best websites of the world
css Design Awards

עורך דין גירושין קרני שלו | משרד עו"ד לגירושין וייצוג בדיני משפחה

עו״ד קרני שלו הינו מומחה לדיני משפחה ונכלל בין עורכי הדין המובילים בתחום. עוסק בגירושין ומומחה למשא ומתן וגישור, באמצעות שילוב ייחודי של הבנה, ידע משפטי רב וטקטיקה משפטית.

חוק הירושה

6

חוק הירושה, תשכ”ה-1965

פרק ראשון: הוראות כלליות

1. הירושה
במות אדם עובר עזבונו ליורשיו.
2. היורשים
היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה; הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה.
3. כשרות אדם לרשת: בני אדם
(א) כל מי שהיה בחיים במות המוריש כשר לרשת אותו.
(ב) מי שנולד תוך 300 יום לאחר מות המוריש, דינו כדין מי שהיה בחיים במות המוריש, זולת אם הוכח שהורתו הייתה אחרי כן.
(ג) לעניין זכויות הירושה של ילד אין נפקא מינה אם בשעת לידתו היו הוריו נשואים זה לזה, ואם לא.
4. כשרות לרשת: תאגידים
תאגיד כשר לרשת אם במות המוריש היה כשר לזכות בנכסים או אם נעשה כשר לזכות בנכסים תוך שנה ממתן צו קיום הצוואה; בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו בשנה נוספת.
5. פסלות לרשת
(א) אלה פסולים לרשת את המוריש:
(1) מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו;
(2) מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזויפת.
(ב) מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו, בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש.
6. הסתלקות היורש מזכותו בעיזבון [תיקון: תשמ”ה, תשנ”ח]
(א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א., להסתלק מחלקו בעיזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה.
(ב) מי שהסתלק מחלקו בעיזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.
(ג) הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול-דין טעונה אישור בית המשפט.
(ד) הסתלקות על תנאי – בטלה.
(ה) בחוק זה, “רשם לענייני ירושה” – כמשמעותו בסעיף 65א.
7. עסקאות אחרות בזכות היורש
(א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון, רשאי יורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעיזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל חלקו בעיזבון.
(ב) העברה ושעבוד כאמור מצד קטין ומצד מי שהוכרז פסול-דין טעונים אישור בית המשפט.
(ג) העברה, שעבוד או עיקול כאמור אינם מקנים ‘זכויות אלא’ כדי המגיע ליורש בחלוקת העיזבון; הם שוללים מן היורש את הזכות להסתלק מחלקו בעיזבון.
(ד) זכותו של יורש בנכס מסוים מנכסי העיזבון אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד לא חולק העיזבון.
8. עסקאות בירושה עתידה
(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.
(ב) מתנה שאדם שנותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בתוקף אלא אם נעשתה בצוואה על פי הוראות חוק זה.
9. שניים שמתו כאחד
(א) מתו שניים או יותר ולא נקבע מי מהם מת תחילה, יהיו הזכויות בעזבונו של כל אחד מהם לפי כללים אלה:
(1) היה אחד התובעים יורש-ודאי ותובע אחר היה יורש-ספק, עדיף התובע שהוא יורש ודאי;
(2) היו שני התובעים יורשי-ספק, עדיף התובע שהוא בן-זוגו או קרובו של המוריש שאת עזבונו מחלקים;
(3) בין התובעים אחדים באותה דרגת עדיפות יחולק העיזבון, באין צוואה, לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין.
(ב) בסעיף זה, “יורש-ודאי” – מי שהיה יורש בין אם האחד ובין אם האחר מת תחילה; “יורש-ספק” – מי שהיה יורש רק אם אחד מהם מת תחילה.

פרק שני: ירושה על פי דין

10. יורשים מבני המשפחה
יורשים על פי דין הם:
(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;
(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאציהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה -קרובי המוריש);
11. זכות הירושה של בן-זוג [תיקון: תשל”ג, תשל”ו, תשמ”ה]
(א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העיזבון –
(1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי ;
(2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן-הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעיזבון יטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העיזבון.
(ב) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (א) יורש בן הזוג את העיזבון כולו.
(ג) המגיע לבן-הזוג על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעיזבון; הוראה זו לא תחול על מה שמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק, ואינה באה לפגוע בזכותו של בן-זוג לקבל מן העיזבון מה שהמוריש קיבל לרגל הנישואין על מנת להחזירו כשיפקעו.
12. סדר העדיפות בין קרובי המוריש [תיקון: תשל”ו]
ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי הוריו.
13. החלקים בעיזבון
ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי הוריו ביניהם.
14. חליפיו של יורש [תיקון: תשמ”ה]
(א) ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו; הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחד מאלה.
(ב) ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו.
15. יורש פסול ויורש שהסתלק [תיקון: תשמ”ה]
מי שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מחלקו בעיזבון שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, חלקו מתווסף לשאר היורשים על פי חלקיהם.
16. ירושה מכוח אימוץ
(א) מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, וכן יורשים את המאמץ צאצאי המאומץ.
(ב) המאומץ וצאצאיו אינם יורשים על פי דין את קרובי המאמץ; המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו, אולם קרובי המאמץ אינם יורשים על פי דין את המאומץ.
(ג) המאומץ וצאצאיו יורשים את קרובי המאומץ, אולם הורי המאומץ והורי הוריו וצאצאיהם אינם יורשים את המאומץ.
17. זכות הירושה של המדינה
(א) באין יורש לפי הסעיפים 10עד 16, תירש המדינה כיורשת על פי דין.
(ב) מה שירשה המדינה לפי סעיף זה ישמש למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד, אולם רשאי שר האוצר להעניק מנכסי העיזבון או לשלם, בתחום שוויים של נכסי העיזבון שהגיעו לידי המדינה אחרי סילוק חובות העיזבון, תשלום חד-פעמי או תשלומים חוזרים –
(1) לאדם שערב מות המוריש היו מחסורו של המוריש;
(2) לאדם או לתאגיד שערב מות המוריש היה מחסורו של המוריש עליו;
(3) לבן-משפחתו של המוריש או של בן-זוגו שאינו מיורשיו על פי דין.

פרק שלישי: ירושה על פי צוואה

סימן א’: צורת הצוואה
18. צורות הצוואה
צוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה.
19. צוואה בכתב יד
צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו.
20. צוואה בעדים
צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור.
21. הפקדת צוואה [תיקון: תשנ”ה, תשנ”ח]
(א) מי שעשה צוואה בכתב יד או בעדים רשאי להפקידה אצל רשם לענייני ירושה; ההפקדה תהיה במסירת הצוואה על ידי המצווה עצמו לרשם לענייני ירושה.
(ב) צוואה שהופקדה ונשמרה בפקדון לפי סעיף זה עד מותו של המצווה תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה.
(ג) אין בסעיף זה כדי לגרוע מזכותו של המצווה לקבל בחזרה בכל עת צוואה שהפקיד.
22. צוואה בפני רשות [תיקון: תשל”ו, תשנ”ה, תשנ”ח]
(א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לענייני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור.
(ב) דברי הצוואה כפי שנרשמו על ידי השופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לענייני ירושה או חבר בית הדין הדתי יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
(ג) נכתבה הצוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה.
(ד) במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על ידי המצווה עצמו.
(ה) צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל רשם לענייני ירושה.
(ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה.
(ז) לעניין סעיף זה דין נוטריון כדין שופט.
23. צוואה בעל-פה [תיקון: תשנ”ה, תשנ”ח]
(א) שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו.
(ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזיכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לענייני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
(ג) צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים.
24. פסלות עדים
קטין ומי שהוכרז פסול-דין אינם כשרים להיות עדים לעשיית צוואה לפי סימן זה.
25. קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה [תיקון: תשמ”ה]
(א) לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה, רשאי הוא לקיימה אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20עד 23 בכשרות העדים.
(ב) לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה בכתב יד ובדבר גמירת דעתו של המצווה, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות, לקיימה אף בהעדר חתימה או תאריך כנדרש בסעיף 19.
סימן ב’: תוקף הצוואה
26. כשרות לצוות
צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה.
27. חופש לצוות
(א) התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה או שלא לעשות אחת מאלה – אינה תופסת.
(ב) הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה – בטלה.
28. הצוואה מעשה אישי
(א) אין צוואה נעשית אלא על ידי המצווה עצמו.
(ב) הוראת צוואה התולה תקפה ברצונו של אדם שאינו המצווה – בטלה.
29. מסירת קביעה וסמכות בחירה
אין המצווה יכול למסור לאחר את קביעת האדם שיזכה מן העיזבון או את קביעת החלק היחסי או המנה שאדם יזכה בהם; אולם אם ציין המצווה בצוואה אנשים שמתוכם יש לבחור זוכה, או ציין נכסים שמתוכם יש לבחור מנה, רשאי לבחור מי שהמצווה קבעו לכך בצוואתו; ואם לא קבע המצווה, או שקבע והבחירה לא נעשתה תוך זמן סביר, יבחר בית המשפט או אדם שיקבע בית המשפט.
30. אונס איום וכו’
(א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.
(ב) הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות – אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן – בטלה הוראת הצוואה.
31. אי-ביטול של צוואה פגומה
עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה.
32. טעות סופר וכו’ [תיקון: תשנ”ח]
נפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לעניני ירושה, או בית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א.
33. צוואה סתומה וכו’
הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה – בטלה.
34. צוואה בלתי חוקית וכו’
הוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי – בטלה.
35. צוואה לטובת עדים וכו’
הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה -בטלה.
36. ביטול על ידי המצווה
(א) המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה.
(ב) צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת.
37. תחולה
לעניין סימן זה “הוראת צוואה” – גם הצוואה כולה, חלק ממנה ותנאי מתנאיה במשמע.
38. ביטול מקצת הצוואה
(א) נקבע בצוואה דבר בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי כתנאי לזכייה או כחיוב לפי סעיף 45, בטל התנאי או החיוב, ואין בכך כדי לבטל את הזכייה שהייתה מותנית או שהחיוב היה מוטל עליה.
(ב) בטלים חלק, הוראה או תנאי של צוואה שלא כאמור בסעיף קטן (א), אין בכך כדי לבטל שאר חלקיה, הוראותיה או תנאי אלא במידה שנראה לבית המשפט שהם קשורים קשר בל ינתק במה שבטל או שהמצווה לא היה רוצה בהם בלעדיו.
39. הצורך בצו קיום צוואה
אין לתבוע זכויות על פי צוואה ואין להיזקק לה כצוואה אלא אם ניתן עליה צו קיום לפי הוראות הפרק החמישי.
סימן ג’: הוראות הצוואה
40. נושא הצוואה
אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים –
(1) כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו;
(2) נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעזבונו (בחוק זה – מנה).
41. יורש במקום יורש [תיקון: תשמ”ה]
(א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אם לא זכה הראשון; השני יזכה אם מת הראשון לפני המצווה או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.
(ב) זכה השני, דינו כדין מי שהמצווה ציווה לו לכתחילה.
(ג) על דרך זו רשאי המצווה לצוות גם ליותר משניים.
42. יורש אחר יורש
(א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון; השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר.
(ב) הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון; אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה.
(ג) השני יזכה אם היה כשר לרשת את המצווה בשעת זכייתו, אף אם לא היה כשר לכך במות המצווה; מת השני לפני שעת זכייתו או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת.
(ד) הוראת צוואה על דרך זו ליותר משניים – בטלה, זולת הוראה לטובתו של מי שהיה בחיים בשעת עשיית הצוואה.
43. יורש על תנאי דוחה
(א) המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי או בהגיע מועד.
(ב) לא נתקיים התנאי או לא הגיע המועד לפני מות המצווה, יתנהל העיזבון על ידי מנהל עיזבון עד שיתקיים התנאי או שיגיע המועד או עד שיתברר שהתנאי לא יוכל עוד להתקיים; והוא הדין כשציווה המצווה לתאגיד שעדיין אינו כשר לרשת בהתאם לסעיף 4.
(ג) לא קבע המצווה מי יזכה אם יתברר שהתנאי לא יוכל עוד להתקיים, יזכו היורשים על פי דין.
44. יורש על תנאי מפסיק
(א) המצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד.
(ב) לא קבע המצווה מי יזכה בהתקיים התנאי או בהגיע המועד, יזכו יורשיו על פי דין כיורשים אחרי אותו יורש בהתאם להוראות סעיף 42.
45. חיובי יורש
המצווה רשאי להורות בצוואתו דבר שיורש יהיה חייב לעשותו, או להימנע מעשותו, במה שקיבל מן העיזבון; מילויו של חיוב כזה יכול לדרוש כל מי שמעונין במילויו, ואם היה בדבר עניין לציבור – גם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו.
46. צוואה וירושה על פי דין
ציווה המצווה חלק יחסי מכל עזבונו לאחד מיורשיו על פי דין, יבוא חלק זה במקום המגיע לאותו יורש על פי דין ולא בנוסף לכך.
47. מנה וחלק בעיזבון
ציווה המצווה מנה למי שיורש על פי דין או למי שזוכה בחלק יחסי מכל העיזבון על פי הצוואה, תבוא המנה בנוסף על החלק בעיזבון ולא במקומו.
48. יורשים שלא נקבעו חלקיהם
ציווה המצווה לאחדים ולא קבע חלקיהם, יחלקו בשווה.
49. יורש שמת לפני המוריש [תיקון תשמ”ה]
זוכה על פי צוואה שמת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו – אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין; בכל מקרה אחר הוראת הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת.
50. יורש פסול ויורש שהסתלק [תיקון: תשמ”ה]
זוכה על פי צוואה שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו, שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת.
51. מנה של נכס מסוים
(א) ציווה המצווה נכס מסוים, יזכה בו הזוכה כמות שהיה הנכס במות המצווה.
(ב) אין הזוכה זכאי לדרוש מן היורשים האחרים סילוקו של שעבוד ששועבד בו הנכס על ידי המצווה.
(ג) אין הזוכה זכאי לפיצוי מן היורשים האחרים אם במות המצווה לא היה הנכס בין נכסיו.
(ד) פירות הנכס ויציאותיו עד מות המצווה הם לחשבון העיזבון, מאז ואילך הם לחשבונו של הזוכה, זולת אם זכה בנכס במועד מאוחר יותר.
52. מנה של נכס בלתי מסוים
ציווה המצווה נכס בלתי מסוים, זכאי הזוכה לנכס מסוג בינוני.
53. כפיפות להוראות הצוואה
הוראות הסעיפים 41עד 52, פרט לסעיף 42(ד), חלות במידה שאין בצוואה הוראות אחרות.
54. פירוש הצוואה
(א) מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות.
(ב) צוואה הניתנת לפירושים שונים, הפירוש המקיים אותה עדיף על פירוש שלפיו היא בטלה.
(ג) צוואה יכול שתהיה בלשון מתנה, מחילה או הודאה או בכל לשון אחרת.
55. מעין צוואה
איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינה נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש.

