהים מתכנן לנו אחרת ממה שהיינו רוצים את הדברים… שוב, יכול להיות שזאת טענות, ויכול להיות שאני רק מקדימה משהו שהיה קורה בכל מקרה מתישהו – אם אין לנו עתיד ביחד אז למה “לשרוף” את הסיכויים שלנו למצוא עתיד עם מישהו אחר? קשה לי להאמין שבסופו של דבר אתה לא תהיה בעלי, אבל אני רוצה להתקדם בחיים שלי לעוד כיוונים חוץ מקריירה ו[……….]..”

                 [הדגשות בקו אינן במקור, מ.ל.]

12.        קדמה לתביעה זו, בקשת התובעת ליישוב סכסוך. משלא צלח מהלך ההידברות, הוגשה

התביעה הנוכחית.

13.        ב”כ הנתבע העלה טענת סף בדבר העדר סמכות עניינית של בית משפט זה להידרש לתובענה. לשיטתו, לא התקיים קשר של “ידועים בציבור” בין הצדדים, ומשכך, הצדדים אינם נמנים על “בני משפחה”, כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק בית משפט לענייני משפחה.

14.        אין צורך לדון בנפרד בטענת הסף הנ”ל; סיווגם של הצדדים כ”ידועים בציבור”, או כבני זוג, חברים סתם, ממילא במוקד הכרעה זו. אם כן, לכשתוכרע הסוגיה לגופה, לכאן או לכאן, ממילא יהיה בכך משום הכרעה גם בטענת הסף.

טענות התובעת ידועים בציבור

15.        הצדדים היו ידועים בציבור. ניהלו משק בית משותף וגרו תחת קורת גג אחת במשך שנים. רכשו ציוד ביתי ועסקי משותף, רכשו כלי רכב; עלות הוצאות הבית והרכב שולמו ע”י שניהם במשותף. תכננו להינשא אך הנתבע טען כי עליהם להתבסס ראשית כלכלית ואז ירכשו דירה במשותף ויינשאו.

16.        הצדדים היו שותפים עסקיים וניהלו יחדיו עסק אשר הוקם על ידי שניהם. עסק זה נרשם על שם הנתבע בלבד מטעמי מס, כמו גם חוזה השכירות של המבנה ב……… רוב הכנסות התובעת במהלך החיים המשותפים מעבודות שונות, הופקדו לקופה המשותפת, לרבות כספי מענק בסך של 6,000 ₪, אותם קיבלה התובעת בשל ………

שיתוף בנכסים

17.        במהלך השנים בהן גרו תחת קורת גג משותפת, צבר הנתבע נכסים רבים, לרבות כספים, ציוד ומכוניות, המוערכים על ידי התובעת בסכום העולה על 200,000 ₪. התובעת זכאית למחצית מכלל נכסים אלה, לרבות מוניטין העסק הרשום על שם הנתבע. לאחר הפירוד, נאלצה התובעת לבנות עסק חדש באותו תחום, בשם ……..

18.        נבצר מהתובעת להציג ניירת המעידה על פעילותה הענפה בעסק אשר התנהל על שם הנתבע, שכן כל המסמכים נותרו בדירה השכורה בה התגוררו הצדדים. הנתבע מנע מהתובעת את הכניסה לדירה ורק לאחר שזו פנתה למשטרה , איפשר לה להיכנס וגם אז, רק על מנת ליטול את בגדיה וחפציה האישיים.

טענות הנתבע

האם היו ידועים בציבור?

19.        הצדדים לא היו מעולם ידועים בציבור.

המדובר היה בקשר חברות בלבד , אשר אף לא היה יציב והתאפיין בפרידות רבות. כל פעם שהעלתה התובעת את סוגיית הנישואין, דחה אותה הנתבע על הסף. התובעת עזבה שכן הבינה שהנתבע אינו מתכוון לשנות את מצב היחסים , כפי שאף עולה ממכתב הפרידה.

