best websites of the world
css Design Awards

עורך דין גירושין קרני שלו | משרד עו"ד לגירושין וייצוג בדיני משפחה

עו״ד קרני שלו הינו מומחה לדיני משפחה ונכלל בין עורכי הדין המובילים בתחום. עוסק בגירושין ומומחה למשא ומתן וגישור, באמצעות שילוב ייחודי של הבנה, ידע משפטי רב וטקטיקה משפטית.

מרכז המידע


מזונות אזרחיים – ידועים בציבור

  • February 2011
  • Posted By admin
  • 0 Comments

תמ”ש 33988-05-10 שניתן ביום 26.1.11 בפני כבוד השופטת שפרה גליק

ש.מ נ’ מ.ס

בני זוג, שניהם בני שמונים שנה ומעלה, שהיו בני זוג, מתדיינים בשאלה האם יחוייב הנתבע במזונות אזרחיים כלפי התובעת, בת זוגו ב- 35 השנים האחרונות. פסק דין זה מכריע איפוא בסוגיה זו.

סיפור המעשה

1.         התובעת, ילידת 1930, והנתבע, יליד 1927, היו בני זוג מאז אוקטובר 1975, עת כמפורט בכתב התביעה, “עזבו הצדדים את בני זוגם ועברו להתגורר יחד בדירה שכורה”. כתב התביעה מפליג בתאור, ממנו אביא:

                        ” אהבתם של הצדדים החלה עת היו שניהם בשנות הארבעים לחייהם. שני הצדדים היו שכנים באותו בנין מגורים… בבניין אותו בנה הנתבע כקבלן. הנתבע בנה בניינים רבים, היה קבלן ידוע ומבוסס, היו בבעלותו דירות רבות . הצדדים היו נשואים לבני זוג אחרים בעת שהכירו זה את זו. לשניהם היו ילדים מנישואיהם, ושניהם פרקו משפחות ולימים אף התגרשו מבני זוגם, וחיו יחד תחת קורת גג אחת כבני זוג ידועים בציבור מזה 35 שנה, עד לקרע ולנטישתו אותה“.

2.         בתביעה נטען כי במהלך השנים המשותפות ובשל המאבקים שניהל הנתבע עם אשתו דאז לתת לו גט, ולבקשת הנתבע, עזבו הצדדים את הארץ ועברו להתגורר בקנדה למשך 15 שנה. לטענת התובעת היא קשרה את גורלה בגורל הנתבע והם חיו ” בהרמוניה ובאהבה גדולה ובעושר כל שנות חייהם המשותפים עד למועד הקרע“. נטען בתביעה כי הנתבע התנער מן התובעת ” וניצל את היותה תשושת נפש“, והעביר שלא כדין את שתי דירותיה על שמו. אציין כי נושא זה נדון בנפרד במסגרת תביעה אחרת, תמ”ש 1564-03-10, שקבועה להוכחות בפני.

3.         בעת הדיון בפני, גם הנתבע כבר לא היה בבריאות תקינה, ועקב ארועים מוחיים שעבר, ניטל ממנו כושר הדיבור והוא אף היה מרותק לכסא גלגלים.

4.         מכל מקום, ביום 6.5.10 מיניתי את ילדיה של התובעת כאפוטרופסים לרכושה ולגופה במסגרת תיק אפוטרופסות 37206-11-09.

5.         התובענה בה עסקינן מתנהלת איפוא בין התובעת החסויה באמצעות אפוטרופסיה, ילדיה, לבין הנתבע, שבשמו הופיע בנו. יצוין כי מלבד תביעה זו תובעים האפוטרופסים את הנתבע על נטילה שלא כדין של זכויות התובעת בשתי דירות. תיק זה (תמ”ש 1564-03-10) קבוע כאמור להוכחות בפני.

תמצית טענות הצדדים

6.         האפוטרופסים של התובעת העבירו אותה למוסד סיעודי ב- 10.12.09. לטענתם, לאחר שהנתבע שילם עבור החודש הראשון של שהיית התובעת במוסד, הוא סרב במפגיע לשלם הוצאות האשפוז שלה, כמו גם ההוצאות הנלוות.

7.         לטענתם של האפוטרופסים מצבה הרפואי של התובעת מחייב הישארותה בבית אבות סיעודי בו היא נמצאת, כך גם נקבע בתסקיר הסעד (רווחה) שניתן במסגרת תיק האפוטרופסות, שכן התובעת חולה מזה כ- 4 שנים במחלת האלצהיימר וגם מצבה הרפואי והפיסי התדרדר באופן שכיום היא אינה מסוגלת לשרת את עצמה, ונזקקת לטיפול של 24 שעות ביממה, כשהיא מרותקת לכסא גלגלים ונעזרת במטפלים.

8.         התביעה איפוא היא כי הנתבע ישא ב” מלוא הוצאות התובעת כמפורט להלן, לאור יכולתו ולאור רמת החיים הגבוהה שהיתה נהוגה בין הצדדים, עד לנטישתו את התובעת“. לטענת התובעת היא חיה עם הנתבע חיי מותרות, הצדדים הרבו לנסוע לחו”ל, לסעוד במסעדות פאר וכיו”ב, כאשר החשבון הבנק המשותף של הצדדים שימש אותה בפזרנות וברווחה, לרכוש בגדים ותכשיטים וזאת מלבד “דמי כיס” שנהג הנתבע להעמיד לרשות התובעת בסך של   8,500 ש”ח בחודש.

9.         לטענת האפוטרופסים הנתבע גם מכר שתי דירות שמחצית זכויותיהן היו בידי התובעת, וכן את רכב המרצדס שהיה בבעלות התובעת, והיא נותרה, הלכה למעשה, ללא מקורות מחיה.

10.        לפיכך תבעה התובעת את הנתבע לדמי מזונות משקמים בשיעור של 16,370 ש”ח בחודש, על פי הפירוט המופיע בתביעה, ” עד אריכות ימיה ושנותיה של התובעת, ולמצער לתקופה שתקבע על ידי בית המשפט שלא תפחת מ- 5 שנים“.

11.        לטענת התובעת, הנתבע הוא אדם אמיד, עתיר ממון ויש באפשרותו לשאת בדמי המזונות המשקמים הנתבעים.

12.        מנגד, הבהיר הנתבע בכתב הגנתו כי חיובו במזונות התובעת, אם בכלל, אינו יכול לבוא מכח הדין האישי, אלא המדובר ב”דמי שיקום”, היינו מזונות אזרחיים כפי שכונו בפסיקה.

13.        הנתבע טען בהגנתו כי התובעת לא נהגה בדרך מקובלת ובתום לב: לא הוגשה פרטה, בניגוד להוראות סעיף 51 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962. לטענתו של הנתבע, לו היתה מוגשת פרטה ניתן היה להיווכח כי לתובעת אמצעי קיום עליהם נמנעה מלדווח בגוף כתב התביעה ו/או בהרצאת הפרטים.

14.        לטענת הנתבע, התובעת עברה לבית אבות סיעודי פרטי בספטמבר 2009, ושאת לאחר שילדיה שכנעו את הנתבע כי יש לאשפזה למשך חודש ימים בלבד “על מנת לחזקה”, ובו בזמן ילדי התובעת פיטרו את המטפלת אשר סעדה את התובעת במשך כל שעות היממה, וזאת מבלי לקבל את הסכמת הנתבע, אשר בנו נשא בתשלום שכרה של המטפלת מאז שבנה של התובעת לא עמד בתשלום זה.

15.        עוד טען הנתבע, ילדי התובעת פתחו בהליכים של אפוטרופסות על אמם, התובעת, בלי להיוועץ בו, ומשהבין כי אין כוונה להחזיר את התובעת מבית האבות “היה זה הנתבע אשר חש אבל וחפוי ראש, נטוש ועזוב”. הנתבע אף הוסיף וטען כי ילדי התובעת לא התחשבו ברצונו הגלוי של הנתבע כי התובעת תשוב לביתו, וזאת חרף העובדה כי הנתבע התאים את ביתו, בסיוע בנו, לצרכיה המיוחדים של התובעת.