פרק רביעי: מזונות מן העיזבון

56. הזכות למזונות
הניח המוריש בן-זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העיזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה.
57. גדרי הזכות למזונות [תיקון: תשכ”ט]
(א) הזכות למזונות היא –
(1) לבן-זוגו של המוריש – כל זמן אלמנותו, אולם רשאי בית המשפט לתת מענק חד-פעמי לאלמנת המוריש הנישאת שנית אם נראה לבית המשפט לעשות כן בנסיבות הענין ובשים לב לזכויות ילדי המוריש;
(2) לילדי המוריש – עד גיל 18, לילד נכה – כל זמן נכותו, לילד שהוא חולה נפש – כל עוד הוא חולה נפש, ולילד מפגר – כמשמעותו בחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ”ט-1969.
(3) לילד בגיר של המוריש שבית המשפט ראה לפי הנסיבות שמן הראוי לקבוע לו מזונות – עד גיל 23.
(4) להורי המוריש שהדאגה לפרנסתם הייתה עליו ערב מותו – כל ימי חייהם.
(ב) בן הזוג שערב מות המוריש נשללה ממנו זכותו לקבל מזונות ממנו, אינו זכאי למזונות מעזבונו.
(ג) איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העיזבון כאילו היו נשואים זה לזה.
(ד) ילד, לעניין מזונות – לרבות ילד שנולד אחרי מות המוריש, ילד שלא מנישואין, ילד מאומץ, וכן נכד של המוריש שנתייתם לפני מות המוריש או שהדאגה לפרנסתו הייתה על המוריש ערב מותו ואין הוריו יכולים לספק לו מזונותיו.
58. הוצאות הכשרה למשלח יד
מזונות מן העיזבון – לרבות הוצאות הכשרתו של הזכאי למשלח יד.
59. קביעת המזונות
בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית המשפט, בין השאר:
(1) בשווי העיזבון;
(2) במה שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העיזבון כיורש על פי דין או כזוכה על פי צוואה.
(3) ברמת החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהייתה ערב מות המוריש, ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש;
(4) ברכושו של הזכאי למזונות;
(5) בהכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, ובלבד שלגבי בן-זוגו של המוריש לא יתחשב בית המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן-הזוג;
(6) במזונות שהזכאי יכול לקבל על פי הסעיפים 2או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959 2;
(7) לגבי בן-זוגו של המוריש – במה שמגיע לו על-פי עילה הנובעת מקשר האישות, לרבות מה שהאשה מקבלת על פי כתובה.
60. בקשה לקביעת המזונות [תיקון: תשנ”ה]
(א) בקשה לקביעת מזונות תוגש לבית המשפט לפני חלוקת העיזבון; אולם בית המשפט רשאי להיזקק לבקשה שהוגשה תוך ששה חודשים לאחר חלוקת העיזבון אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת.
(ב) בית המשפט רשאי לפסוק מזונות למפרע החל ממות המוריש; וכן רשאי הוא לפסוק מזונות זמניים עד לגמר בירור הבקשה.
(ג) בטל
61. דרכי סיפוק המזונות
(א) בית המשפט יקבע את סיפוק המזונות בהקצבות חוזרות, אולם רשאי הוא לקבעו בתשלום חד-פעמי או מקצתו בצורה האחת ומקצתו בצורה האחרת, אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת.
(ב) בית המשפט רשאי לקבוע את הדרכים לסיפוק המזונות ובין השאר –
(1) מי יספק את מזונות ולידי מי יסופקו;
(2) הבטחת המזונות על ידי הפקדה, השקעה, ביטוח קצב, שעבוד או באופן אחר.
(ג) בית המשפט רשאי להתנות את סיפוק המזונות בתנאים אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת.
(ד) נקבעו הקצבות חוזרות, רשאי כל צד, בכל עת לבקש שינוי הדרכים או התנאים לסיפוקן או לבקש החלפתן בתשלום חד-פעמי.
62. גילוי עובדות ושינוי נסיבות
(א) נקבעו מזונות, רשאי הזכאי למזונות לבקש הגדלתם ורשאים היורשים לבקש הקטנתם או ביטולם ולבקש החזרתו של תשלום-חד פעמי, כולו או מקצתו, הכל לפי העניין, אם נתגלו עובדות שהיו קיימות בשעת קביעת המזונות ולא היו ידועות למבקש אותה שעה.
(ב) נקבעו הקצבות חוזרות, רשאי הזכאי למזונות לבקש הגדלתן ורשאים היורשים לבקש הקטנתן או הפסקתן אם השתנו הנסיבות שהיו קיימות בשעת קביעתן, ובלבד שבקשה לפי סעיף קטן זה לא תוגש לבית המשפט לפני תום שנה מיום החלטתו הקודמת ושבית המשפט רשאי שלא להיזקק לשינוי בנסיבות שהמבקש יכול היה לצפות מראש בשעת הדיון הקודם.
(ג) אין לחייב יורש לפי סעיף זה בתשלום מזונות אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון, ואם קיבל מנכסי העיזבון בתום לב – כדי שוויו של מה שנשאר בידו; ואין לחייב זכאי למזונות בהחזרת תשלום חד-פעמי שקיבל, אלא כדי שוויו של מה שקיבל, ואם קיבל בתום לב – כדי שוויו של מה שנשאר בידו.
63. הרחבת העיזבון לצרכי מזונות
(א) לא היה בעיזבון כדי סיפוק מזונות לכל הזכאים להם, רשאי בית המשפט לראות כחלק מן העיזבון מה שנתן המוריש בלי תמורה נאותה תוך שנתיים לפני מותו, למעט מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות העניין.
(ב) בית המשפט רשאי לחייב את המקבל להחזיר לעיזבון או לשלם מזונות כדי שוויו של מה שנשאר בידו בזמן מות המוריש, ואם קיבל שלא בתום-לב – כדי שוויו של מה שקיבל.
(ג) המקבל רשאי להפחית את התמורה שנתן או שוויה ממה שעליו להחזיר או לשלם.
64. סדר העדיפות בין הזכאים
לא היה בעיזבון כדי סיפוק המזונות לכל הזכאים להם, רשאי בית המשפט, לפי הנסיבות, לחלקם ביניהם או לפסוק מזונות לאלה הנראים לו כזקוקים להם ביותר.
65. עסקאות בזכות למזונות
(א) הסכם בדבר מזונות לפי פרק זה וויתור עליהם, אם נעשו בחיי המוריש – בטלים, ואם נעשו אחרי מותו, טעונים אישור בית המשפט.
(ב) הוראת צוואה השוללת או מגבילה זכות למזונות לפי פרק זה – בטלה.
(ג) זכות למזונות לפי פרק זה אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול ואינה עוברת בירושה.