20.        לא התקיימה בין הצדדים מערכת הסכמית מפורשת כזו או אחרת להיותם ידועים בציבור. עוצמת הנטל הראייתי הנדרש על מנת להכיל על שותפים זוגיים שהם “חברים סתם” את מוסד הידועים בציבור הינה גבוהה. התובעת לא הרימה נטל זה, לא הביאה עדים (מכרים, חברים, קרובי משפחה, גורמים מולם עבדה בעסק), ואף לא הביאה מסמכים או ראיות כלשהן להוכחת טענותיה. המדובר בעדות יחידה של בעל דין, אותה יש לבחון בקפידה.

שיתוף בנכסים

21.        גם אם היה נקבע כי המדובר ב”ידועים בציבור”, הרי יש מקום להוכיח כוונת שיתוף בנכסים ספציפיים ובעסק. לא היה שיתוף כלכלי. מעולם לא הזרים לה כספים. הכספים מהכנסות העסק ………. הוכנסו לכיסה של התובעת. אין הוכחה ו/או היגיון לטענתה כי העסק נרשם על שם הנתבע בלבד מטעמי מס, שכן שיעור המס נמוך יותר דווקא בחלוקת הכנסה לשניים.

22.        עוסק ב………. מנעוריו. עוסק מורשה עוד קודם להיכרותם של הצדדים. הציוד שעשה בו שימוש במהלך עבודתו היה בחלקו ציוד אשר נרכש על ידו קודם להיכרותם וחלקו לאחר ההיכרות, מכספו הפרטי. לא עבדו יחדיו בעסק שלו; התובעת התלוותה אליו רק מספר פעמים, אך לא יותר מכך. בתקופת עבודתו בעסק למדה תואר ועבדה במשרות שונות במקביל.

23.        לא הוכח קיומו של מוניטין. שכרו הממוצע של הנתבע, אינו עולה על שכר ממוצע במשק. לא הובאה חוות דעת מומחה להערכת המוניטין.

דיון והכרעה ידועים בציבור

24.        מעמדם של הידועים בציבור מוסדר בהקשרים שונים , כאשר מדובר ב“הכרזה על מצב עובדתי לצורך זכויות מסויימות מאדם מסויים (הידוע בציבור) או מגוף מסויים לפי חוק זה או אחר” ולא ב”סטטוס” ממנו נגזר מערך שלם של זכויות וחובות , כגון סטטוס הנישואין (ראה: עמ 265/05 (מחוזי-חי’) פלונית נגד אלמוני (לא פורסם , 4.5.06).

25.        הפסיקה קבעה שני תנאי סף מצטברים המהווים מבחן כפול לצורך קביעת היות זוג ידועים בציבור והם: חיי אישות וניהול משק בית משותף. “אין המדובר כאן בשני יסודות מנותקים שאינם משולבים זה בזה אלא על שני מרכיבים השזורים זה בזה…” (ראה: ע”א 107/87 אלון נ’ מנדלסון, פ”ד מג(1)431 (1989)).

26.        מבחינת הוכחת המעמד הרי שהיות בני הזוג ידועים בציבור הוא עניין שבעובדה אשר נדרש להוכיחו ככל עובדה אחרת (ראה: תמ”ש 029491/01 ק.פ. נ’ ב.א. (לא פורסם, 2.10.03), עמ (מחוזי- חי’) 265/05 פלונית נגד אלמוני (לא פורסם, 4.5.06), בן דרור אמנון “הידועה בציבור נשואים ללא נישואין (מהדורה שלישית, 2000), עמ’ 33-36). הטוען למעמד של “ידוע בציבור” צריך להוכיח זאת על פי הכלל של “המוציא מחברו עליו הראיה” (ראה: ע”א 714/88 שנצר נ’ ריבלין, פ”ד מה (2) 89, 97 (1991)).

27.        הסיבות להימנעות בני זוג מלהינשא יכולות להיות שונות ומגוונות: פסולי חיתון (כהן וגרושה, ממזרים), אידיאולוגיה נגד מוסד הנישואין או הדת, נישואים חד – מיניים ועוד (ראה שחר ליפשיץ “הידועים בציבור, בראי התיאוריה האזרחית של דיני משפחה” (2005) 57).

יש וסיבת ההימנעות יכולה לשפוך אור על הוכחת היות הצדדים או אי היותם ידועים בציבור.