16.        עקב האמור לעיל טען הנתבע בהגנתו כי “ברי כי אין הנתבע מוכן לשאת בתשלום הוצאות התובעת לצורך החזקתה בבית אבות סיעודי”. הנתבע הוסיף וטען בהגנתו כי טעם נוסף לסירובו זה הוא כי אין ידו משגת לממן אשפוז זה.

17.        לטענתו, בין הצדדים עצמם “לא גבה הר ולא נתגלעה כל מחלוקת”. לטענתו של הנתבע, ” ילדי התובעת הם שהפרידו בין הצדדים, בניגוד לרצונם, וזאת בשל עמידתם הדווקנית על היוותרות התובעת בבית האבות הסיעודי“.

18.        לטענתו של הנתבע, בניגוד לנטען בתביעה, בשנות ה- 80 עבר להתגורר בקנדה, וזאת בגפו, לאור העובדה שאחותו המתגוררת בקנדה הציעה לו הצעה עסקית בעטיה החליט לעזוב את הארץ. לטענתו, עם המעבר לקנדה העביר הנתבע לבנו את כל רכושו.

19.        הנתבע הוסיף וטען בהגנתו כי אינו מתנער מן התובעת כלל ועיקר, הוא מוכן לחיות עם התובעת בביתו, כפי שפורט בחוות דעת העובדת הסוציאלית.

20.        הנתבע הוסיף וטען כי טובת החסויה אינה בהכרח להימצא במוסד הסיעודי בו היא שוהה כעת. לטענתו היא מעבירה את מרבית שעות היממה בגפה, כאשר מבקרים, ובהם בני משפחתה, פוקדים אותה רק לעיתים רחוקות, וכי אין כל אילוץ בעטיו שומה על התובעת להיוותר במוסד סיעודי פרטי ולא במוסד סיעודי ציבורי, בעל הסדר עם משרד הבריאות.

21.        הנתבע הוסיף בהגנתו כי על פי הפסיקה ועל פי ההלכה המשפטית דמי מזונות חודשיים משקמים אינם דמי שיקום כלל. דמי שיקום מקנים מעין תקופת הסתגלות קצרה, קצובה וראויה להליכי פירוד בין הצדדים, ואף נועדו למנוע מצב בו מי מהצדדים יגיע לכדי חרפת רעב, והתקופה הנתבעת אינה עונה להגדרת “תקופה קצרה”.

22.        הנתבע הוסיף ביחס לעצמו כי הוא סובל מנכות ומתנייד באמצעות כסא גלגלים. הוא צירף להגנתו חוות דעת רפואית הקובעת, בין היתר ” לדעתי מדובר בפרקינסוניזם על רקע וסקולרי, עם תסמונת קוגניטיבית פרונטאלית, שגם היא נובעת מנזק וסקולרי מפושט בכלי דם קטנים על רקע יתר לחץ דם שנים רבות…”.

לנתבע מטפל סיעודי צמוד שעלות העסקתו הינה 1,200$ לחודש, ומטפל זה נוהג להסיע את הנתבע לכל מקום במכונית מותאמת לנכה המצויה בבעלות חברת “…”.

23.        הנתבע הוסיף כי הוא נעזר באופן שוטף בבנו. הוא מתגורר כאמור עם עובד סיעודי ועלויות הוצאות המחיה שלו הן בסך של כ- 5,000 ש”ח לחודש, הוא רוכש מוצרים וארוחות צהריים במסעדה, ובסוף כל חודש בנו משלם הוצאות אלה.

24.        הנתבע ביקש לסיכום כי במידה ויקבע שהצדדים הם בחזקת ידועים בציבור, ייקבע שהתובעת היא בעלת אמצעים וממון ” ולנוכח נטישתה של התובעת את הנתבע באופן חד צדדי, אין לקצוב לה דמי שיקום“.

25.        יצוין כי, בניגוד לאמור בסעיף 24 לעיל, במהלך הדיונים בפני הסכים בא-כוחו של הנתבע בהגינותו כי הצדדים היו בחזקת “ידועים בציבור” (ראה דבריו בפרוטוקול ישיבת 6.1.10, בעמ’ 3).

26.        להשלמת הרקע הדיוני אבהיר כי ביום 14.9.10 ניתנה על ידי החלטה בבקשה מס’ 2, שהוגדרה במהותה בקשה לפסיקת דמי שיקום זמניים, ולפיה חייבתי את הנתבע בתשלום דמי שיקום זמניים בסך 10,000 ש”ח לחודש, וקבעתי בהחלטתי שהתשלום יהיה למשך שנה מיום מתן ההחלטה.

27.        עוד אוסיף כי באופן יחסי התנהלה מערכת הוכחות “מזורזת” באדיבות באי-כח הצדדים. את ההוכחות הנחתי לקיים בלא תצהירי עדות ראשית, בהתחשב בכך שבני הזוג עצמם אינם יכולים לדבר. בנסיבות אלה, ועל פי הוראתי, ילדיהם הגישו הרצאת פרטים עדכנית קודם פתיחת שלב ההוכחות, והם גם היו אלה שנחקרו.

28.        הנה כי כן, משסקרתי את הרקע ואת טענות הצדדים, לא נותר לי אלא לבדוק את הכלים המשפטיים העומדים לרשותי, ולבדוק את התשתית הראייתית שהונחה בפני, ולבחון באיזו מידה יש הלימה בין תשתית זו לכללים המשפטיים ולטענות הצדדים.

דיון

הכלל המשפטי

29.        כידוע, חובת המזונות בכלל הינה חובה הנובעת מן הדין האישי, והיא חבות הקיימת מכח קשרי משפחה בין הורה לילדו ובין בעל לאישה.

            התובע והנתבעת אינם נשואים, ולפיכך אין בדין האישי כל חבות של הנתבע במזונותיה של התובעת.

30.        אין ספק שהצדדים היו בחזקת ידועים בציבור, וכאמור, ב”כ הנתבע קיבל זאת והודה בכך.

31.        ההלכה המשפטית גורסת כי במקרים מסוימים גם לידועה בציבור יגיעו מזונות “אזרחיים”.

32.        סקירת ההלכה המשפטית בשאלת פסיקת מזונות לידועה בציבור מראה כי בתחילת הדרך, הזכות למזונות של ידועה בציבור יכולה היתה להישען על הדוקטרינה הסכמית בין בני הזוג. הפסיקה היתה טעונה הסכם מפורש, להבדיל מהאפשרות לתבוע במהלך החיים המשותפים על סמך הסכם מכללא.

            ראה: ע”א 563/65 יגר נ’ פלביץ, פ”ד כ(3)  244, (1966).

            בפסיקה מאוחרת יותר נראה שניתן היה לברר את החיוב במזונות של ידועה בציבור שנעזבה על ידי בן זוגה באופן חד צדדי, גם על הסכם מכללא, אך כמובן כל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות.

            ראה: ע”א 805/82 ורסנו נ’ כהן, פ”ד לז(1) 529, (1983); ע”א 2000/97 לינדורן נ’ קרנית, פ”ד נה(1) 12, (1999).

במקרה אחר, בו הוסכם כי ניתוק הקשר באורח חד צדדי בין בני הזוג הביא את האישה למצב של חרפת רעב, נקבע כי זכותה הבסיסית לחיים בכבוד ולחיים בלא מחסור ורעב מחייבת פסיקת מזונותיה.

ראה: ע”א 7038/93 סלומון נ’ סלומון, פ”ד נא(2) 577, (1995) (אם כי בפסק דין זה היה מדובר על נישואים אזרחיים ולא על ידועים בציבור).

33.        בתי המשפט למשפחה פסקו לעיתים מה שמכונה בטעות מזונות זמניים לידועה בציבור, שהלכה למעשה אלה דמי שיקום או אולי אפילו “מזונות משקמים”.

            ראה בענין זה: תמ”ש(ת”א) 51940/98 פלונית נ’ אלמוני (פורסם במאגר “נבו”) (4.8.2002), מפי כב’ השופט שוחט.