פרק חמישי: צו ירושה וצו קיום צוואה

65א. ממונה ארצי [תיקון: תשנ”ח]
(א) האפוטרופוס הכללי, כמשמעותו בסעיף 2 לחוק האפוטרופוס הכללי, התשל”ח-1978 3, יהיה ממונה ארצי לענייני ירושה (להלן -הממונה הארצי), והמשנה לאפוטרופוס הכללי יהיה משנה לממונה הארצי.
(ב) כל אחד מסגני האפוטרופוס הכללי, הכשיר להיות שופט של בית משפט שלום, יהיה רשם לעניני ירושה.
(ג) שר המשפטים רשאי למנות, נוסף על הרשמים לפי סעיף קטן(ב), עובד המדינה שהאפוטרופוס הכללי ממונה עליו, הכשיר להיות שופט של בית משפט שלום, לרשם לענייני ירושה.
(ד) שר המשפטים יקבע, בהודעה ברשומות, את אזורי פעולתם של הרשמים לענייני ירושה.
(ה) שמות סגני האפוטרופוס הכללי שהם רשמים לענייני ירושה לפי הוראות סעיף קטן (ב) ושמות הרשמים לענייני ירושה שמונו לפי סעיף קטן (ג) יפורסמו ברשומות.
66. הצהרת על זכויות היורשים [תיקון: תשנ”ח]
(א) הרשם לענייני ירושה רשאי להצהיר על זכויות היורשים: בירושה על פי דין – על ידי צו ירושה; בירושה על פי צוואה – על ידי צו קיום צוואה (להלן – צו קיום).
(ב) ציווה המוריש חלק מנכסיו, יינתן על אותו חלק צו קיום, ועל הנותר – צו ירושה.
67. הגשת התנגדויות [תיקון: תשנ”ח]
הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום, יודיע על כך הרשם לענייני ירושה ברבים ויקבע זמן מתאים שלא יפחת משבועיים להגשת התנגדויות; כל המעונין בדבר רשאי להגיש התנגדות לרשם לענייני ירושה תוך הזמן שנקבע וכל עוד לא ניתן הצו.
67א. מתן צו ירושה וצו קיום על ידי בית המשפט [תיקון: תשנ”ח]
(א) על אף האמור בסעיף 66(א), בקשה לצו ירושה או לצו קיום שהוגשה לרשם לענייני ירושה תועבר לבית המשפט בכל אחד מאלה:
(1) הוגשה התנגדות לבקשה;
(2) המדינה או מוסד ממוסדותיה הם צד לבקשה;
(3) היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו ראו לנכון ליזום הליך לעניין הבקשה או להצטרף להליך;
(4) האפוטרופוס הכללי מייצג בבקשה חסוי, קטין או נעדר;
(5) הצוואה נושא הבקשה היא צוואה בעל פה כמשמעותה בסעיף 23;
(6) בצוואה נושא הבקשה קיים פגם או חסר כמשמעותו בסעיף 25;
(7) על הירושה חלות הוראות הפרק השביעי;
(8) הרשם לענייני ירושה ראה לנכון להעביר את הבקשה לבית המשפט.
(ב) בקשה שהדיון בה הועבר לבית המשפט לפי סעיף קטן (א), יראו אותה כתובענה לפי סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995 4, ובית המשפט רשאי להצהיר על זכויות היורשים כאמור בסעיף 66.
(ג) נתן בית המשפט צו ירושה או צו קיום לפי סעיף זה, יועבר העתק הצו לרשם לעניני ירושה לשם רישום לפי סעיף 73ד.”
68. ראיות [תיקון: תשנ”ח]
(א) עובדת מותו של אדם וזמן מותו טעונים הוכחה בתעודת מוות או בהצהרת מוות, זולת אם התיר בית המשפט, או הרשם לענייני ירושה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להוכיחם באופן אחר.
(ב) צוואה, למעט צוואה בעל-פה, טעונה הוכחה בהגשת המקור; הוכח שהמקור נשמד בדרך או כניסות שאין בהם כדי לבטל את הצוואה, או שאי-אפשר להגיש את המקור, רשאי בית המשפט להתיר הוכחת הצוואה בהגשת העתק או באופן אחר.
69. תכנם של צו ירושה וצו קיום
(א) צו ירושה יצהיר על שמות היורשים ועל חלקו היחסי של כל אחד מהם בעיזבון.
(ב) צו קיום יצהיר שהצוואה היא בת-תוקף חוץ מהוראותיה שבית המשפט מצא שהן בטלות.
70. שינויים לאחר מות המוריש
(א) מת יורש אחרי מות המוריש ולפני מתן הצו, או שחל באותה תקופה שינוי אחר, יפרט הצו את הפרטים האמורים בסעיף 69 כמצבם בזמן מתן הצו.
(ב) נתמנה מנהל עיזבון, יצויין הדבר בצו הירושה או בצו הקיום.
71. כוחם של צו ירושה וצו קיום
צו ירושה וצו קיום כוחם יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו.
72. תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום.[תיקון: תשמ”ה, תשנ”ח]
(א) נתן רשם לענייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו;ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט.
(ב) תוקן או בוטל צו ירושה או צו קיום לפי הוראות סעיף קטן (א), יודיע על כך הרשם לעניני ירושה ברבים וליורשים על פי דין או לנהנים על פי הצוואה.
73. הגנת רוכש בתום לב
מי שרכש זכות בתום לב ובתמורה בסמכו על צו ירושה או על צו קיום שהיה בר-תוקף אותה שעה, או מי שקיים חיוב בתום לב בסמכו כאמור, אין לבטל זכותו או לחייבו שנית אף אם הצו תוקן או בוטל לאחר מכן.
73א. סמכויות הממונה הארצי ומשנהו
(א) הממונה הארצי יקבע את נוהלי עבורתם של הרשמים לעניני ירושה.
(ב) הסמכויות הנתונות לממונה הארצי לפי חוק זה נתונות גם למשנה לממונה הארצי;הממונה הארצי רשאי לתת למשנה לממונה הארצי הנחיות לעניין הפעלת סמכויותיו.
73ב. אי-תלות
(א) במילוי תפקידו לפי חוק זה אין על רשם לענייני ירושה מרות זולת מרותו של הדין.
(ב) רשם לענייני ירושה לא ישמש כבא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין שבו טיפל בכל הליך משפטי לפי חוק זה.
73ג. סמכויות חקירה
לרשם לענייני ירושה יהיו הסמכויות הנתונות לועדת חקירה לפי סעיפים 9עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ”ט-1968 5, ככל שהדבר דרוש למילוי תפקידו לפי חוק זה.
73ד. מרשם ארצי
הממונה הארצי ינהל מרשם ארצי של צווי ירושה וצווי קיום, של בקשות לצווי ירושה ולצווי קיום ושל צוואות שהופקדו לפי סעיף 21; פרטי המרשם ודרכי ניהולו ייקבעו בתקנות.
74. הוצאות [תיקון: תשנ”ח]
ההוצאות הכרוכות בהליכים לפי פרק זה, בסכום שיקבע בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, יחולו על העיזבון אם לא הורה בית המשפט או הרשם לענייני ירושה שיחולו, כולן או מקצתן, על צד אחר.
75. מסירת צוואה לרשם לענייני משפחה [תיקון: תשנ”ה, תשנ”ח]
(א) מי שיש בידו צוואה חייב למסרה, במקור או בהעתק מאושר, לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה.
(ב) המפר הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שלושה חדשים.
76. הודעה על צוואה [תיקון: תשנ”ח]
הופקדו צוואה או זכרון דברים על צוואה שבעל פה אצל רשם לענייני ירושה או נמסרה לו צוואה לפי סעיף 75, ולא הוגשה בקשה לקיום הצוואה תוך שלושה חודשים לאחר מות המצווה או לאחר מסירת הצוואה כאמור, הכל לפי המאוחר יותר, ימסור הרשם לענייני ירושה הודעה על כך לזכאים לפי הצוואה ויודיע על כך ברבים;פרטי ההודעה ברבים ייקבעו בתקנות.