28.        האבחנה בין זוגיות הזוכה למעמד של “ידועים בציבור”, לבין זוגיות מסוג “חברות” לבין “חברות סתם”, אינה פשוטה כל עיקר, מקום בו הצדדים בחרו מרצונם שלא להינשא:

“…העובדה שבני-זוג מקיימים חיי-צוותא מבלי למסד את הקשר שביניהם באקט פורמלי של נישואין (ובייחוד כשהם נוהגים כך מתוך בחירה ולא בשל היותם מנועים מלהינשא) אינה חסרת משמעות. לעתים עשויה עובדה זו להעיד על ארעיות הקשר שבין בני הזוג , או על היותו קשר בלתי-מחייב…” פסק דין ע”א 4385/91 סלם נ’ כרמי פ”ד נא(1) 337, 349 (1997).

29.        לעניין זה גם התייחסה כב’ השופטת וילנר בעמ’ (מחוזי- חי’) 265/05 (שם):

“… עם השנים , הורחבה בפסיקה ההכרה בבני זוג כ ‘ידועים בצבור’ גם לגבי בני זוג שחיו ביחד כ’חברים’ במובן הרגיל של המילה. הכרה זו גוררת אחריה הענקת זכויות של בני זוג נשואים ל’חברים’ אלה , הן האחד כלפי השני והן כלפי צד ג’ (פנסיה , בטוח לאומי , ירושה וכיוצ”ב)….. לטעמי, תוצאה קשה זו הינה מרחיקת לכת ומדגישה את הצורך לחדד את האבחנה בין בני זוג ‘חברים’ במובן הרגיל והמקובל, לבין בני זוג החיים כנשואים לכל דבר ועניין……”.

30.        המחבר אמנון בן דרור בספרו “הידועה בציבור נשואים ללא נישואין (מהדורה שלישית, 2000), 83 מתאר בספרו אופציות הקיימות לחיים ללא נישואין בין בני זוג כניסיון “טרום נישואין” או כהרפתקה חולפת:

חיים משותפים כניסיון טרם נישואין. בארץ , כמו בחברה מערבית בכללותה , הולכת ונפוצה התופעה של חיים משותפים של בני זוג הרוצים להינשא זה לזו , אך מעדיפים לנסות חיים משותפים קודם לכן , לבדיקת טיב הקשר ביניהם ומידת התאמתם. תופעה זו נעוצה בראש ובראשונה במספר ההולך וגדל של מקרי הגירושין והסיבוכים הכרוכים בהם. בני הזוג בוחרים במסגרת משותפת זמנית , הדומה עד כמה שאפשר למסגרת הנישואין (מגורים בדירה אחת , תקציב משותף , חיי אישות). יש להדגיש כי רוב בני הזוג אלו לא רואים במסגרת זו כמסגרת אלטרנטיבית לנישואין , אלא הסדר זמני בטרם יינשאו , והשאלה שנותרה פתוחה היא עד כמה יהפכו המגורים המשותפים להיות תחליף לנישואין…”

חיים משותפים ללא כוונה להינשא. בני זוג שטיב הקשר בניהם הדוק , חפצים לעיתים למצותו עד תום ולהיכנס לחיים במסגרת משותפת. להבדיל מזוגות שעושים זאת כהכנה לנישואין , יש בני זוג שאינם מתכוונים ובהסכמה מודעת , להתחתן. זוגות אלו נכנסים לחיים משותפים לתקופה כלשהי , בידיעה שהם מתייחסים לחייהם יחד כאל הרפתקאה חולפת ללא התחייבות לקשר מצידם. ראוי לבחון האם יש להחיל על חיים משותפים בסגנון זה ובסגנון הוקדם את מוסד הידועים בציבור , וכיצד יש להתחשב בכוונתם להינשא או שלא להינשא…”.

 31.                   מן הראוי, אפוא, לבחון את כוונות הצדדים עצמם ביחס לאופי הקשר ו/או למוכנות ובשלות למסדו בעתיד.

כב’ השופטת וילנר בפסק הדין בעמ’ (מחוזי-חי’) 265/05 סברה כי יש מקום לבחון את יסוד ההסכמה של הצדדים להעניק זכויות וחובות על יחסיהם כבעל ואישה בנישואין:

“אני סבורה כי ההגדרה המתאימה כיום למושג ‘ידועים בציבור‘ היא זו – בני זוג אשר החליטו , בין במפורש ובין במשתמע , להחיל על מערכת היחסים ביניהם , את מכלול דיני הנישואין והגירושין , הן הזכויות והן החובות – ללא האקט הפורמאלי של הנישואין. ודוק – בחינת אומד דעת זה של הצדדים , תעשה על פי הכללים של דיני החוזים…”.