34.        ללא ספק ההתפתחות ההלכתית החשובה נעשתה בפסק דינו של כב’ הנשיא (כתוארו אז) ברק ברע”א 8256/99, פלונית נ’ פלוני, פ”ד נח(2) 213, (2003), בו נטבע המושג של “מזונות אזרחיים”, ולהלן אביא דברים היפים לענייננו מתוך פסק הדין:

                        “… לענייננו חשוב העקרון כי במקביל לדין האישי, הכירו בתי המשפט גם במשפט האזרחי כמקור לדינים אזרחיים באשר לחובת המזונות של כל אחד מבני הזוג לשני. חובה זו אינה נגזרת מ”סטטוס” של ידועים בציבור, שכן סטטוס זה אינו מוכר בישראל. אין הם נשואין ואין הם מעין-נשואים (ראה: ע”א 384/61 מ”י נ’ פטר, פ”ד טו 102, 108; ע”א 356/78 שטייניץ נ’ קרן גמלאות של חברי אגד בע”מ, פ”ד לג(3) 556, 558; ע”א 640/82 כהן נ’ היועץ המשפטי, פ”ד לט(1) 673, 685; ד”נ 13/84 לוי נ’ יו”ר ועדת הכספים של הכנסת, פ”ד מא(4) 291, 296; בג”צ 693/91 אפרת נ’ הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ”ד מז(1) 749)… חובה זו נגזרת מהמשמעות האזרחית שבין המשפט נותן למערכת היחסים העובדתית שבין הצדדים… אכן אם בתי המשפט מפעילים דוקטרינות אזרחיות לקביעת שיתוף נכסים בין ידועים בציבור, אין כל סיבה שלא להפעיל דוקטרינות אלה גם לענין חובת המזונות…”.

            אכן גם פסק הדין של 8256/99 (שם, עוסק בנישואים אזרחיים/ נישואי פרגוואי), אך הנשיא ברק מבהיר את הדמיון בין חבות זו לחבות שבין ידועים בציבור, בקבעו בין היתר כדלקמן (פסקה 31 לפסק הדין, בעמוד 21):

                        “… הדמיון לידועים בציבור כיצד? בשני המקרים אין לנו עניין בדיני מעמד הקובעים את הזכויות והחובות הממוניות בין בני הזוג .לצרכים רבים יש לראות בני זוג אזרחי הארץ ותושביה שנישאו בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל כידועים בציבור… בשני המקרים מוטלת חובת המזונות מכוח הסכם ולא מכוח סטטוס; בשני המקרים ההסכם עשוי לקבוע הסדרים מפורשים; בשני המקרים, בהיעדר הסכם מזונות מפורש,יבוא הסדר הנגזר מעקרון תום הלב… במקרים של ידועים בציבור, תום הלב נגזר מהסכמת הצדדים לקשר של ידועים בציבור“.

35.        גם המלומד שחר ליפשיץ בספרו ” הידועים בציבור בראי התאוריה האזרחית של דיני המשפחה” (הוצאת “נבו”), מסביר את ההלכה וקובע כך באשר למזונות משקמים (עמ’ 170-171):

                        “… באופן כללי, מודל המזונות המסתמך על פסיקה העוסקת בידועים בציבור תואם את המודל של מזונות משקמים. כך בענין ורסנו, בעת שהציג השופט ברק את האפשרות לחייב ידועים בציבור במזונות, הוא הבהיר כי המזונות הללו קשורים בצורך ליתן תקופת זמן סבירה להליכי הפירוד שבין הצדדים. סוג זה של טיעון מתאים לאידיאולוגיה של מזונות משקמים. במקרים הבודדים שבהם נפסקו בפועל מזונות לידועים בציבור, הוגבל בדרך כלל משך המזונות על ידי בתי המשפט לתקופה קצרה יחסית“.

            ועוד (בעמ’ 171):

                        “… בסעיפים הקודמים הבהרתי כי ההצדקה האמיתית להטלה של חובת מזונות בין ידועים בציבור לאחר פרידתם נעוצה באינטרסים חוץ חוזיים, ובמיוחד בעקרון ההסתמכות, כצורך בהגנה על צדדים חלשים ובעיקרון השוויון… הייתי מצפה שבית המשפט יתמקד לא בהסכמים פיקטיביים בין הצדדים, אלא בדפוס היחסים בפועל, במשך היחסים, בתלות הכלכלית שנוצרה, בקיומם של ילדים, בהפסדים וברווחים שנגרמו ליכולת ההשתכרות של בני הזוג עקב הקשר וכדומה…”.

יישומו של הכלל במקרה הנדון

לא היה “פרוד” או נטישה של התובעת

36.        אין ספק כי בין הצדדים שררו יחסי אהבה ואושר במשך 35 שנה, כל אחד מהם סיכן את עברו למען עתיד משותף. שניהם, באופן שמן הסתם לא היה קל, כל אחד מהם מפירק את משפחתו הקודמת למען הקשר ביניהם. אין ספק שהתובעת והנתבע היו בני זוג אשר חיו במשק בית משותף מאז קשרו גורלם זה בזה, ולמשך 35 שנה.

            נוכח הודאתו של ב”כ הנתבע בעמ’ 3 לפרוטוקול ישיבת 6.9.10, אכן ניתן לקבל כי הצדדים היו ידועים בציבור וניתן להתעלם מהגרסה האחרת בכתב ההגנה.

37.        עם זאת, אין לדבר על “פרוד” בין הצדדים. הוכח בפני כי התובעת חלתה באלצהיימר, ועקב היותה דמנטית וזקוקה לטיפול והשגחה 24 שעות ביממה היה צורך לאשפזה. התובעת החסויה אושפזה כאשר אובחנה כסובלת מסרט במעים, שבר בחוליה בגב ושבר באגן הירכיים, וזאת מלבד העובדה שאובחנה כסובלת ממחלת האלצהיימר.

38.        יצוין כי בחוות הדעת של ד”ר פלדינגר (פסיכיאטר גריאטרי) מיום 18.11.09, שצורפה לבקשתם של ילדי התובע להתמנות כאפוטרופסיה, בתיק אפוטרופסות 37206-11-09, הוא קבע כדלקמן:

                        ” … בבדיקתה שוכבת במיטתה, מתקשרת בקושי רב ובקול חלוש. אינה מתמצאת בזמן, במקום ובסיטואציה. מזהה את בתה, לא מסוגלת למסור פרטים אנמנסטיים רלבנטיים. אינה יודעת את הכנסותיה או הוצאותיה הכספיות השוטפות ואת הארועים האקטואליים בארץ ובעולם… לא זוכרת את התרופות שנוטלת. לא מסוגלת לבצע תרגילי חשבון פשוטים דוגמת 3+4. מצב רוח דכאוני. אינה שולטת על סוגריה…

                        … לנוכח מצבה הגופני הירוד והירידה הקוגנטיבית הקשה, בוחן המציאות והשיפוט הלקויים, גב’ ש.מ.אינה מסוגלת לדאוג בעצמה לענייניה הבריאותיים, רכושה ונכסיה. לפיכך מבוקש ממשפחתה לפנות בהקדם לבית המשפט, בכדי לבקש עבורה מינוי אפוטרופוס לגופה ולרכושה. גב’ ש.מ. אינה מסוגלת להופיע בדיוני כב’ בית המשפט בעניינה, ולהביע את דעתה באשר למינוי האפוטרופוס…”.

39.        בנסיבות אלה איפוא, אין בידי לקבל את הטענות בכתב ההגנה לפיהן התובעת “נטשה” את הנתבע. אין בידי לקבל גם את גרסת הנתבע המופיעה בסעיפים 2 ו- 3 לסיכומיו, ולפיה כביכול ילדי החסויה החליטו לשכנה במוסד סיעודי יוקרתי ברמת השרון. לא כך הם פני הדברים.

            בתסקיר שרותי הסעד (רווחה) של עירית …, הנושא תאריך 7.3.10. להלן אביא דברים מתוך התסקיר, המדברים בעד עצמם:

1.       … הגב’ ש.מ. בת 80, נמצאת במחלקה סיעודית בדיור המוגן “…”. המחלקה הסיעודית מתאימה לצרכיה של הגב’ מ. בביקור שערכתי מצאתי אותה נקיה ומסודרת. החסויה במצב סיעודי, מרותקת לכיסא גלגלים ולא ניתן לתקשר עמה.