פרק שישי: הנהלת העיזבון וחלוקתו

סימן א’:
שמירת העיזבון
77. אמצעים לשמירת העיזבון
בכל עת לאחר מות המוריש וכל עוד לא נתמנה מנהל עיזבון רשאי בית המשפט, לפי בקשת מעונין בדבר או מיזמת עצמו, לנקוט אמצעים הנראים לו לשמירת העיזבון או לשמירת זכויות בעיזבון, לרבות עיכוב זמני של פעולות בנכסי העיזבון, מתן צו למכירתם של נכסים פסידים שבעיזבון ומינוי מנהל עיזבון ז
סימן ב’ :
מנהל עיזבון
78. מינוי מנהל עיזבון [תיקון: תשנ”ח]
(א) בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר, למנות, בצו, מנהל עיזבון.
(ב) הייתה הבקשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, תוגש הבקשה לרשם לענייני ירושה;הוגשה בקשה כאמור, רשאי הרשם לענייני ירושה למנות בצו מנהל עיזבון, ויהיו לו, לעניין המינוי, הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי סעיף 89.
79. כשרות להתמנות
למנהל עיזבון יכול להתמנות יחיד או תאגיד או האפוטרופוס הכללי.
80. הסכמה [תיקון:תשנ”ח]
לא יתמנה למנהל עיזבון אלא מי שהודיע לבית המשפט או לרשם לעניני ירושה, לפי הענין על הסכמתו לכך.
81. הוראת המוריש [תיקון: תשנ”ח]
קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי הענין, אותו אדם כמנהל עיזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית המשפט או הרשם לעניני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו.
81א. הליכים בבית המשפט [תיקון: תשנ”ח]
נתמנה מנהל עיזבון לפי סעיף 78(ב) או לפי סעיף 81, יימשכו ההליכים לפי פרק זה בבית המשפט.
82. תפקידים
מנהל עיזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העיזבון, לנהל את העיזבון, לסלק את חובות העיזבון, לחלק את יתרת העיזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או צוואה מקויימת.
83. הוראות בית משפט
בית המשפט רשאי, בכל עת, לפי בקשת מעוניין בדבר או מיזמת עצמו, לתת למנהל עיזבון הוראות בכל דבר הנוגע למילוי תפקידיו.
84. פרטת עיזבון [תיקון: תשמ”ה]
(א) בהקדם האפשרי ולא יאוחר משישים יום לאחר מינוי יגיש מנהל העיזבון לאפוטרופוס הכללי פרטה של נכסי העיזבון ושל חובותיו ויאמת בתצהיר שלפי מיטב ידיעתו הפרטה שלמה.
(ב) הוגשה פרטה ולאחר מכן נתגלו נכסים או חובות נוספים, יגיש מנהל העיזבון, תוך ארבעה עשר יום מן היום שנתגלו, תוספת פרטה ויאמתה כאמור בסעיף קטן(א).
(ג) האפוטרופוס הכללי רשאי, אם ראה סיבות מצדיקות, להאריך את התקופות להגשת פרטה או תוספת פרטה.
85. שומה [תיקון: תשמ”ה]
בית המשפט רשאי להורות –
(1) שמנהל העיזבון יגיש לאפוטרופוס הכללי, במועד שקבע, שומת נכסי העיזבון ערוכה לתאריך שקבע בית המשפט;
(2) שהשומה האמורה תיערך על ידי שמאי או על ידי אדם אחר שקבע בית המשפט.
85א. השקעת כספים [תיקון: תשל”ו]
כספי העיזבון שאינם דרושים לצרכי הנהלתו השוטפים, חייב מנהל העיזבון להחזיקם או להשקיעם כדרוש לשם שמירת הקרן והבטחת פירות; שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות דרכים להשקעת כספי עיזבון, שיהיו חובה על מנהל עיזבון.
86. חשבונות, דו”ח ומתן ידיעות [תיקון: תשמ”ה]
מנהל עיזבון חייב, בכל עניני העיזבון, לנהל חשבונות, להגיש לאפוטרופוס הכללי דין וחשבון כפי שיורה ולפחות אחת לשנה ובפקיעת משרתו, ולמסור לאפוטרופוס הכללי ידיעות מלאות לפי דרישתו.
87. בדיקת דו”חות [תיקון: תשמ”ה]
שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בדבר אופן בדיקת הפרטה והדו”חות בידי האפוטרופוס הכללי ורשאי הוא לקבוע סוגי דו”חות שהאפוטרופוס הכללי יהיה פטור מבדיקתם, בתנאים שייקבעו.
88. אחריות
מנהל עיזבון אחראי לנזק שנגרם עקב הפרת חובתו כמנהל עיזבון; בית המשפט רשאי לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, עם פעל בתום לב ונתכוון למילוי תפקידיו; מנהל עיזבון אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית המשפט.
89. ערובה
(א) בית המשפט, רשאי, לפני מינויו של מנהל עיזבון או אחרי כן, לדרוש שמנהל העיזבון ישעבד נכסים או יתן ערובה אחרת להבטחת מילוי תפקידיו וחובותיו, ורשאי בית המשפט, בכל עת, לדרוש ערובה נוספת או לשחרר ערובה שניתנה, כולה או מקצתה.
(ב) הורה המוריש בצוואתו שמבצע צוואתו או מנהל עזבונו לא יחויב לתת ערובה, או שציין בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או ינהל עזבונו ולא הורה שעליו לתת ערובה, לא ידרוש בית המשפט ממנהל העיזבון שיתן ערובה אלא אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לעשות כן.
90. מימוש הערובה
ערובה לפי סעיף 89 תינתן לזכות האפוטרופוס הכללי, והוא מוסמך לייצג את הזכאים בכל הנוגע למימושה.
91. שכר [תיקון: תשנ”ח]
בית המשפט רשאי לפסוק למנהל עיזבון שכר לפי כללים שקבע שר המשפטים בתקנות.
92. פקיעת המשרה
(א) מנהל עיזבון רשאי, על ידי הודעה בכתב לבית המשפט, להתפטר מתפקידו; ההתפטרות אינה תופסת אלא אם בא עליה אישור בית המשפט ומן היום שנקבע לכך באישור.
(ב) בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר או מיזמת עצמו, לפטר מנהל עיזבון אם לא מילא תפקידו כראוי או אם ראה בית המשפט סיבה אחרת לפיטוריו.
(ג) משרתו של מנהל עיזבון פוקעת אם אישר בית המשפט שסיים תפקידו ומן היום שנקבע לכך באישור.
93. מנהלים אחדים [תיקון: תשנ”ח]
מינה בית המשפט או הרשם לענייני ירושה שני מנהלי עיזבון או יותר, יחולו ההוראות הבאות, זולת אם הורה בית המשפט אחרת:
(1) מנהלי העיזבון חייבים לפעול תוך הסכמה; בעניין שדעותיהם חלוקות, יפעלו כפי שיחליט בית המשפט;
(2) פעולה של אחד או של אחדים ממנהלי העיזבון טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע;
(3) בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד ממנהלי העיזבון לפעול על דעת עצמו;
(4) כל מנהל עיזבון אחראי לפעולת חבריו זולת אם התנגד לה או לא ידע עליה;
(5) נתפנה מקומו של אחד ממנהלי העיזבון או שחדל לפעול, זמנית או לצמיתות,חייבים אחרים להודיע על כך מיד לבית המשפט, והם חייבים ומוסמכים להמשיך בתפקידיהם כל עוד לא הורה בית המשפט אחרת.
94. הגנת צד שלישי
פעולה של מנהל עיזבון הטעונה הסכמה או אישור לפי סעיף 2)93) תהא בת-תוקף גם באין הסכמה או אישור כזה אם נעשתה כלפי אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהיא טעונה הסכמה או אישור.
95. הוראות המוריש
נתן המוריש בצוואתו הוראות בעניין מן העניינים הנתונים לפי סימן זה לשיקול דעתו של בית המשפט, יפעל בית המשפט בהתאם להוראות אלה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן.
96. האפוטרופוס הכללי כמנהל עיזבון
נתמנה האפוטרופוס הכללי כמנהל עיזבון, לא יחולו הוראות הסעיפים 84,80 עד 91.
סימן ג’:
ניהול העיזבון על ידי מנהל עיזבון
97. סמכויות מנהל העיזבון
מנהל העיזבון מוסמך לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו; את הפעולות המנויות להלן אין הוא מוסמך לעשות בלי שבית המשפט אישרן תחילה:
(1) העברה, שעבוד,חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשייה, במלאכה או במסחר, או של דירה;
(2) השכרה שחוקי הגנת הדייר חלים עליה;
(3) פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק;
(4) מתן ערובה;
(5) כל פעולה אחרת שקבע אותה בית המשפט, בצו המינוי או לאחר מכן, כטעונת אישור כאמור.
98. כינוס נכסי העיזבון
מנהל העיזבון רשאי לדרוש שנכסי העיזבון יימסרו לו ושחובות שהגיעו למוריש יסולקו לו, וידו בזה כיד המוריש;
99. הזמנת נושים
(א) מנהל העיזבון חייב להזמין את נושי המוריש להודיע לו בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חדשים לפחות מיום הפרסום.
(ב) בית המשפט רשאי לפטור את מנהל העיזבון מן החובה להזמין את הנושאים, אם ראה שבנסיבות הענין אין הצדקה להזמינם.
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת מנהל העיזבון לסלק חובות העיזבון שעליהם נודע לו בדרך כל שהיא.
100. במה מסלקים חובות העיזבון
(א) לסילוקם של חובות העיזבון ישתמש מנהל העיזבון בראש ובראשונה בכספים הנמצאים בעיזבון.
(ב) במידה שסילוק החובות מצריך מימוש של נכסי עיזבון, יציע אותם מנהל העיזבון תחילה ליורשים ויתן להם שהות סבירה לרכשם במחיר שאינו נופל ממחיר השוק.
(ג) ציווה המוריש נכס מסוים לפלוני, לא ימומש אותו נכס כל עוד אפשר לסלק חובות העיזבון מתוך נכסי עיזבון אחרים.
(ד) בית המשפט רשאי לתת למנהל העיזבון הוראות שונות מהוראות סעיף זה, ורשאי הוא להורות לו שמכירתם של נכסי עיזבון תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע.
101. חובות מובטחים
חוב מחובות המוריש שהיה מובטח ערב מותו, אין הוראות חוק זה פוגעות בגבייתו מתוך הבטוחה.
102. חובות בעתיד וחובות על תנאי
חוב מחובות המוריש שלא הגיע זמן פרעונו וחוב על תנאי רשאי בית המשפט, אם ראה סיבה לכך, להורות שיובטח או שיסולק כפי שיקבע, אף לפני זמן הפרעון או בטרם התקיים התנאי.
103. הוצאות ניהול חשבון
הוצאות ניהול העיזבון, לרבות שכרו של מנהל העיזבון, יחולו על העיזבון אם לא הורה בית המשפט שיחולו, כולן או מקצתן, על צד אחר.
104. סדר עדיפות בין חובות העיזבון [תיקון: תשל”ג]
(א) הסכומים הבאים (בחוק זה – חובות העיזבון) יסולקו לפי סדר עדיפות זה:
(1) ההוצאות הכרוכות בהלווית המוריש, בקבורתו ובהצבת מצבה על קברו לפי הנהוג באותן נסיבות;
(2) ההוצאות של צו ירושה, של צו קיום ושל ניהול העיזבון במידה שהן חלות על העיזבון;
(3) החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו (בחוק זה -חובות המוריש) לרבות המגיע לאשתו על פי כתובה במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר;
(4) המגיע לבן-זוגו של המוריש על פי עילה הנובעת מקשר האישות, פרט לכתובה כאמור בפסקה (3) והמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק.
(ב) חובות העיזבון בעלי עדיפות שווה יסולקו לפי יחס הסכומים שלהם.
(ג) עדיפותם של מסים ותשלומי חובה אחרים תהיה בהתאם להוראות החוקים הדנים בהם.
(ד) חובות העיזבון עדיפים על מזונות מן העיזבון.
105. בירורם וסילוקם של חובות
(א) היה מקום להניח שיהיה בעיזבון כדי סילוק כל חובות העיזבון, רשאי מנהל העיזבון לסלק חובות גם לפני גמר בירורם של שאר החובות.
(ב) קיים חשש שלא יהיה בעיזבון כדי סילוק כל חובות העיזבון, לא יסלק מנהל העיזבון אלא חובות שבית המשפט התיר סילוקם, במלואם, בחלקם או בשיעורים, הכל כפי שהורה בית המשפט.
(ג) לעניין סעיף זה “חובות העיזבון” – גם מזונות מן העיזבון במשמע.
106. פשיטת רגל של העיזבון
התברר שאין בעיזבון כדי סילוקם של כל חובות העיזבון, חייב מנהל העיזבון להגיש בקשה למתן צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל לפי דיני שפיטת רגל, אם לא ציווה בית המשפט על דרך אחרת של חיסול העיזבון.
סימן ד’:
חלוקת העיזבון על ידי מנהל עיזבון
107. מועד החלוקה
(א) אחרי סילוקם של חובות העיזבון ושל המזונות מן העיזבון תחולק יתרת העיזבון בין היורשים.
(ב) אין לחלק את יתרת העיזבון כל עוד לא עברה התקופה שנקבעה בהזמנת הנושים; ואין לחלקה כל עוד לא נקבעו הזכויות התלויות, לפי סעיף 3(ב), בלידתו של אדם.
(ג) בית המשפט רשאי, אם ראה שהעיזבון מאפשר זאת, להתיר חלוקת מקצת העיזבון עוד לפני סילוק חובות העיזבון והמזונות מן העיזבון ולפני תום המועדים לפי סעיף קטן (ב).
(ד) הורה המוריש בצוואתו בדבר מועד מאוחר יותר לחלוקת העיזבון, ינהגו לפי הוראות הצוואה, אם לא הורה בית המשפט לשנות את מועד החלוקה.
108. מגורים וכלכלה לזמן מעבר
(א) מי שערב מות המוריש היה גר עמו בדירתו, בין שהמוריש היה בעל הדירה ובין ששכר אותה, רשאי להוסיף ולגור בה שלושה חדשים, ואם היה יורש – ששה חדשים לאחר מות המוריש, ורשאי הוא להשתמש, אותה תקופה, במטלטלי משק הבית המשותף במידה שהשתמש בהם ערב מות המוריש.
(ב) מי שערב מות המוריש היה גר עמו ואותו זמן היתה כלכלתו על המוריש, רשאי לקבל כלכלתו מן העיזבון חודש ימים לאחר מות המוריש.
(ג) אין בזכויות לפי סעיף זה כדי לחייב אדם כלפי העיזבון או לגרוע מחלקו של יורש בעיזבון; ואין בהם כדי להוסיף על הוראות החוקים להגנת הדייר או לגרוע מהן, או לגרוע מהוראות בסעיף 115.
109. נושא החלוקה
(א) נכסי העיזבון יחולקו בין היורשים לפי שווים בזמן החלוקה.
(ב) שבח הנכסים, פירותיהם וכל מה שבא במקום הנכסים ממות המוריש עד לחלוקת העיזבון – של העיזבון הם, והוא הדין לגבי פחת הנכסים ולגבי תשלומים המוטלים עליהם.
(ג) לא היה בעיזבון, אחרי סילוקם של חובות העיזבון ושל המזונות מן העיזבון, כדי כל המנות, יופחתו המנות לפי יחס שווין במות המצווה זולת אם הייתה בצוואתו הוראה אחרת לעניין זה.
110. חלוקה על פי הסכם
(א) נכסי העיזבון יחולקו בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט.
(ב) מנהל העיזבון יציע ליורשים תכנית לחלוקה הנכסים וינסה להביאם לידי הסכמה.
(ג) נעדר אחד היורשים ולא היה מיוצג כדין, יבוא אישורו של בית המשפט במקום הסכמתו.
(ד) מתחלקים נכסי העיזבון על פי הסכם בין היורשים, לא יחולו הוראות הסעיפים 112עד 117.
111. חלוקה על פי צו בית-המשפט
(א) באין הסכם בין היורשים יחולקו נכסי העיזבון ביניהם על פי צו בית המשפט.
(ב) מנהל העיזבון יביא לפני בית המשפט תכנית לחלוקת הנכסים.
(ג) הורה המוריש בצוואתו כיצד יחולקו נכסי העיזבון בין היורשים, ינהג בית המשפט לפי הוראות הצוואה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן; באין הוראות כאלה בצוואת המוריש, ינהג בית המשפט לפי הכללים שבסעיפים 112עד 117.
112. חלוקת נכס כנגד נכס
נכסי העיזבון יחולקו בין היורשים ככל האפשר בעין, בשים לב לתועלת שנכס פלוני עשוי להביא ליורש פלוני ולערך הרגשי שיש לנכס פלוני לגבי יורש פלוני.
113. נכסים שאינם ניתנים לחלוקה
(א) נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו, לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שסעיף 114 חל עליו – יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק; הסכום שהציע אותו יורש ייזקף על חשבון המגיע לו מן העיזבון, ואם עלה על המגיע כאמור, ישלם היורש את הסכום העודף.
(ב) לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור בסעיף קטן (א), יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו.
(ג) בית המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע, ורשאי הוא לקבוע את תנאי התשלום לפי סעיף קטן (א) ותנאי תשלום דמי המכר לפי סעיף קטן (ב).
114. משק חקלאי
(א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה הייתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית – יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העיזבון
(ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו – יחליט בית המשפט לפני הנסיבות.
(ג) היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי – בן זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.
(ד) היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור.
115. דירת המגורים [תיקון: תשל”ו]
(א) דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן-זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם – על ידי בית המשפט.
(ב) בית המשפט רשאי לקבוע, לפי בקשת היורשים האמורים:
(1) שיוסיפו לגור בדירה רק אלה שאין להם דירה אחרת למגורים;
(2) שהנשארים בדירה יוסיפו לגור רק בחלק מן הדירה, ובלבד שחלק זה יכלול את המטבח וחדרי-השירות, אם ישנם.
(ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על דירה ששכר המוריש לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים וגר בה ערב מותו והשכירות לא נתבטלה במותו; והוא, על אף האמור לעניין זה בחוזה השכירות.
(ד) דירה שהמוריש שכר לתקופה קצרה יותר וגר בה ערב מותו, זכות השכירות בה על פי חוזה שאינה מתבטלת במות המוריש ואינה זכות לפי חוקי הגנת הדייר, תימסר לבן-זוגו, לילדיו ולהוריו שהיו גרים באותה דירה עם המוריש ערב מותו.
116. חלוקה על-פי הגרלה
נכסים שלא ניתן לנהוג בהם לפי הסעיפים 112עד 115 יחולו בין היורשים על פי גורל.
117. תיאום הזכויות של יורשים אחדים
(א) מקום שהוראות סימן זה נותנות זכות לאחר היורשים, גם יורשים אחדים במשמע אם הסכימו להשתמש באותה זכות במשותף.
(ב) רצו יורשים אחדים להשתמש באותה זכות כל אחד בפני עצמו, יכריע ביניהם בית המשפט.
(ג) אין למסור נכס אחד ליורשים אחדים בלי הסכמתם.
118. פרטת חלוקה
(א) מנהל העיזבון יגיש לבית המשפט, תוך שלושים יום לאחר חלוקת העיזבון, פרטה של חלוקת העיזבון ויאמת בתצהיר או שלמות הפרטה.
(ב) הפרטה תציין את הנכסים שכל אחד מן היורשים קיבל מן העיזבון ותכלול שומת שוויים של נכסים אלה בזמן החלוקה, אם לא ויתרו היורשים על השומה.
119. חלוקה נוספת
חולק העיזבון ולאחר מכן נתגלו נכסי עיזבון נוספים, יחולקו אף הם לפי הוראות סימן זה, אך אין לחזור ולחלק את אשר חולק אלא בהסכמת הנוגעים בדבר או במידה שנראה לבית המשפט שהחלוקה הקודמת הייתה נעשית אחרת אילו הנכסים הנוספים היו ידועים אותו זמן.
120. תיקון חלוקה
(א) חולק העיזבון, אם על פי הסכם בין היורשים ואם על פי צו בית המשפט, ולאחר מכן נודעו עובדות המראות ששומת נכס מנכסי העיזבון הייתה מוטעית ביותר מששית, או שתוקן או בוטל צו הירושה או צו הקיום שעל יסודם נעשתה החלוקה, חייבים אלה שקיבלו יותר מחלקם להחזיר את היתרה לאלה שקיבלו פחות מחלקם, ובלבד שמי שקיבל מנכסי העיזבון בתום לב אינו חייב להחזיר אלא מה שנשאר בידו.
(ב) באין הסכמה בין הצדדים יקבע בית המשפט, לפי הנסיבות, אם ההחזרה תהיה בעין או בכסף.
סימן ה’:
ניהול העיזבון וחלוקתו על ידי היורשים
121. הוראה כללית
(א) נתמנה מנהל עיזבון, אין היורשים רשאים לעשות בעיזבון, אלא ברשות מנהל העיזבון או בית המשפט.
(ב) לא נתמנה מנהל עיזבון, ינוהל ויחולק העיזבון על ידי היורשים לפי הוראות סימן זה.
122. יורשים אחדים [תיקון: תשל”ו]
(א) בניהול העיזבון חייבים היורשים לפעול תוך הסכמה; בעניין שדעותיהם חלוקות יפעלו כפי שיחליט בית המשפט.
(ב) פעולה של אחד או אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע. בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאישור יינתן על ידי בית המשפט הדן בתובענה.
(ג) בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מן היורשים לפעול על דעת עצמו.
123. הזמנת נושים
(א) היורשים רשאים להזמין את נושי המוריש להודיע להם בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חדשים לפחות מיום הפרסום.
(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת היורשים לסלק חובות העיזבון שעליהם נודע להם בדרך כל שהיא.
124. סילוק חובות
על סילוק חובות העיזבון על ידי היורשים יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות הסעיפים 100עד 106.
125. חלוקת העיזבון
על חלוקת העיזבון בין היורשים יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות הסעיפים 107עד 120; הגשת פרטת חלוקה כאמור בסעיף 118 תהא רשות בידי היורשים, כולם או מקצתם.
סימן ו’: אחריות היורשים
לחובות העיזבון
126. אחריות בנכסי העיזבון
עד לחלוקת העיזבון אין היורשים אחראים לחובות העיזבון אלא בנכסי העיזבון.
127. אחריות כדי מה שקיבל
(א) חולק העיזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אין יורש אחראי לחובות שלא סולקו אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון.
(ב) פרטת החלוקה לפי סעיף 118 או לפי סעיף 125 תהיה ראיה לכאורה למה שכל יורש קיבל מן העיזבון, ואם הייתה כלולה בה שומה – גם לשוויו.
128. אחריות כדי כל העיזבון
(א) חולק העיזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון.
(ב) הוכחת שוויו של העיזבון או של מה שיורש קיבל מן העיזבון – על היורש.
129. אחריות במקרים מיוחדים
על אף האמור בסעיף 127 ו-128 –
(1) יורש שהעלים מנכסי העיזבון ומנע בכך סילוקם של חובות, אחראי לכל החובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה;
(2) יורש שהעלים קיומו של חוב או הכשיל בדרך אחרת את סילוקו, אחראי לאותו חוב כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה.
130. דין העברה ושעבוד של חלק בעיזבון
(א) יורש שהעביר או ששעבד את חלקו בעיזבון שטרם חולק, כאמור בסעיף 7, אין הדבר פוגע באחריותו לחובות העיזבון.
(ב) מקבל ההעברה אחראי, כערב לאותו יורש, לחובות העיזבון שלא סולקו לפני חלוקתו כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון, ומקבל השעבוד – כדי מה שקיבל תוך מימוש השעבוד.
131. אחריותו של הזוכה במנה
(א) הזוכה במנה אינו אחראי, על אף האמור בסעיפים 127עד 130, לחובות העיזבון שלא סולקו לפני חלוקתו, אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון, ונושה אינו רשאי לגבות ממנו כל עוד הוא יכול לגבות מיורש שאינו זוכה במנה.
(ב) הזוכה במנה אינו אחראי למנותיהם של זוכים אחרים.
132. אחריות לחוב כולו או לחלק ממנו
(א) נושה שיורש אחראי לחובו לפי הוראות סימן זה, רשאי לתבוע ממנו את מלוא תביעתו במידה שאינה עולה על היקף אחריותו של היורש, ובלבד שהודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, אם הייתה הזמנה כזאת.
(ב) נושה שלא הודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, ואין לו הצדקה לאי-הודעתו, אינו רשאי לתבוע מיורש אלא חלק יחסי מתביעתו כיחס חלקו של אותו יורש בעיזבון כולו, ותוך שנתיים מתום אותה תקופה.
133. פטור מאחריות
מי שאחרי לחובות העיזבון לפי הוראות סימן זה, רשאי בית-המשפט לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם נהג לגבי חובות העיזבון בתום לב ומה שקיבל מהעיזבון הוא מועט או שיש סיבה מיוחדת אחרת המצדיקה פטור זה.
134. חלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם
(א) היורשים בינם לבין עצמם נושאים בחובות העיזבון לפי יחס חלקיהם בעיזבון, זולת אם הורה המוריש בצוואתו על חלוקה אחרת של נטל החובות, ובלבד שלא ישא יורש בחובות העיזבון בסכום העולה על אחריותו לנושים.
(ב) יורש שסילק לנושה יותר מכפי שמוטל עליו בינו לבין היורשים האחרים, רשאי לדרוש מן האחרים החזרת היתרה במידה שסילקו פחות מכפי שמוטל עליהם.