32.        מקובלת עלי גישתה של כב’ השופטת וילנר, בעמ’ (מחוזי-חי’) 265/05 דלעיל, על פיה מן הראוי לקבוע נטל הוכחה מוגבר מקום בו המדובר ב”חברות סתם”, להבדיל מהמקרים בהם בני זוג מנועים מלהינשא (חברי המותב הנוספים, בפרשה הנ”ל, כב’ השופטים עמית ושטמר, העדיפו להותיר השאלה לגבי שילוב יסוד ההסכמה והגברת נטל ההוכחה בצריך עיון).

מן הכלל אל הפרט

33.        במכתב הפרידה שלה (סעיף 11 דלעיל), כתבה התובעת לנתבע במפורש כי אינה יודעת לאן הקשר מתקדם וככל הנראה אין להם עתיד של נישואין יחדיו.

34.        ממכתב התובעת עולה תמונה של חוסר בהירות לגבי עתיד הקשר, לאורכו ולא רק בנקודת הזמן של כתיבת המכתב. התובעת לא הכחישה כי הנתבע לא היה מעוניין בחתונה בעת הפירוד, ואף לא קודם לכן:

“… הנתבע לא רצה להתחתן באותה תקופה , הוא אמר שבעוד כמה שנים , לא אמר שהוא לא מוכן או לא רוצה אלא רוצה להתבסס קודם כלכלית. שמעתי שהוא עונה לאנשים שיש לו עוד זמן לחתונה, אני לא ממהר. זה מה שהמכתב שלי מלמד. המכתב שלי מלמד שאני החלטתי שאני לא רוצה לחכות יותר , בגיל 27. הוא לא רצה להתחתן בגלל מצב כלכלי…” (ראה פרוטוקול מיום 27.1.11 עמ’ 10 שורות 19-23 וגם סע’ 15 לתצהיר עדותה הראשית).

“… אני שמתי לעצמי אולטימאטום בגלל הגיל שלי שזה מספיק לחכות לעצמי. אני החלטתי, שמתי אולטימאטום לעצמי, לא לו…” (ראה פרוטוקול מיום 27.1.11 עמ’ 10 שורות 24-25).

35.        הנתבע העיד על אופי הקשר, אשר היה מלווה בפרידות רבות וחוסר יציבות:

“…לגבי המכתב ש(פלונית) רשמה לי , היא חיה בסרט שלה , היא רצתה להתחתן , נראה לה שלא ניתן למתוח את זה והעניינים לא מסתדרים בינינו לאחר פרידות רבות לא מתאים להמשיך את הקשר , היא קמה והלכה. לא ראיתי יחסים קדימה , לא ראיתי אותי מקים איתה בית בישראל…” (ראה פרו’ מיום 27.1.11 עמ’ 17 שורות 15-17).

“… זה [הכוונה לקשר, מ.ל.] היה מלווה בהמון פרידות…” (ראה פרו’ מיום 27.1.11 עמ’ 17 שורה 25).

גרתי עם (פלונית) בערך 6 שנים בערך , עם הפסקות , בדירות שכורות…. היינו חברים , חזרנו להיות ביחד , נפרדנו ושוב חזרנו , מה הבעיה בזה? (ראה פרו’ מיום 27.1.11 עמ’ 16 שורות 18-17).

“…היא חברה , לא הסתכלתי עליה כבת זוג בישראל , שאנחנו הולכים להתחתן , ולהקים בית משותף…” (ראה פרו’ מיום 27.1.11 עמ’ 18 שורה 4-5).

36.        יש מקום להבחין בין בני זוג מבוגרים, לרוב אחרי גיל הפוריות של האישה, (בהם עוסקים מרבית מפסקי הדין בעניין “ידועים בציבור”) לבין בני זוג צעירים, אשר מחליטים לחיות יחד כתקופת ניסיון ובחינה הדדית לקראת גיבוש החלטתם בדבר מיסוד הקשר בעתיד.