5.         שיחה עם עו”ס מ.פ. מהמחלקה הסיעודית – בשיחה עם עו”ס מ.פ. מהמחלקה הסיעודית אמרה לי כי אכן ילדיה של גב’ מ. מגיעים באופן קבוע ויום יומי ומגלים דאגה וסירות רבה. לדעתה של עו”ס .. הגב’ מ. במצב סיעודי קשה, והיא זקוקה לטיפול הניתן לה במחלקה הסיעודית. לדבריה, מר מ.ס מגיע לבקרה בכל ערב בלוויית מטפל“.

ציפיות הצדדים, עקרון ההסתמכות

41.        נוכח המתואר בתסקיר ובמיוחד מפיה של העובדת הסוציאלית הגב’ מ.פ., אשר תיארה כי הנתבע, חרף מצבו, בא לבקר את התובעת כשהוא ישוב בכסא גלגלים מידי ערב, יחד עם המטפל שלו, ניתן לייחס לצדדים יחסי רעות ואהבה, ואך טבעי שיסתמכו זה על זה לעת צרה.

42.        אוסיף ואומר כי בבקשה מס’ 3 בתיק האפוטרופסות, אפ 37206-11-09 אשר הוגשה על ידי הנתבע ב- 7.2.10, נטען על ידו כי יש לבטל את מינוי ילדיה של התובעת כאפוטרופסים עליה, וכי הוא זה שצריך להתמנות כאפוטרופוס עליה, כבן זוגה. בתיאוריו בבקשה הבהיר הנתבע כי התובעת חיה אתו עד לאחרונה ולא ידעה כל מחסור (סעיף 14(ב) לבקשה), וכי הוא הינו האדם הקרוב אל התובעת ביותר (סעיף 15(א) לבקשה). בנסיות אלה ביקשה הנתבע להתמנות אפוטרופוס על התובעת במקום ילדיה ו/או בנוסף עליהם.

            אכן צודקת ב”כ התובעת בסיכומיה בטענה כי כבר מכאן נשמע שהנתבע “מציע” כי התובעת יכולה וצריכה להסתמך עליו.

43.        אין בידי לקבל את אמירתו של הנתבע בסיכומיו (סעיף 1 בעמ’ 2) לפיה כביכול האפוטרופסים, ילדיה של התובעת, מנסים להאחז בקשר רומנטי שהיה בין הנתבע לתובעת לצורך תביעת המזונות. אין כאן רצון “להאחז”, שאחרת מדוע ביקש הנתבע להיות אפוטרופוס לתובעת?

44.        יתרה מזו, התובעת הגישה במסגרת מוצגיה את המוצג ביהמ”ש/16, תצהיר העברת זכויות בלא תמורה של דירת המגורים של הנתבע אל נכדתו. בסעיף 6 לתצהיר אומר הנתבע:

                        ” התנאי היחיד הוא שכל עוד אני ו/או בת זוגי ש.מ. ת”ז… הננו בחיים, הדירה תעמוד לרשותנו ותהיה לנו הזכות להתגורר בה והזכות להשכירה בשכירות חופשית, וזאת ללא כל תשלום תמורה כלשהי“.

            עצם הזכרתה של התובעת בתצהירזה תומך בטענה שהנתבע היה מודע לחובתו לתמוך ולזון את בת זוגו בשעת חוליה.

45.        גם עדויות התביעה תומכות בטענת ב”כ התובעת בסיכומיה כי לתובעת היתה ציפיה מכח אינטרס ההסתמכות כי הנתבע יתמוך בה ויפרנס אותה כל ימי חייה.

45.1      ע”ת מס’ 2, הגב’ ח.ק., שהיא חברה של התובעת. להלן אביא מדבריה בעמ’ 12 לפרוטוקול ישיבת 10.10.10:

ת.         אני חברה מאוד טובה של ס. . אספר על היחסים שלי עם ס.: אני חברת נפש שלה כ- 40  שנה כאשר הכרתי אותה עוד שהיתה נשואה לבעלה הראשון ל. וקרה מה שקרה והיא עזבה את ל., וכפי שהיא סיפרה לי, היא עזבה אותו (ב)חוסר כל, הוא אמר לה שהוא ידאג לה לכל מחסורה. הייתי איתה לאורך כל הדרך כשהיא היתה עם מ., אני מכירה אותם כזוג מאושר, זוג עשיר ובעל יכולת, הוא לא חסך ממנה שום דבר ומילא את כל מחסורה, דאג לה ואהב אותה. היינו נוסעים לטיולים בעולם ואני גם התארחתי אצלם בבית בקנדה והם התייחסו אלי יפה מאוד ואפשר לומר שלא היה חסר לה שום דבר. תמיד הוא מילא את כל רצונה, קנה לה תכשיטים ובגדים ונתן לה כרטיס אשראי חופשי“.

            עדה זו נחקרה נגדית על ידי ב”כ הנתבע והעידה (בעמ’ 23 לפרוטוקול) כי הנתבע נתן לתובעת שתי דירות שלגביהן אמרה לה התובעת ” היא אמרה לי שזה שלה וזה הבטחון שלה…”. יצויין כי דירות אלה הן סלע מחלוקת בין הצדדים בתביעה אחרת שהגישו האפוטרופסים של התובעת כנגד הנתבע, תמ”ש 1564-03-10.

45.2      ע”ת מס’ 3, גב’ ב.ה – בתה של התובעת ואפוטרופתה, תיארה שאמה, התובעת, לא לקחה דבר מאביה ” ואפילו את הבגדים והנעליים שלה היא השאירה” (ראה עדותה בעמ’ 17 לפרוטוקול ישיבת 10.10.10):

 “… היא לא לקחה כלום כי היה לה מצפון לא שקט כי היה לה רומן עם מ.ס שהם התאהבו. היא לא יכלה לקחת שום דבר כי אמרה שהיא בגדה. מ. אמר לה שהוא ידאג לה כל החיים והיא לא צריכה לדאוג“.

                        כן ראה: עדותה בעמ’ 31 לפרוטוקול ישיבת 101.10.10.

45.3      עד ההגנה א.ס בנו של הנתבע, מאשר כי היה מסכים לשאת בהוצאות התובעת, לרבות המטפלת שלה, אם היתה בביתו. אין ספק שבן הנתבע יודע על מחוייבות אביו כלפי התובעת, וההבדל בין אשפוז בבית או במוסד הוא משמעותי מבחינה רפואית לתובעת, כפי שהראיתי בתסקיר לעיל.

46.        המסקנה העולה מכל האמור לעיל, כי לצדדים ובאופן מיוחד לנתבע, יש מחוייבות כלפי התובעת, ולתובעת היתה זכות להסתמך על מחוייבות זו של הנתבע כלפיה ולו מתוך עקרון “תום הלב”, באשר אין הנתבע יכול להשליכה לעת זקנה.

הרכוש וההכנסות של התובעת

47.        הנתבע טען בסיכומיו (ראה סעיפים 11 ו- 12 לסיכומים), כי לתובעת רכוש רב.

            הטענה שונה מן הנטען בכתב ההגנה, בעוד שבכתב ההגנה נטען כי לתובעת 400,000 ש”ח בחשבון המשותף לה ולבנה, הנה בסיכומים גדל הסכום ל- 600,000 ש”ח.

            עוד נטען כי לתובעת אמצעי קיום עליהם נמנעה מלפרט כמו מגרשים ב… ומגרשים ב….

            עוד נטען שלא צורפו מסמכים המעידים על כספת בבנק לאומי ב…. הנתבע טען בהגנתו כי –

המהלכים נעדרי תום לב ונועדו להציג את התובעת כעניה מרודה“.

48.        בהרצאת הפרטים שצירפה התובעת לכתב תביעתה נאמר בסעיף 10 כדלקמן (תחת הכותרת “פרוט רכוש”):

                        ” היו בבעלותה עד לאחרונה שתי דירות שהנתבע גזל. מנוהלים הליכים משפטיים על כך. הדבר מצוי בחקירה משטרתית. התובעת היתה בעלת רכב מסוג מרצדס שנמכר על ידי בנו של הנתבע שלא כדין. היה לה חשבון משותף עם הנתבע. הנתבע מסרב לתת פרטים אודותיו, יש כספים בחשבון משותף עם בנה בסך של כ- 400,000 ש”ח, כמפורט בכתב התביעה”.