פרק שביעי: משפט בין-לאומי פרטי

135. הגדרה
בפרק זה “מושב” של אדם – המקום בו נמצא מרכז חייו; קטין, פסול-דין וחסוי, חזקה עליו שמושבו הוא במקום מושבו של נציגו כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 6, כל עוד לא הוכח שמרכז חייו נמצא במקום אחר.
136. סמכות בתי-המשפט הישראליים
בית משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראלים.
137. ברירת הדין
על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו, חוץ מן האמור בסעיפים 138עד 140.
138. דין נכסים מסוימים
נכסים העוברים בירושה לפי דין מקום המצאם בלבד, יחול על ירושתם אותו דין.
139. כשרות לצוות
על הכשרות לצוות יחול דין מושבו של המצווה בשעת עשיית הצוואה.
140. צורת הצוואה [תיקון: תשל”ו]
(א) צוואה כשרה מבחינת צורתה אם היא כשרה לפי הדין הישראלי, לפי דין מקום עשייתה, לפי דין מקום מושבו או מקום מגוריו הרגיל או לפי דין אזרחותו של המצווה בשעת עשייתה או בשעת מותו, ובמידה שהצוואה נוגעת למקרקעין – גם לפי דין מקום הימצאם.
(ב) לעניין החלתו של דין זר לפי סעיף זה יראו את הכשרות הדרושה למצווה או לעדי הצוואה כעניין שבצורה.
141. מיון מונחים
לעניין קביעת הסמכות והדין לפי הסעיפים 136עד 140 תהיה לכל מונח המשמעות שיש לו בדין הישראלי.
142. דין חוץ המפנה אל דין אחר
על אף האמור בחוק זה, כשחל הדין של מדינה פלונית ואותו דין מפנה אל דין-חוץ, אין נזקקים להפניה, אלא יחול הדין הפנימי של אותה מדינה; אולם כשהדין של אותה מדינה מפנה אל הדין הישראלי, נזקקים להפנייה ויחול הדין הפנימי הישראלי.
143. דין-חוץ שאין נזקקים לו [תיקון: תשנ”ח(2)]
על אף האמור בחוק זה, כשחל דין-חוץ, אין נזקקים לו במידה שהוא מפלה מטעמי גזע, דת, מין או לאום או סותר תקנת הציבור בישראל.
144. סייג לתחולת דין-חוץ
על אף האמור בחוק זה, דין-חוץ המקנה זכויות ירושה על פי דין למי שאיננו קרוב למוריש קרבת דם או קרבה של נישואין, חיתון או אימוץ, אין נזקקים לו אלא במידה שאותו דין-חוץ מכיר בזכויות ירושה כאמור המוקנות בדין הישראלי.