זוג מבוגר שכזה, אשר אינו מצפה להולדת ילדים משותפים, יכול והנישואין הפורמאליים אינם רלוונטיים עבורו, שכן החיים בצוותא הם הם (על פי רוב) צורת היחסים המוגמרת. אין המדובר בניסיון לקראת שלב נוסף, אלא בשלות ביחסים על כל מרכיבי הזוגיות, כבני זוג נשואים לכל דבר. זוג צעיר לעומת זאת, המחליט להתגורר יחד (בהעדר הסכם או ראיות המעידות אחרת, לדוגמא אידיאולוגיה נחרצת נגד נישואין) עושה זאת לרוב, כתקופת מבחן לקראת מיסוד הקשר על ידי נישואין פורמאליים. פרידות במערכת היחסים שכזו, מעצימות את ארעיותו של קשר זה.

באופן פרדוקסלי, דווקא רצונה של התובעת להינשא בעתיד וטענתה כי הנתבע התכוון לכך מצביע על כי המדובר בשלב מקדמי לקראת הנישואין, קשר אשר טרם גובש סופית וטרם הבשיל לכלל זוגיות מחייבת, תקופת ניסיון לקראת צורתו המוגמרת, הנישואין. לו היה מדובר ב”ידועים בציבור”, לא היתה חשיבות להמתנה של שבע שנים לנישואין, כדברי הנתבע.

37.        מקריאת מכתבה של התובעת ברור כי הנתבע לא הסכים לקשר נישואין או מעין נישואין שכן טען כי “אינו ממהר” בהקשר זה.

למעמד אישי של אדם ישנה חשיבות רבה הן כלפי פנים, במערכת היחסים עם בן הזוג, ובין כלפי חוץ ביחס לחברה. מן הראוי להגביר את הוודאות בהקשר זה, ולצמצם את המקרים בהם המעמד האישי לוטה בערפל. מן הראוי, אפוא, ליתן פרשנות מצמצמת למושג “הידועים בציבור”, בהקשר של אנשים צעירים הבוחנים את צעדיהם המשותפים באופן הדדי, קודם לקבלת החלטה משותפת למיסוד היחסים.

38.        כלל הממצאים העובדתיים שבתיק מצביעים על מערכת יחסים של חברות, אשר כללה קשר אינטימי ומגורים לסירוגין תחת קורת גג אחת, מבלי עירוב משמעותי ברכוש וכספים, וללא סממנים של תא משפחתי מתהווה:

           א.          חשבונות בנק וחסכונות מופרדים

התובעת הודתה כי “…לא היו לנו חשבונות בנק משותפים…” (ראה פרוטוקול מיום 27.1.11 עמ’ 10 שורה 6).

בתצהיר עדותה הראשית הודתה (סע’ 17) כי כל אחד מהצדדים חסך עשרות אלפי שקלים ואלו מופקדים בחשבונותיהם האישיים, כל אחד בחשבון על שמו.

           ב.          ייפוי כוח בחשבון בנק התובעת

הנתבע הודה כי החזיק בייפוי כוח לחשבונה של התובעת, ואולם לא הוכח לגבי סיבת הינתנו, למעט שתי ההפקדות שהודה בהן הנתבע לצורך העסק.

            ג.         שיתוף בקופה משותפת או החלטה עסקית?

התובעת לא הוכיחה כי נטלה חלק פעיל בעסק של הנתבע והכנסותיה התערבבו בהכנסות עסק זה. יתרה מזאת טענה התובעת כי היה לכך צידוק כלכלי – מיסוי ולא סיבה של שיתוף בקופה המשותפת:

“…המחשבה לפי מה שהוא טען זה שרק הוא ישלם את המיסים בכדי שזה לא יפול על שנינו…” (פרו’ מיום 27.1.11 עמ’ 11 שורה 4).

ד.         שכירות, רכוש, הוצאות משותפות

התובעת הציגה מוצג ת/1, חוזה שכירות מיום 9.9.04, כראייה אשר לטענתה מעידה על היותם “ידועים בציבור”.