49.        בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני מצביעה על כך שלתובעת אין הכנסה או נכסים רבים, וזאת בניגוד לטענות הנתבע, אשר הוכחו נכונות רק בחלקן, ולהלן אמנה את העובדות שבפני:

49.1      הדירות הנטענות ברח’ … וברח’ …, היו למעשה של בעלה הראשון (אבי ילדיה של התובעת) ואחרי מות אבי האפוטרופסים הועברו דירות אלה לאפוטרופסים כיון שלתובעת לא הגיע כל רכוש בגירושיה (ראה עדות הגב’ א.ה בעמ’ 17 ו- 18 לפרוטוקול ישיבת 10.10.10).

49.2      שני המגרשים הנטענים ב… הופקעו עבור פארק (ראה עדות הגב’ ה. בעמ’ 19 לפרוטוקול, וכן בעמ’ 27 ו- 29 לפרוטוקול).

49.3      האדמה ב… היא חקלאית ומתקיימת על ענין הפשרתה תביעה ייצוגית (ראה עדות הגב’ הרתאן בעמ’ 18 לפרוטוקול ובעמ’ 21 לפרוטוקול). כמו כן, יש עוד שני בעלים על קרקע זו.

49.4      ההכנסות של התובעת הן מביטוח מכבי, 5,000 ש”ח לחודש (תשלום ל- 5 שנים), ו- 1,600 ש”ח לחודש קצבת זקנה (הכנסות אלה פורטו בהרצאת הפרטים העדכנית שהוגשה מטעם התובעת).

49.5      בפרטה המעודכנת שהוגשה מטעם התובעת נאמר כי לתובעת יש בבנק סכום של 508,000 ש”ח בחשבון משותף לה ולבנה המשמש אפוטרופוס עליה. בחקירת האפוטרופוס נ.מ. (עמ’ 33 לפרוטוקול ישיבת 10.10.10), הוברר כי מתנהל חשבון משותף שלו ושל התובעת אצל חברת הברוקרים תמיר פישמן, היינו חלקה של התובעת הוא כ- 254,000 ש”ח.

49.6      כאמור היו שתי דירות שמחצית הזכויות בהן, לטענת התובעת, היו רשומות על שמה של התובעת, אלה הדירות ב… וב…, והועברו על ידי הנתבע לצדדים שלישיים (בגין שתי דירות אלה כאמור מתנהל בפני הליך נפרד).

50.        בפועל רכושה של התובעת כולל סך של כ- 250,000 ש”ח שבחשבון שמתנהל על ידי הברוקרים תמיר פישמן (חשבון משותף עם בנה בו יש כ- 500,000 ש”ח), ויש לה הכנסה שוטפת של כ- 6,600 ש”ח לחודש.

51.        אציין עוד שהוכח בפני כי התובעת העבירה, לפני 5 שנים, במתנה לנכדיה כמליון ש”ח (250,000 ש”ח לכל נכד). יתר רכושה אינו בר מימוש (המגרש המופקע). הדירות הנטענות ברח’… וברח’ … היו הלכה למעשה של בעלה לשעבר. על רכוש זה ויתרה בעת גירושיה לפני 35 שנה, ופורמלית העבירה לילדיה עם מות בעלה לשעבר, את הזכויות בדירות אלה.

הרכוש וההכנסות של הנתבע

52.        בתביעה נטען כי הנתבע הוא קבלן, אדם עתיר ממון ונכסים. מנגד, טען בנו של הנתבע כי הנתבע הוא אדם חסר כל, חולה וחסר אמצעים.

53.        בדיקת התשתית הראייתית מראה כי לנתבע הרכוש כדלקמן:

53.1      שתי דירות שהזכויות בהן היו רשומות על שם התובעת הועברו לאחר שמונו אפוטרופסים, ע”ש הנתבע (כאמור נושא זה נמצא בדיון משפטי נפרד, אשר במסגרתו בקשת האפוטרופסים לבטל העברות אלה). המדובר בדירות ברח’ … וברח’ …

            דמי השכירות נכנסים, לפי עדות בן הנתבע, לחשבונו הפרטי של הנתבע (ראה חקירתו הנגדית בעמ’ 39 ו- 40 לפרוטוקול ישיבת 2.11.10).

53.2      לפי עדות בנו של הנתבע, הנתבע קיבל משכורת אחרונה בינואר או בפברואר 2009. גובה שכרו אז היה כ- 18,000 ש”ח לחודש. הוא נטל אז הלוואה בגובה 5 מליון ש”ח (ראה עדות מר א.ס בעמ’ 49 לפרוטוקול ישיבת 2.11.10).

53.3      בנו של הנתבע, מר א.ס, מאשר כי אביו העביר את כל רכושו אליו וכי הוא מחויב לו, ראה תשובותיו לחקירה הנגדית בעמ’ 55 לפרוטוקול ישיבת 2.11.10, ממנו אביא כדלקמן:

                                    ” ש.      לאבא יש בעיה כלכלית?

  ת.      אני מחזיק את אבא שלי. (הוא) העביר לי את כל הרכוש ואני מחויב לו“.

53.4      מבדיקת התשתית הראייתית עולה כי הנתבע קיבל בדצמבר 2007 ובינואר 2008 סכום של 2 מליון ש”ח מחברת א., וכן קיבל בתאריך 31.1.08 שיק נוסף על סך של 762,000 ש”ח. בנו של הנתבע ענה כי אינו יודע בגין מה התקבלו כספים אלה (ראה חקירתו הנגדית בעמ’ 58 לפרוטוקול ישיבת 2.11.10).

53.5      הוכח כי עד אפריל 2009 קיבל הנתבע הכנסות שוטפות שונות בסך של כ- 90,000 ש”ח לחודש (ראה חקירתו הנגדית של בן הנתבע בעמ’ 66 לפרוטוקול ישיבת 23.11.10).

53.6      העברת הרכוש של הנתבע אל בנו כללי, כפי שאני מבינה, נכסים לא מעטים, וביניהם:

–           תחנת דלק ב…, נכס אשר הוערך לצורך מס רכישה בסכום של 21,460,000 ש”ח. יצויין כי שליש מס הרכישה ששולם (עקב העברה בין אב לבנו) ביום 12.8.07, עמד על סכום של 365,808 ש”ח.

–           בנין משרדים בן 5 קומות ב… (ראה עמ’ 81 לפרוטוקול ישיבת 1.12.10).

–           מספר חנויות ב….

–           חנויות ומשרדים ב….

–           תחנת דלק ב…, שנמכרה בינתיים ותמורת המכר, 900,000 ש”ח, התקבלה על ידי בנו של הנתבע.

–           כספים

54.        המסקנה: העברת הנכסים של הנתבע אל בנו בשנת 2007, כאשר הנתבע היה אז בריא לחלוטין והתובעת כבר חולה באלצהיימר, מעוררת קושי ואף תמיהה. הנתבע היה אדם פעיל, בעל עסקים רבים ולכאורה העברת הנכסים נראית להיות מלאכותית, ואף נראה של פרי תכנון מוקדם של הנתבע, המנסה לחסום תביעה אפשרית מצדה של התובעת על פי הלכת השיתוף, ו/או תביעה אחרת.

55.        בנסיבות אלה, ומאחר שהראיתי כי אין הסבר להעברות שביצע הנתבע של רכושו אל בנו, ניתן לדעתי לבצע “ייחוס לאחור” של כל הרכוש שהעביר הנתבע בשנתיים האחרונות ולראות בהעברות מלאכותיות אלה כאילו הרכוש עדיין שלו וכל ההעברה של רכוש הנתבע אל בנו נעשתה באופן מלאכותי גרידא.