פרק שמיני: הוראות שונות

145. דין יורש יחיד
לא היה למוריש אלא יורש אחד, יהיו הוראות חוק זה בעניין חלק בעיזבון חלות על העיזבון כולו, והוראות חוק זה בעניין חלוקת העיזבון – על מיזוגם של נכסי העיזבון עם נכסי היורש היחיד.
146. ירושה במקרים מסוימים
אדם שבמותו היה נשוי ליותר מאשה אחת, מה שמגיע לבן-זוג בירושה על פי דין יחולק בין אלמנותיו בשווה.
147. דין תשלומים על פי ביטוח וכו’
סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון.
148. שמירת דיני משפחה
חוק זה אינו בא לפגוע ביחסי ממון בין איש לאשתו או בזכויות הנובעות מקשר האישות; אולם על זכויות ירושה ועל זכויות למזונות מן העיזבון לא יחול אלא חוק זה.
149. ביטול “מירי”
לעניין ירושה בטלים הדינים המיוחדים הנוגעים למקרקעין מסוג “מירי”.
150. עצמאות החוק
בענייני ירושה לא יחול סימן 46 לדבר המלך במועצתו לארץ-ישראל, 1947-1922 7.
151. בית המשפט המוסמך [תיקון: תשנ”ה, תשנ”ח]
בית המשפט המוסמך לפי חוק זה הוא בית המשפט לענייני משפחה.
151א. ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה [תיקון: תשנ”ח]
הרואה עצמו נפגע מהחלטת רשם לענייני ירושה רשאי לערער עליה לפני בית המשפט המוסמך לפי סעיף 151, שידון בערעור בשופט אחד.
152. בטל [תיקון: תשנ”ה]
153. הצדדים לדיון
בכל עניין המסור לפי חוק זה לבית המשפט רשאי לפנות אליו כל מי שמעונין בדבר; כן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, אם הוא סבור שיש בדבר עניין לציבור, לפתוח בכל הליך משפטי לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בכל הליך כזה.
154. אפוטרופסות לענייני ירושה
יורש או זכאי למזונות מן העיזבון שלדעת בית המשפט נבצר ממנו לשמור בעצמו או על ידי נציגו על זכויותיו בעיזבון, רשאי בית המשפט, לפי בקשת מעוניין בדבר או מיזמת עצמו, למנות לו אפוטרופוס לשמירת זכויותיו בעיזבון.
155. שיפוט בתי דין דתיים [תיקון: תשמ”א, תשנ”ח]
(א) על אף האמור בסעיפים 66(א)ו-151 מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בעניני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העיזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב הסמכתם לכך.
(א1) נתן בית הדין צו ירושה או צו קיום צוואה לפי סעיף זה, יועבר העתק הצו לרשם לעניני ירושה לשם רישום לפי סעיף 73ד.”
(ב) היה בין הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה קטין, פסול דין או נעדר שאין לו אפוטרופוס, רשאי בית הדין הדתי למנות לו אפוטרופוס לעניין מתן הסכמה לשיפוט בית הדין הדתי ולעניין ייצוגו לפניו.
(ג) בעניין שהובא בפני בית דין דתי בהתאם לסעיף קטן(א) מוסמך בית הדין הדתי, על אף האמור בסעיף 148, לנהוג לפי הדין הדתי הנוהג בו, ובלבד שאם היה בין הצדדים קטין או מי שהוכרז פסול דין, לא יהיו זכויות הירושה שלו, אם על פי דין ואם על פי צוואה, וזכויותיו למזונות מן העיזבון פחותות ממה שהיו לפי חוק זה.
(ד) בעניין שהובא לפני בית דין דתי בהתאם לסעיף קטן (א), מוסמך בית הדין הדתי גם למנות מנהל עיזבון ולחלק נכסי העיזבון, ויחולו סימנים א’ עד ה’ לפרק הששי, למעט סעיפים 105 ו-106, ובכל מקום בסימנים אלה שמדובר בבית המשפט יראו כאילו מדובר בבית דין דתי.
(ה) סעיף קטן (א) אינו בא לפגוע בסעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953 8.
(ו) בסעיף זה “בית דין דתי” – בית דין רבני, בית דין שרעי, בית דין של עדה נוצרית ובית דין דרוזי.
156. ביטולים
(א) בטלים –
(1) סעיפים 877עד 1594 ,1571 ,1570 ,880 פסוק שני, 1595 עד 1605 למג’לה;
(2) פקודת הירושה 9;
(3) סעיף 4 לחוק שיווי זכויות האשה, תשי”א-1951 10.
(ב) בדבר המלך במועצתו לארץ-ישראל, 1947-1922 11 –
(1) בסימן 1)51) יימחק “ירושות, צוואות ועזבונות”;
(2) בסימן 1)54) יימחק “וקיום צוואות”.
157. הוראות מעבר
מי שמת לפני תחילתו של חוק זה, יחול על ירושתו הדין שעמד בתקפו ערב תחילתו של חוק זה.
158. דין צוואות קודמות
(א) צוואה שנעשתה לפני תחילתו של חוק זה והמצווה מת אחרי תחילתו –
(1) כשרה, מבחינת צורתה ומבחינת תכנה, אם הייתה כשרה ערב תחילתו של חוק זה או לפי הוראות חוק זה;
(2) אין לפסלה בשל דבר שאיננו עילה לביטול צוואה על פי חוק זה.
(ב) מי שעשה צוואה לפני תחילתו של חוק זה רשאי לבטלה, אחרי תחילתו, לפי הוראות חוק זה.
159. הליכים תלויים
הליכים בענייני ירושה שהתחילו לפני תחילתו של חוק זה, יימשכו כאילו לא היה חוק זה בתקפו.
160. ביצוע ותקנות [תיקון: תשנ”ח]
(א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, וכן בעניינים אלה.
(1) עשיית צוואה בפני רשות בחוץ לארץ והפקדת צוואה בחוץ לארץ;
(2) רישום מרכזי של צוואות שנעשו בפני רשות ושל צוואות שהופקדו;
(3) מתן הודעה אישית למעונינים נוסף על הודעה ברבים; מתן הודעה אישית או הודעה ברבים במקרים נוספים על אלה המפורטים בחוק זה; צורתן של הודעות ברבים ודרכי פרסומן בארץ ובחוץ לארץ;
(4) חשבונות שעל מנהלי עיזבון לנהלם.
(5) סדרי הדין;
(6) מועדים שבסדרי דין, לרבות מועדים לעניין בקשה שהוגשה לבית דין דתי;
(7) אגרות, שכר והוצאות.
(ב) תקנות לפי פסקאות (6) ו(7) של סעיף קטן (א) טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
161. תחילה
תחילתו של חוק זה, תשעה חודשים מיום פרסומו ברשומות.