איני סבורה כי חוזה שכירות זה יש בו בכדי לקבוע לעניין קיום הקשר של “ידועים בציבור”. ראשית: המדובר בחוזה בודד לשנת שכירות אחת בלבד, כאשר הצדדים התגוררו יחד קרוב ל-7 שנים, והוצג בפני חוזה אחר, בו השוכר הינו הנתבע בלבד. שנית: עצם השותפות בשכירות אינה מעידה בהכרח על מהות הקשר בין הצדדים. גם שותפים סתם, בניהם לא מתקיים קשר אישי כלשהו עשויים לחתום על הסכם שכירות בתור שוכרים, המתחייבים כלפי המשכיר יחד ולחוד.

שני כלי הרכב נרכשו ונרשמו על שם הנתבע ולא מצאתי בכך שעשתה בהם שימוש חיזוק להיותם ידועים בציבור. גם האופן בו חילקו את הוצאות המחייה לא נותן במצב זה אינדיקציה על המעמד.

עדויות חיצוניות

39.        התובעת בחרה שלא להביא עדים כלשהם (מכרים, חברים, קרובי משפחה, גורמים מולם עבדה בעסק), מסמכים או ראיות שהן להוכחת טענותיה לגבי מהות יחסיהם.

כבר נקבע בפסיקה פעמים רבות כי הימנעות מלהביא ראיה אשר יש בה בכדי לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע  (ראה ע”א 143/08 בני חי קרצמן נ’ שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 26.5.2010), י’ קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה כרך שלישי, (תשס”ד) בעמודים 1650-1649).

40.        התובעת אף לא הביאה כל ראיה לכך כי הצדדים פנו לחפש נכס מקרקעין או אסמכתא אחרת המעידה על כוונה לרכוש בית משותף, כטענתה בחקירתה הנגדית (פרו’ מיום 27.1.11 עמ’ 10 שורה 14).

41.        אכן, כטענת ב”כ הנתבע, מדובר בעדות יחידה של בעל דין, אותה יש לבחון בקפידה.

הגמישות הדיונית בסדרי דין ודיני ראיות המוקנית לבית משפט זה, אינה יכולה להשלים את אשר החסירה התובעת. הגם שהתרשמתי מאמינותה של התובעת, ואף מכך שלה עצמה היו כוונות רציניות לגבי הקשר, לרבות כוונות למיסודו, אין די בכוונות אלה ואין די בעדות יחידה של התובעת בהקשר זה. האמינות כשלעצמה אינה יכולה להשלים את אשר החסירה התובעת בכך שלא מצאה לנכון להביא עדים נוספים מטעמה.

42.        אם כן, במקרה שלפנינו, לא הורם הנטל ע”י התובעת, על מנת להוכיח כי מערכת היחסים בינה לבין הנתבע, הבשילה לכלל מעמד של “ידועים בציבור”.

לסיכום

43.        מכלול הממצאים העובדתיים בתיק זה, מצביעים על כי אין המדובר במערכת של “ידועים בציבור”. התובעת מצאה עצמה בקשר ארוך בן 7 שנים, אותה קיוותה למיסודו. גם אם, בצר לה, האמינה בתום לב שעתיד הקשר לנישואין, אין בכך בכדי להעניק לקשר זה מעמד של “ידועים בציבור”.

אשר על כן הנני קובעת כי הצדדים לא היו “ידועים בציבור”.

44.        משקבענו כי הצדדים אינם “ידועים בציבור”, אין סמכות לבית משפט זה להידרש לטענות בדבר שיתוף עסקי ו/או רכושי כזה או אחר.

45.        מעבר לנדרש, גם אם היינו מגיעים למסקנה כי כן התקיים קשר של “ידועים בציבור”, לא היה בכך בהכרח על מנת להשליך על שיתוף מלא בכלל הנכסים, במיוחד בנכסים עסקיים. התובעת לא ביקשה להביא כל חוו”ד באשר להערכת שווי העסק הרשום על שם הנתבע ולא הרימה את הנטל על מנת להוכיח שיתוף עסקי.

46.        סוף דבר: התביעה נדחית.

47.        התובעת תשלם לנתבע באמצעות בא כוחו הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ‏ב ‘ אדר א – תשע”א , 06 פברואר 2011 , בהעדר הצדדים.

 

Share

Comments