השוואה בין מצבם הכלכלי של הצדדים

56.        הנסיבות שתוארו עד כה ביחס לתובעת ולנתבע מראות תמונה של אנשים אמידים. למרבה הצער, שיבתם של הצדדים לא האירה להם פנים. התובעת חלתה בשנת 2005 או בסמוך לכך בדמנציה (שיותר מאוחר אף אובחנה כאלצהיימר), ואילו הנתבע היה, לפי עדות בנו, לפחות עד מרץ 2009 בריא לחלוטין (ראה עדותו של מר א.ס., בעמ’ 54 לפרוטוקול ישיבת 2.11.10)

            מכל מקום בהיותם אנשים אמידים, איני רואה בכך שהתובעת העניקה לכל נכד מנכדיה סך 250,000 ש”ח (בסה”כ כמליון ש”ח), דבר יוצא דופן, שכן היה לה במועד זה רכוש נוסף, שתי דירות שהיו רשומות על שמה ואשר לגביהן נטען על ידה כי הנתבע באמצעות בנו, נטלו במרמה ממנה, וכן היה רשום על שמה רכב מרצדס, שאף הוא נמכר שלא מרצונה.

57.        לעומת זאת, העברת כל נכסיו של הנתבע אל בנו, בשנת 2007, נחזית כאמור להיות בלא סיבה אמיתית, ולא מן הנמנע בעיני שהסיבה האמיתית היא מחלתה של התובעת, והחשש מפני תביעה אפשרית שלה.

            בהקשר זה אציין כי בחוות הדעת של הפסיכיאטר הגריאטרי ד”ר פלדינגר הנושאת תאריך 25.11.09, ואשר צורפה לתביעה למינוי אפוטרופסים לרכוש ולגוף (תיק אפ 37206-11-09), נקבע כי חלה אצל התובעת ירידה קוגנטיבית מזה כ- 4 שנים, וכאשר כבר ב- 2008 אובחנה כלוקה באלצהיימר.

            עוד מצאתי כי במסמך של פרופ’ מרגזץ מ- 23.9.08 (אף הוא צורף כנספח לתביעת האפוטרופסות), כי התובעת ” מוכרת למרכז מ- 5.11.06 ואובחנה כלוקה בדמנציה“, צוין כי סבלה מהתדרדרות מנטלית קשה, כי טופלה בכדורים נוגדי דיכאון ואף סבלה מאפיזודה דיכאונית חרדתית. נוכח תיאוריות אלה, ועדותו של בן הנתבע כי התובעת אף היתה מכה אותו (ראה עמ’ 54 ו- 55 לפרוטוקול ישיבת 2.11.10) אני קובעת כי העברת הנכסים מן הנתבע לבנו לא היתה מקרית, אלא נועדה לייצר מעין “חגורת הגנה” כלפי תביעה מצידה של התובעת.

58.        הדברים האמורים לעיל מקבלים תמיכה נוספת נוכח טענותיה של התובעת כי שתי דירות הרשומות על שמה, ברח’ … וברח’ …., הועברו על ידי הנתבע לדדים שלישיים ו/או שועבדו על ידו.

            יצויין כי מומחית שמינה בית המשפט ( הגרפולוגית טל חגג רוקח) קבעה שחתימות התובעת על כתבי ההעברה לא נחתמו על ידה (ראה חוות דעת המומחית מיום 30.8.10, שסומנה מוצג ביהמ”ש/1 בתמ”ש 1564-03-10).

59.        עוד עלי להוסיף ולומר כי למרות שעסקינן במזונות אזרחיים, הרי בכל זאת המטריה היא תביעת מזונות, ובמקרה כזה, היה על הנתבע לפרט את כל פריטי הרכוש שלו, ומשלא עשה כן, הרי תחול הוראת סעיף 264(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-984, הקובעת כדלקמן:

                        ” בעל דין שלא מסר פרט בהרצאת הפרטים, והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית, יראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד בענין הנדון, ולענין זה לא די בהכחשה סתמית”.

            ולפיכך – לכאורה לפחות עלי לקבל את עמדת התובעת, אשר פירטה בהרצאת הפרטים העדכנית ובה הצהירה:

                        ” הנתבע קבלן בנין, בעל חברות נדל”ן, בעל נכסי מקרקעין רבים, הן בארץ והן בחו”ל. יש לו הכנסות משתי תחנות דלק בבעלותו, ב… וב…, בעל נכסי מקרקעין רבים בארץ ובחו”ל. הנתבע נדרש לתת פירוט מלא מגובה במסמכים…“.

60.        משנה תוקף יש לדברים הללו נוכח העובדה שהנתבע גם לא מילא אחר החלטתי המפורשת מיום 6.9.10 בה הוריתי שהצדדים (באמצעות ילדיהם) יגישו הרצאת פרטים משלימה, וממילא בהרצאת פרטים זו יש צורך לפרט את כל הרכוש של הצדדים. בניגוד להחלטתי מיום 25.7.10, לא הוגשו דפי תנועה ל- 12 החודשים האחרונים, לא בכרטיס האשראי ולא בחשבון הבנק.

            על המשמעות שיש לאי מילוי פרטים במדויק בהרצאת פרטים ראה פסק דינו של כב’ השופט שוחט בתמ”ש(ת”א) 3882/00, ר.ג. נ’ ר.ש.א (פורסם במאגר “נבו”) (20.8.03).

            כן ראה ע”א 5814/91 גיא נ’ גיא (פורסם במאגר “נבו”) (15.12.92), מפי כב’ הנשיא שמגר, הקובע בפסק הדין, בין היתר, כי אי בהירות בנתונים המוצגים בפני בית המשפט אינה צריכה למנוע, כשלעצמה, הסקת מסקנה בדבר שיעור ההכנסה, וזאת אם ניתן לדלות מתיק הראיות נתונים אמינים, על אף העדר הבהירות. ואולם, כאשר הדברים נותרים על פניהם בלתי שלמים ובלתי אמינים, יוצא “נפסד” מי שלא אמר אמת וערער את האמון בגרסתו.

            אומר עוד בהקשר לאנלוגיה האחרונה, כי בהתאם לקביעת כב’ השופט ת קינן בבר”ע(חי) 3198/08 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגר “נבו”) (15.5.08), קבעה (בבקשת רשות ערעור על החלטת אחרת שלי), כי גם מזונות אזרחיים מזונות הם (לפחות בכל הנוגע לגבייתם), חרף העובדה שאינם מזונות מן הדין האישי.

61.        המסקנה שלי מכל האמור לעיל איפוא, היא כי מצבו הכלכלי של הנתבע טוב לאין ערוך ממצבה של התובעת.

אמינות גרסאות הצדדים

62.        לאחר בחינת התשתית הראייתית שהונחה בפני, ובהשוואה בין האמינות של גרסאות כל אחד מהצדדים. מצאתי את גרסת הנתבע לא אמינה, בלשון המעטה, לעומת גרסתה של התובעת שהיתה פשוטה ואחידה. להלן אמנה את הדברים.

63.        אמירתו החוזרת ונשנית של הנתבע כי התובעת “נטשה” אותו, וזאת חרף מצבה הרפואי הקשה ונחיצות אשפוזה, מצביעה במידה רבה על חוסר תום לב ועל מגמתיות בהצגת הדברים, ופוגעת באמינות גרסתו של הנתבע.

בענין זה ראה סעיף 8 לכתב ההגנה, וכן האמור בסעיף 9 לכתב ההגנה. בסעיף זה אף טען הנתבע כי ” ילדי התובעת הם שהפרידו בין הצדדים בניגוד לרצונם, וזאת בשל עמידתם הדווקנית על היוותרות התובעת בבית האבות הסיעודי“. כן ראה טענת הנתבע בכתב ההגנה כי עקב נטישת התובעת, היא אינה זכאית לתבוע ממנו מזונות.

עוד אציין כי על טענת ה”פירוד” כביכול חזר ב”כ הנתבע בסיכומים לדמי שיקום זמניים. ראה עמ’ 4 בפרוטוקול ישיבת 6.9.10, כן ראה סעיף 2 לסיכומי הנתבע, וסעיף 8 לסיכומי הנתבע (שם מדובר על זכות מזונות לאחר “פרוד”).

64.        הכחשת הנתבע בכתב הגנתו כי הצדדים היו ידועים בציבור, אף היא יש בה די לפגום באמינות גרסתו. אציין כי בהגינותו, חזר ב”כ הנתבע מטענה זו, ובישיבת 6.9.10 הודיע לפרוטוקול כי לא יעמוד יותר על טענה זו.