חוק יחסי ממון בין בני-הזוג, תשל”ג-1973
פרק ראשון: הסדר מוסכם
1. הסכם ממון
הסכם בין בני-זוג המסדיר יחסי-ממון שביניהם (להלן – הסכם-ממון), ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב.
2. אישור ואימות (תיקון: תשנ”ה, תשס”ט)
(א) הסכם-ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.
(ב) האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.
(ג) בהסכם-ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין.
(ג1) הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל”ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו.
(ד) הסכם בין בני הזוג שאושר בפסק דין להתרת נישואין על ידי בית הדין, דינו כדין הסכם-ממון שאושר לפי סעיף זה בחוק זה, “התרת נישואין” – לרבות גירושין, ביטול נישואין, הכרזה שהנישואין בטלים מעיקרם או פירוד לפי דין דתי שאינו מאפשר גירושין.
פרק שני: הסדר איזון המשאבים
3. תחולת ההסדר
(א) לא עשו בני הזוג הסכם-ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם-ממון בעל-תוקף שנתמלאו בו הוראות סעיף 2.
(ב) בני-זוג שלא ביקשו אימות של הסכם-ממון בהתאם לסעיף 2(ג), יסביר להם רושם הנישואין לפני עריכתם את תכנו ומשמעותו של סעיף קטן (א).
4. העדר תוצאות במשך הנישואין
אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני.
5. הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין (תיקון: תש”ן, תשס”ט)
(א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות.
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.
(ב) בפקיעת הנישואין עקב מותו של בן-זוג יבואו, לעניין הזכות, לאיזון המשאבים, יורשיו במקומו.
(ג) בסעיף זה, “כלל נכסי בני הזוג” – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות.
5א. הקדמת המועד לאיזון המשאבים (תיקון: תשס”ט)
(א) הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן:
(1) חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים האלה:
(א) הליך להתרת נישואין;
(ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ”ט-1969,
תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11;
(2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה; בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג.
(ב) בית המשפט או בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת בכתב, לקצר את התקופות האמורות בסעיף קטן (א) או, אם הוגשה בקשה לביצוע הסדר איזון המשאבים לפי פרק זה ומצא בית המשפט או בית הדין כי קיימות נסיבות המצדיקות זאת, להקדים את המועד לביצוע ההסדר אף אם לא התקיימו הוראות סעיף קטן (א), בהתקיים אחד מאלה:
(1) ניתן כלפי בן הזוג של המבקש צו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א-1991, צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס”ב-2001, או צו הרחקה להבטחת מדור שקט, והכל בדיון שנקבע למעמד שני הצדדים;
(2) הוגש כתב אישום נגד בן הזוג של המבקש הכולל אישום בעבירת אלימות שבוצעה במבקש או בילדו;
(3) בית משפט ציווה על מעצרו של בן הזוג של המבקש לאחר ששוכנע כי קיים חשד סביר שהוא עבר עבירת אלימות שבוצעה במבקש או בילדו וכי קיים יסוד סביר לחשש שהוא יסכן את בטחונם, או ציווה על שחרורו ממעצר בנסיבות האמורות, בתנאים המפורטים בסימן ו’ לפרק ב’ בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996, אם קבע כי התנאים, כולם או חלקם, נועדו להגן על המבקש או על הילד.
(ג) בית המשפט או בית הדין שנתן פסק דין לאיזון המשאבים רשאי להתנות את ביצועו בהפקדת כתב הסכמה להתרת נישואין, לרבות כתב הסכמה למתן גט או לקבלת גט, מצד המבקש, בבית הדין או בבית המשפט המוסמך להתיר את נישואי בני הזוג.
(ד) בית המשפט או בית הדין שנתן פסק דין לאיזון המשאבים רשאי לעכב את ביצועו אם סבר כי המבקש פועל בחוסר תום לב בעניין התרת הנישואין; ואולם לא יראו סירוב של המבקש לוותר על זכויות שהוא או ילדו זכאים להן על פי דין, כחוסר תום לב.
(ה) בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לא תידחה או תימחק בשל כך שטרם חלפה שנה מיום שנפתח הליך כאמור בסעיף קטן (א)(1)(ב), ובית המשפט או בית הדין רשאי לעכב את הדיון בבקשה כאמור.
6. מימון הזכות לאיזון (תיקון: תש”ן, תשס”ט)
(א) לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לרשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים.
(ב) היה שוויים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שוויים של נכסי השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש, אם בעין ואם בכסף או בשווה-כסף.
(ג) באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים.
(ד) בהחלטתו לפי סעיף קטן (ג) יתחשב בית-המשפט או בית-הדין בכל הנסיבות הקשורות במצבו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג ובטובת ילדיהם הקטינים, ובאופן שימנע ככל האפשר –
(1) גרימת אובדן מקור פרנסה סבירה לאחד מבני הזוג;
(2) הפסקת קיומו או פגיעה בהמשך תפקודו התקין של תאגיד או של מקום עבודה אחר;
(3) פגיעה בצבירת הזכויות הסוציאליות של אחד מבני הזוג.
(4) פגיעה ברווחת ילדי בני הזוג הקטינים.
6א. מכירת דירת מגורים של בני הזוג (תיקון: תשס”ט)
ראה בית המשפט או בית הדין כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש למכור דירה המשמשת למגורי בני הזוג או למגורי ילדי בני הזוג הקטינים ובן הזוג המחזיק בהם, לא יורה על ביצוע המכירה והיא תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט או בית הדין כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצורכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצורכיהם, לתקופה שיקבע.
7. הרחבת בסיס האיזון
נכס שבן-זוג הוציא או התחייב להוציא מרשותו בכוונה לסכל זכותו של בן-זוגו לפי סעיף 5, ונכס שנתן או התחייב לתת במתנה – למעט מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות העניין – רשאי בית המשפט או בית הדין לראותו, לצורך איזון המשאבים, כאילו הוא עדיין של אותו בן-זוג.
8. סמכויות מיוחדות (תיקון: תשס”ט)
ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:
(1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;
(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שייקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.
(3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;
(4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע.
9. ראיות
ראייה על היות נכס בבעלותו או בהחזקתו של אחד מבני הזוג או על היותו רשום על שמו, אין בה בלבד כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש למעט נכס זה מן הנכסים ששוויים יאוזן בין בני הזוג.
10. עסקאות בזכות לאיזון (תיקון: תשס”ט)
זכותו של בן-זוג לאיזון המשאבים אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד אינו זכאי לממשה.
פרק שלישי: הוראות לכל הסדר
11. אמצעים לשמירת זכויות
עשה אחד מבני הזוג פעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידה של בן הזוג השני על פי הסכם-ממון או על פי הסדר איזון המשאבים, או שקיים חשש סביר שהוא עומד לעשות פעולה כזאת, רשאי בית המשפט או בית הדין, לפי בקשת בן הזוג השני, לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה, ובין השאר רשאי הוא לעשות אחת או יותר מאלה:
(1) לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה;
(2) לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג;
(3) לצוות על רישום הערה מתאימה בפנקס המתנהל על פי חוק שרשום בו נכס של אחד מבני הזוג.
12. אישור לפעולה טעונת הסכמה
הייתה פעולה של אחד מבני הזוג טעונה, לפי הסכם-ממון או לפי צו בהתאם לסעיף 11(2), הסכמת בן הזוג השני ואותו בן-זוג סירב להסכים, רשאי בית המשפט או בית הדין לאשר את הפעולה אם ראה שהסירוב היה שרירותי; לא יכול היה בן הזוג השני להביע דעתו או שלא הייתה אפשרות סבירה לברר דעתו, רשאי בית המשפט או בית הדין לאשר את הפעולה אם ראה שהיא לטובת המשפחה.
פרק רביעי: הוראות שונות
13. החוק ובתי הדין
(א) חוק זה אינו בא לשנות מסמכות שיפוטם של בתי הדין הדתיים.
(ב) בעניין שחוק זה דן בו ינהג גם בית-דין דתי לפי הוראות חוק זה, זולת אם הסכימו בעלי הדין לפני בית הדין להתדיין לפי הדין הדתי.
14. הוראות מעבר
סעיף 3 ושאר הוראות הפרק השני לא יחולו על בני-זוג שנישאו זה לזה לפני תחילת חוק זה.
15. משפט בינלאומי פרטי
על יחסי הממון בין בני-זוג יחול חוק מושבם בשעת עריכת הנישואין, אולם רשאים הם בהסכם לקבוע ולשנות יחסים אלה בהתאם לחוק מושבם בשעת עשיית ההסכם.
16. (שולב בחוק הירושה, תשכ”ה-1965).
17. שמירת זכויות ודינים
אין בחוק זה כדי לגרוע מזכויות לפי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959, או מזכויות האישה לפי כתובתה, ואין בו כדי לגרוע מהוראות סעיף 101 לחוק המקרקעין, תשכ”ט-1969.
18. ביצוע ותקנות
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.
19. תחילה
תחילתו של חוק זה ביום ז’ בטבת תשל”ד (1 בינואר 1974).