65.        הנתבע השמיע שתי גרסאות שונות באשר למועד חיסול עסקיו כביכול. גרסה אחת טענה כי עם מעבר הנתבע לקנדה הוא העביר את עסקיו לבנו (ראה האמור בסעיף 12 לכתב ההגנה), גרסה שניה נטענה על ידי הנתבע ועל פיה העברת הרכוש לבנו נעשתה בשנת 2007 (ראה דברי ב”כ הנתבע בעמ’ 4 לפרוטוקול ישיבת 6.9.10, הדיון בבקשה מס’ 2 לפסיקת דמי שיקום זמניים). על דברים אלה חוזר גם בנו של הנתבע בעמ’ 40 לפרוטוקול ישיבת 10.10.10, שם ענה בנו של הנתבע לשאלה ישירה שהוצגה לו בענין:

“ש.      בישיבת בית המשפט מיום 6.9.2010 אמר עוה “ד שלך “אני מייצג אדם (הכוונה לאביך) בן 83 “, זה נכון ?

ת.        כן. נכון.

ש.        נטול יכולת דיבור?

ת.        נכון.

ש.        האם זה נכון להיום, עוה “ד אומר שבשנת 2007 העביר את כל מה שהיה לו לבנו, הוא זה שמחזיקו, אין לו משכורת ולא חשבון בנק, בנו מחזיקו , לאביך יש חשבון בנק ?

ת.        כן. חשבון בנק ששם יש את הוראות הקבע ואני מכסה את החשבון…”.

66.        אין הסבר מתקבל על הדעת מדוע, אם הנתבע הפסיק לעבוד ב- 2007, למרות שקיבל משכורת עד ינואר או פברואר 2009 (ראה תשובת ב”כ הנתבע בעמ’ 49 לפרוטוקול ישיבת 2.11.10), הוא נטל הלוואה בסך 5 מליון ש”ח ב- 14.1.09. תשובת הנתבע שההלוואה ניטלה לצורך כיסוי חוזים פרטיים שלו אינה סבירה בעיני. בנו של הנתבע הוסיף בעמ’ 50 לפרוטוקול כי הוא ערב להלוואה, ובחלוף 3 חודשים ההלוואה עברה אליו.

67.        אני מוצאת חוסר אמינות בגרסת הנתבע, נוכח העמדה “המזגזגת” שלו, באמצעות בנו, בכל הנוגע לתמיכה בתובעת, ולהלן אפרט:

68.        בנו של הנתבע ביקש להתמנות אפוטרופוס על התובעת יחד עם אביו ואמר שהתובעת יקרה לו והוא כבן לה, ואילו בחקירה הנגדית, כאשר נשאל מדוע אינו מוכן לשלם הוצאותיה ענה: ” כי אני לא בן שלה, מה לי ולה” (ראה עמ’ 54 לפרוטוקול ישיבת 2.11.10), אך מיד בהמשך שוב הוא משנה טעמו ביחס לתובעת ועונה לשאלות כדלקמן. אביא הדברים המדברים בעד עצמם:

ש.      אם היתה גרה בבית מה היו ההוצאות שלה יכול היה להגיע ל-  10,0000 ש”ח

ת.        כן. הייתי נושא בהוצאות.

ש.        זה מבחירה שלה שהיא בבית אבות

ת.        לא. היא לא צלולה. ישב בן אדם כל החיים כשהיתה לו תקופה קשה ואפילו שנתיים הסתובב ברחובות ממכות שהוא קיבל ממנה והחליט להחזיק אותה, בלי שידע ובלי שהתייעצו איתו ילדיה הוציאו עליה אפוט’ ולא ידע על כך, וכמו גנבים שמו אותה בבית אבות ואמרו לו שהיא תחזור הביתה אחרי חודש“.

            הנה נראה כי בנו של הנתבע מדבר מגרונו של הנתבע, ומוסר גרסאות לא ברורות באשר לנכונותו או נכונות אביו לתמוך בתובעת. בהמשך ניסיתי אני לשכנעו “להסכים” לכך שהתובעת אינה יכולה להיות מטופלת בבית (ראה שאלות בית המשפט בעמ’ 55 לפרוטוקול), והנתבע עונה כדלקמן (שם):

                        ” הכל זה כסף שלי והיא לא גרה עם אבא שלי, האשה הזו היא מלאה בכסף, אני לא מחוייב לה. נכון כי היא מלאה בכסף גם כשהיא גרה עם אבא שלי. כשהיא גרה עם אבא שלי לקחתי כל האחריות עלי. יש פה מלחמות. אני לא צריך להחזיק אותה. אם יגמר לה הכסף אני מוכן לתת לה כסף...”.

69.        בנו של הנתבע טען כי אביו חי כל חייו בפחד מה”ידועה בציבור שלו”. גרסה זו תמוהה נוכח העדויות השונות על יחסיהם של התובעת והנתבע. בנו של הנתבע אמר בעמ’ 77 לפרוטוקול כדלקמן:

                        ” לפני בערך 12 שנה אבא שלי קנה לי בית מפואר ששווה הרבה מיליונים, בגלל שהוא פחד מהידועה בציבור שלו הוא רשם את זה בנאמנות ע”ש העו”ד שלו, ככה זה התנהל כל החיים שלו…“.

            האם בנו של הנתבע לא אמר אמת? ואם אמר אמת, הרי קשה לייחס לגרסת בנו שהחליט לחסל את עסקיו בשנת 2007 תמימות. אין זאת אלא שהדבר אכן נעשה כפרי תכנון מוקדם, מחשש שמא תתבעה התובעת זכויות במחצית הרכוש.

גם בכך אני רואה חוסר אמינות בגרסת הנתבע.

70.        אין כל הסבר מתקבל על הדעת לפיו הנתבע העביר לבנו, בלא כל סיבה נראית לעין, רכוש עתק בסדר גודל, כפי שנמנה לעיל, ובלא שהותיר לו עצמו ולבת זוגו אמצעי מחיה. זו גרסה בלתי אמינה ובלתי סבירה.

71.        התחמקותו של הנתבע מלספק פרטים מלאים כפי שנדרש, ואף נמנע מלפרט בכתב ההגנה את היקף רכושו, ולהלן אמנה חלק מהדברים.

71.1      לא סופקו אסמכתאות לכך שהנתבע העביר לבנו את רכושו עת עבר לקנדה (כנטען בסעיף 12 לכתב ההגנה). טענה זו לא רק שהיא בלתי אמינה אלא גם סותרת מניה וביה את עדות בנו של הנתבע, שהעיד כי לא דיבר עם אביו מזה כ- 18 שנה, עקב התחמקות של הנתבע מלהסדיר את ענייני הרכוש עם אשתו אז, אמו של הנתבע.

71.2      הנתבע לא צירף כאמור 12 דפי תנועה אחרונים מכל חשבון בנק אשר ברשותו, ומכל כרטיס אשראי שברשותו בהתאם להחלטתי מיום 25.7.10, וגם במהלך הדיונים צורפו דפי תנועה טיפין טיפין ובקושי רב.

71.3      לא צורף תדפיס חשבון בנק 1198167 (דיסקונט), שאף לא נזכר כלל בהרצאת הפרטים, ולמרות שנדרש לא צורף כלל.

71.4      כך גם לגבי חשבונות נוספים עליהם נחקר בנו של הנתבע ואשר פורשטו בסעיף 40 לסיכומי התובעת.

71.5      לא צורפו 6 דיווחים אחרונים למע”מ, כפי שהוריתי בהחלטתי מיום 25.7.10.

71.6      אין הסבר על החזרי מס הכנסה בחשבון הנתבע מינואר 2010.

71.7      לא סבירה בעיני טענתו של בן הנתבע כי משחזר אביו מקנדה הוא החזיר לו את כל הרכוש, ואז בשנת 2007 ביצע אביו אליו העברה נוספת. הדברים סותרים את השכל הישר, את ההגיון הכלכלי ואף יש בכך ריבוי תשלומי מיסים שלא לצורך.

72.        לעומת גרסת הנתבע, גרסת התובעת נראית, כאמור לעיל, להיות בהירה ואחידה, ולא מצאתי בעדויות מטעם התובעת סתירות מהותיות.

            בניגוד לנטען על ידי הנתבע בסיכומיו (ראה סעיף 12 להם), בדיקת התשתית הראייתית מראה כי התובעת פירטה בהרצאת הפרטים המעודכנת מטעמה, שהוגשה לבית המשפט ביום 7.10.10, את הכספים בחשבונה (אלה הכספים המתנהלים בחב’ תמיר פישמן), וכן את התקבולים שהיא מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי. באותה עת טרם קיבלה החזרים מ”מכבי”, אך טרחה לברר, ונכתב במפורש בהרצאת הפרטים כדלקמן:

                        “… מברור שערכה האפוטרופה הודע לה שהתובעת זכאית להשתתפות בתשלום בית האבות הסיעודי בסכום חודשי של כ- 5,000 ש”ח לחודש (מחזיקה בביטוח מסוג “כסף”). מברור שערכה האפוטרופה מדוע אינה מקבלת את ההשתתפות כנ”ל, הודע לה שעליה להסדיר תחילה את החוב שנוצר…”.

            המסקנה: גרסת התובעת עדיפה על גרסת הנתבע.

יחסי התלות בין התובעת לנתבע

73.        בנסיבות חייהם של התובעת והנתבע נראה שאכן התקיימה תלות בין התובעת לנתבע. מצאתי כמה וכמה טעמים לכך:

            73.1      התובעת לא עבדה כלל או לפחות לא עבדה משך 35 שנות חייה עם הנתבע.

73.2      בעת גירושיה של התובעת מבעלה הראשון (עקב יחסיה עם הנתבע) היא ויתרה על כל רכושה, וכפי שכבר קבעתי לעיל, יכולה היתה לפתח ציפיות ואת עקרון הציפיות כי הנתבע ידאג לה בשארית חייה (ראה האמור בסעיף 45 לפסק דין זה).

73.3      בדיקת התשתית הראייתית מצביעה על כך שהנתבע גם העביר רכוש על שם התובעת וכן היו לה (יחד אתו) זכויות בשתי דירות בתל אביב, והיתה בעלים של מכונית מרצדס. כאמור נושא רכושי זה הוא נשוא להליך נפרד המתקיים בין הצדדים, אשר טרם הכרעתי בו (ראה התובענה בתמ”ש 1564-03-10).

73.4      מתוך התשתית הראייתית עלה בברור כי הנתבע נהג לתת לתובעת “דמי כיס” בסך של 8,500 ש”ח לחודש, וזאת מלבד העובדה שנשא ממילא בכל הוצאות המחיה המשותפות של הצדדים.

            אביא להלן תשובותיה לחקירה הנגדית בעמ’ 29 לפרוטוקול:

ש.      אומר הנתבע (כי) מ. שלפני שנים היה מ. מעביר לאמא סכום חודשי אותו היא היתה צוברת ומעבירה לך ולאחיך.

ת.        היא היתה מקבלת סכום של 8,500 ש”ח לחודש, כאשר אנו מצאנו 2 שיקים של סכום כזה בתיק שלה, כי היא היתה חולה באלצהיימר ולא הפקידה אותם“.

73.5      מתוך חקירתה של ע”ת 2, הגב’ ח.ק., עלה כי התובעת היתה רשומה כעובדת בעסקו של הנתבע (למרות שבפועל לא עבדה שם מעולם), והוצאה משכורת על שמה.

ראה חקירתה הנגדית של העדה בעמ’ 15 לפרוטוקול ישיבת 10.10.10.

73.6      מתוך עדותה של בת התובעת עלה כי הנתבע גם נתן כספים לצורך ילדיה של הבת, כך ללימודיה של בתה באוניברסיטה וכך לקניית מכונית אחרי הצבא.

            ראה תשובותיה בחקירה הנגדית, בעמ’ 19 לפרוטוקול ישיבת 10.10.10.

74.        המסקנה העולה מן המקובץ, התובעת היתה תלויה כל העת בנתבע, והיא תלויה בו עתה שבעתיים, כשהיא תשושת-נפש, זקנה, חולה באלצהיימר, סובלת משברים ומגידול סרטני וזקוקה לעזרה סיעודית 24 שעות ביממה.

סיכומו של דבר

75.        מכל הנסיבות המתוארות לעיל, עולה בברור כי הנתבע חב מכח חובת תום הלב כלפי התובעת במזונות אזרחיים, ולאחר הניתוח שנעשה עד כה בפסק הדין, נראה שיש באפשרותו לעשות כן.

76.        אני מאמינה שלולא מצבו הפיזי של הנתבע הוא גם היה עושה כן מעצמו, אך מכיון שהסכסוך הפך להיות רב-דורי, “הגורם המתערב”, היינו בנו של הנתבע, אינו מאפשר זאת.

            את טעמיו של בן הנתבע אני מוצאת בתשובותיו לחקירה הנגדית (ראה: עמ’ 78 לפרוטוקול ישיבת 1.12.10), ממנו עלה הכעס הרב שחש כנגד התובעת (ואפילו הנתבע), למול נאמנותו לאמו. אביא הדברים כלשונם:

ש.      האם זה נכון שאתה אמרת לפקה “ס שכתבה תסקיר שכשאביך עבר לקנדה ניתקת איתו את הקשר ולא דיברת איתו 20 שנה?

ת.        אמרתי משהו דומה. באותה תקופה היה לי עסק של חנויות צילום וגם עסקי רכב עם אבא שלי. באותו זמן זה היה השיא של המלחמה של הגירושין בין ההורים שלי. לצערי, אבא שלי ניצל אותי באותה תקופה וביקש ממני ללכת לאמא שלי ושאני אשכנע אותה לתת לו לנסוע לתקופה קצובה לקנדה. אני קבעתי עם אבא שלי, אני זוכר בדיוק, זה היה יום חמישי וביום שני ללכת לבנק להבטיח לאמא שלי כספים. ביום חמישי אחה “צ, היה מר ד.א, מנהל התחנת דלק של אבא שלי, לקח את אבא שלי לשדה תעופה, בעצם בלי שאני אדע ואז לא היה לו צו עיכוב ואבי נסע לקנדה. ביום ראשון הרמתי טלפון לד. ושאלתי איפה אבא שלי, שמחר אנחנו צריכים ללכת לבנק לסדר לאמא שלי את הדברים. ד. אמר לי, ביום חמישי בלילה אבא שלך טס לחו “ל. אני באותו זמן קיבלתי את החום של החיים שלי ואני לא צריך להוסיף מה עוד קיבלתי מאמא שלי, ואז תקופה יפה וארוכה לא היה לי קשר עם אבא שלי בכלל…”.

77.        בנסיבות אלה נראה לי נכון לחייב את הנתבע במזונותיה האזרחיים של התובעת בסך 10,000 ש”ח  לחודש, ולמשך 5 שנים מיום הגשת התביעה (להלן- ” דמי המזונות“).

דמי המזונות ישתלמו בכל 1 לחודש גריגוריאני שוטף, החל מיום הגשת התביעה ועד מלאת 5 שנים. דמי המזונות יוצמדו למדד הידוע בעת מתן פסק הדין ויתעדכנו מידי 3 חודשים, ללא תשלומים רטרואקטיביים. סכום שלא ישולם במועדו ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

78.        בקביעתו של סכום זה התחשבתי בכך שלתובעת הכנסה חודשית (למשך 5 שנים) של 6,600 ש”ח לחודש, וסכום ה ישלים הן את השתתפותה שלה בעלויות המוסד הסיעודי בו היא נמצאת, לרבות הטיפולים הנלווים, וכן העובדה שיש לה בחשבון בנק משותף עם בנה סך של כ- 250,000 ש”ח.

            קביעת הסכום הנ”ל ומועד החיוב משקפת, לעניות דעתי, את האיזון בין צרכיה של התובעת ליכולותיה ויכולות הנתבע, וגם התחשבות בצרכיו שלו.

79.        הנתבע ישא בהוצאות התביעה, לרבות שכ”ט עו”ד, בסך 10,000 ש”ח בצרוף מע”מ.

80.        ניתן לפרסום בהשמטת שמות.

ניתן היום,  כ”א שבט תשע”א, 26 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

 

 

Share

Comments