חוק אימוץ ילדים, התשמ”א – 1981
1. צו אימוץ
(א) אימוץ יהיה על ידי צו של בית-משפט, שיינתן לפי בקשת מאמץ.
(ב) צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית-המשפט שהם לטובת המאומץ.
2. כשירות המאומץ
אין אימוץ אלא באדם שלא מלאו לו 18 שנים.
3. כשירות המאומץ
אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד –
(1) אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן;
(2) אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.
4. הבדל גיל
אין מאמץ אלא מי שגדול מן המאומץ לפחות ב- 18 שנים; ואולם למאמץ שבן-זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן, רשאי בית משפט ליתן צו-אימוץ אף כשאין הבדל זה בגילים.
5. דת
אין מאמץ אלא בן דתו של המאומץ.
6. תקופת מבחן
לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם היה המאומץ סמוך על שולחן המאמץ לפחות ששה חדשים לפני מתן הצו; תקופה זו תימנה מן היום שבו ניתנה הודעה לפקיד סעד שהוסמך לענין חוק זה כאמור בסעיף 36 (להלן – פקיד סעד), שהמאמץ קיבל את המאומץ לביתו בכוונה לאמצו.
7. הסכמת המאומץ
מלאו למאומץ תשע שנים, או שטרם מלאו לו תשע שנים אך הוא מסוגל להבין בדבר, לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם נוכח שהמאומץ רוצה שאותו מאמץ יאמצו; אולם רשאי בית המשפט, לאחר ששמע את המאמץ ופקיד סעד, לתת צו אימוץ בלי לגלות את דבר האימוץ למאומץ אם שוכנע שנתקיימו שלוש אלה:
(1) המאומץ אינו יודע כי המאמץ אינו הורהו;
(2) כל הסימנים מעידים שהמאומץ רוצה בהמשך הקשר עם המאמץ;
(3) טובת המאומץ דורשת שלא לגלות לו את דבר האימוץ.
8. הסכמת ההורים
(א) לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם נוכח שהורי המאומץ הסכימו שהילד יאומץ או שהוא הוכרז כבר-אימוץ לפי סעיף 13.
(ב) אין צורך שההורים ידעו מי המאמץ.
(ג) הסכמת הורה שהוא קטין אינה טעונה הסכמת נציגו.
9. דרכי הסכמת ההורים
הביע הורה של המאומץ את הסכמתו לאימוץ באחת הדרכים ובנוסח שנקבעו לכך בתקנות, רשאי בית משפט לקבל זאת כהוכחה להסכמתו.
10. סייגים להסכמת ההורים
לפי בקשת הורה רשאי בית משפט לפסול הסכמתו שניתנה לפני לידת המאומץ או שהושגה באמצעים פסולים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו כל עוד לא ניתן צו האימוץ.
11. הורי הורים
בבוא בית המשפט ליתן צו אימוץ לגבי מאומץ שהוריו נפטרו, יתחשב בדעתם של הורי הוריו של המאומץ.
12. מסירת ילד למטרת אימוץ
(א) לא יימסר ילד למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו, אלא באמצעות פקיד סעד; הוראה זו לא תחול על מסירה למאמץ שהוא בן זוגו של הורה המאומץ.
(ב) פקיד סעד לא ימסור ילד כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם הסכימו הוריו לאימוצו או שבית משפט הכריז שהילד בר-אימוץ.
(ג) ראה פקיד סעד שהמקרה אינו סובל דיחוי והנסיבות מחייבות זאת, רשאי הוא, אף ללא הסכמת ההורים או הכרזה שהילד בר-אימוץ, לקבוע את מקום הימצאו או למסרו למי שהסכים לקבלו בביתו בכוונה לאמצו; פעולה לפי סעיף זה טעונה אישור בית המשפט תוך 14 ימים מיום עשייתה; אישור כאמור יכול שיינתן על פי צד אחד בלבד.
13. הכרזת ילד כבר אימוץ
באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה:
(1) אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו;
(2) ההורה הוא אבי הילד אך לא היה נשוי לאמו ולא הכיר בילד כילדו, או אם הכיר בו – הילד אינו גר עמו והוא סירב ללא סיבה סבירה לקבלו לבית מגוריו;
(3) ההורה מת או הוכרז פסול דין או שאפוטרופסותו על הילד נשללה ממנו;
(4) ההורה הפקיר את הילד או נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים קשר אישי אתו;
(5) ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים את חובותיו כלפי הילד, כולם או עיקרם;
(6) הילד היה מוחזק מחוץ לבית הורהו במשך ששה חדשים שתחילתם בטרם מלאו לו שש שנים וההורה סירב, ללא הצדקה, לקבלו לביתו;
(7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו;
(8) הסירוב לתת את ההסכמה בא ממניע בלתי מוסרי או למטרה בלתי חוקית.
14. שמיעת האפוטרופוס
היה למאומץ או להורהו אפוטרופוס, לא יכריז בית משפט על ילד כבר-אימוץ אלא לאחר שנתן לאפוטרופוס הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו ולהביא ראיותיו.
15. פקיד סעד כאפוטרופוס
(א) הורה שנתן הסכמתו לאימוץ ילדו או שבית משפט הכריז על הילד כבר-אימוץ, ולא נתמנה לילד אפוטרופוס – זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו של ההורה כלפי הילד יהיו נתונות, עד להחלטה אחרת של בית המשפט, לפקיד סעד אשר פקיד סעד ראשי קבע לכך, כאילו נתמנה פקיד הסעד לאפוטרופוס לילד במקום אותו הורה.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם כלפי ילד שפקיד סעד פעל לגביו כאמור בסעיף 12(ג).
16. תוצאות האימוץ
האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם; הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו; ואולם –
(1) רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות;
(2) האימוץ אינו פוגע בדיני איסור והיתר לעניני נישואין וגירושין;
(3) הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מהוראות סעיף 16 לחוק הירושה; התשכ”ה – 1965.
17. תחילת תקפו של האימוץ
תוצאות האימוץ חלות מיום מתן צו האימוץ, אם לא קבע בית המשפט בצו האימוץ שתוצאותיו, כולן או מקצתן, יחולו מיום אחר.
18. צו ביניים
(א) הוגשה בקשת אימוץ ונוכח בית המשפט שנתמלאו התנאים האמורים בסעיפים 2 עד 5, 7 עד 11, 13 ו- 14, רשאי הוא, בצו ביניים, להעמיד את המאומץ ברשות המאמץ עד להחלטה בבקשת האימוץ, אך לא יותר מלשנתיים; החליט בית המשפט לעשות כן, יקבע בצו הביניים את החובות והזכויות שבין המאמץ לבין המאומץ ואת סמכויות המאמץ ביחס למאומץ לתקופה זו.
(ב) צו לפי סעיף זה ניתן לשינוי ולביטול בידי בית המשפט בכל עת, בתנאים ובתוצאות שיקבע בית המשפט.
19. ביטול צו אימוץ
רשאי בית משפט לבטל צו אימוץ על סמך נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו, אם נוכח שמן הראוי לעשות כן ושטובת המאומץ מחייבת זאת; הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מסמכות בית המשפט לבטל צוויו לפי כל דין אחר.
20. תוצאות הביטול
מן היום שנקבע לכך בצו הביטול מנתק ביטולו של צו אימוץ את החובות והזכויות שבין המאמץ לבין המאומץ ואת סמכויות המאמץ ביחס למאומץ ומחזיר את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו ואת סמכויותיהם ביחס אליו; ואולם רשאי בית המשפט, בצו הביטול, להורות הוראה אחרת, אם דרך כלל ואם לענין זכות, חובה או סמכות פלונית, ולצוות מה ייעשה במאומץ לאחר ביטול האימוץ.
21. סודיות הדיון
(א) דיון לפי חוק זה יהיה בדלתיים סגורות זולת אם ראה בית המשפט לקיימו בפומבי; אולם רשאי בית המשפט להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.
(ב) מקום שבית המשפט מבקש לשמוע את המאומץ, רשאי הוא שלא להרשות נוכחותו של בעל דין בעת השמיעה.
22. תסקיר פקיד סעד
לא יתן בית משפט צו לפי חוק זה אלא לאחר שקיבל תסקיר בכתב מאת פקיד סעד, והוראות סעיפים 3 עד 6 לחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט”ו – 1955, יחולו בשינויים המחוייבים לפי הענין.
23. אפוטרופוס לצורך הדיון
רשאי בית משפט, בכל עת ואף אם לא נתבקש לכך, למנות למאומץ אפוטרופוס לצורך הדיון לפי חוק זה.
24. שמיעת האפוטרופוס הכללי ומינוי עורך דין
(א) מקום שההורה פסול דין או נעדר, רשאי בית המשפט להזמין את האפוטרופוס הכללי לדיון לפי חוק זה.
(ב) בדיון לפי סעיף 13 ובערעור עליו, רשאי בית המשפט למנות עורך-דין להורה שאינו מיוצג על ידי עורך-דין; נתמנה עורך-דין כאמור, יחולו על המדינה שכר הטרחה וההוצאות שלו ושל העדים.
25. סמכות לסטות מסייגים
נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיציין בהחלטתו, לסטות מסייגים אלה:
(1) גיל המאומץ לפי סעיף 2;
(2) פטירת הורי המאומץ וקרבת המאמץ לפי סעיף 3(2);
(3) הבדל גיל לפי סעיף 4;
(4) אורך תקופת המבחן לפי סעיף 6.
26. בית המשפט המוסמך (תיקון: תשנ”ה)
(א) בית המשפט המוסמך לענין חוק זה הוא בית המשפט לעניני משפחה.
(ב) לבית משפט הדן לפי חוק זה יהיו נתונות גם הסמכויות של בית משפט לנוער לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך – 1960.
27. בית דין מוסמך
(א) על אף האמור בסעיף 26 מוסמך לענין חוק זה גם בית דין דתי, והוא כשנתקיימו שתי אלה:
(1) ההורים או המאמצים, לפי הענין, הסכימו בכתב לסמכות שיפוטו של אותו בית דין; על הסכמת ההורים לענין סעיף זה יחולו הוראות סעיף 9 בשינויים המחוייבים לפי הענין;
(2) המאומץ הסכים בכתב לסמכות שיפוטו של אותו בית דין, ואם לא היה המאומץ מסוגל להבין בדבר, או היה למטה מגיל 9 – הסכים לכך היועץ המשפטי לממשלה.
(ב) בית דין דתי הדן לפי סעיף זה, יחולו עליו הוראות סעיפים 1 עד 25, 28 ו- 39, וכל מקום בהם שמדובר בו בבית משפט יראו כאילו מדובר בו בבית דין דתי.
28. שיפוט מבחינה בין לאומית
בית משפט ישראלי מוסמך לענין חוק זה כשהמאמץ הוא תושב ישראל.
28א. אימוץ בין-ארצי (תיקון: תשנ”ו)2
אימוץ של ילד ממדינת חוץ (להלן – אימוץ בין-ארצי) ייעשה על פי הוראות חוק זה.
28ב. רשות מרכזית (תיקון: תשנ”ו)2
שר העבודה והרווחה ימנה פקיד סעד ראשי, כאמור בסעיף 36(ב), שיהיה הרשות המרכזית לאימוץ בין-ארצי על פי חוק זה ולענין אמנת האג בדבר ההגנה על ילדים ושיתוף הפעולה לגבי אימוץ בין-ארצי, 1993 (להלן – הרשות המרכזית).
28ג. עמותה מוכרת (תיקון: תשנ”ו)2
אימוץ בין-ארצי יבוצע באמצעות עמותה, כמשמעותה בחוק העמותות, התש”ם – 1980, שמטרתה הבלעדית היא פעילות בתחום האימוץ הבין-ארצי, ואשר שר העבודה והרווחה ושר המשפטים (להלן – השרים) הכירו בה לפי חוק זה (להלן – עמותה מוכרת).
28ד. חובת נאמנות (תיקון: תשנ”ו)2
בפעילותה לפי חוק זה תנהג עמותה מוכרת בתום לב, במסירות ולפי הוראות כל דין, תוך הבטחת טובת הילד וכיבוד זכויותיו היסודיות, לרבות אלה המוכרות במשפט הבינלאומי; העמותה המוכרת תשא בחובת נאמנות גם כלפי מי שפנה אליה בבקשה לאמץ ילד או כלפי מי שכבר אימץ ילד באמצעותה, כל עוד לא יפגע הדבר בחובת הנאמנות כלפי הילד.
28ה. סמכויות הרשות המרכזית (תיקון: תשנ”ו)2
(א) הרשות המרכזית רשאית לפעול באימוץ בין-ארצי על פי הוראות חוק זה, כאשר לא ניתן לפעול באימוץ בין-ארצי באמצעות עמותה מוכרת.
(ב) על אף הוראות כל חוק, רשאית הרשות המרכזית למסור מידע בישראל או מחוץ לישראל, ככל שהדבר נחוץ לאימוץ בין-ארצי.
28ו. ועדה מייעצת (תיקון: תשנ”ו)2
(א) שר העבודה והרווחה, בהסכמת שר המשפטים, ימנה ועדה, אשר תייעץ לו בענין האימוץ הבין-ארצי, ובכלל זה הכרה בעמותה, ביטול או התליה של הכרה בעמותה, קביעת הנחיות מקצועיות וכללים לדרכי עבודתה של עמותה מוכרת ופיקוח עליה (להלן – ועדה מייעצת).
(ב) מספר חברי הועדה המייעצת לא יעלה על שבעה, ורוב חבריה יהיו מי שאינם עוסקים באימוץ בין-ארצי; הרשות המרכזית תהיה חברה בועדה המייעצת.
28ז. בקשה לאימוץ בין-ארצי (תיקון: תשנ”ו)2
(א) בקשה לאמץ ילד ממדינת חוץ תוגש לעמותה מוכרת בידי תושב ישראל (להלן – המבקש); לענין אימוץ בין-ארצי, “תושב ישראל” – תושב קבע המתגורר בישראל לפחות שלוש שנים מתוך חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה.
(ב) לבקשה יצורף טופס ויתור על סודיות רפואית והסכמה לקבלת מידע מהמרשם הפלילי.
28ח. בדיקת כשירות מבקש (תיקון: תשנ”ו)2
(א) העמותה המוכרת תבדוק את כל אלה:
(1) כשירותו והתאמתו של המבקש להיות הורה מאמץ;
(2) רקעו המשפחתי של המבקש ומצבו הרפואי בעבר ובהווה;
(3) סביבתו החברתית של המבקש;
(4) מידע שקיבלה מהמרשם הפלילי;
(5) הסיבות לבקשה לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי;
(6) יכולתו של המבקש להתחייב לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי;
(7) פרטים אודות הילד שברצונו של המבקש לאמץ;
(8) עניינים אחרים שיקבע שר העבודה והרווחה, לרבות הערכה נפשית של המבקש ומשפחתו.
(ב) העמותה המוכרת תברר אצל הרשות המרכזית אם המבקש נמצא בלתי כשיר לאימוץ בין-ארצי.
28ט. הודעה על אי כשירות (תיקון: תשנ”ו)2
מצאה עמותה מוכרת כי מבקש שהגיש בקשה לאימוץ בין-ארצי אינו כשיר לאמץ כאמור, תודיע על כך למבקש ותעביר לרשות המרכזית, במועד המוקדם האפשרי, את חוות דעתה בדבר אי כשירותו של המבקש לאמץ.
28י. מבקש שאינו מתאים לאימוץ בין-ארצי (תיקון: תשנ”ו)2
(א) עמותה מוכרת לא תטפל בבקשה של מבקש, אם קבעה עמותה מוכרת אחרת או ועדת הערר האמורה בסעיף 36א, כי המבקש אינו כשיר לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי, אלא אם כן חלפו שנתיים מיום קביעת העמותה המוכרת או ועדת הערר, לפי המאוחר.
(ב) מצאה הרשות המרכזית במסגרת תפקידה לפי חוק זה, כי מבקש אינו כשיר לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי, תודיע על כך לעמותה המוכרת.
(ג) עמותה מוכרת שקיבלה הודעה כאמור בסעיף קטן (ב) תפסיק את טיפולה במבקש ולא תאשר לו לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי, עד להחלטת ועדת הערר כאמור בסעיף 36א.
28יא. פניה לרשות מוסמכת במדינת החוץ (תיקון: תשנ”ו)2
אישרה עמותה מוכרת, לאחר שערכה בדיקה ובירור כאמור בסעיף 28ח, כי המבקש נמצא כשיר ומתאים לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי, רשאית היא לפנות לרשות המוסמכת של מדינת החוץ, שבה היא רשאית לפעול, בבקשה למסור למבקש ילד למטרת אימוץ בין-ארצי; לבקשה תצורף חוות דעת ערוכה בידי עובד סוציאלי ובה הענינים המפורטים בסעיף 28ח(א); לענין זה, “רשות מוסמכת של מדינת חוץ” – רשות שהוסמכה על ידי מדינת חוץ לעסוק באימוץ בין-ארצי, לרבות הרשות המרכזית שהמדינה ייעדה לטיפול כאמור.
28יב. אישורים הנדרשים מהרשות המוסמכת של מדינת החוץ (תיקון: תשנ”ו)2
(א) הודיעה הרשות המוסמכת של מדינת החוץ כי נמצא ילד המתאים לאימוץ על ידי המבקש, תוודא העמותה המוכרת כי –
(1) הרשות המוסמכת של מדינת החוץ קבעה, לאחר שבדקה אפשרויות השמה של הילד במדינת החוץ, שמסירת הילד לאימוץ בידי המבקש היא לטובתו של הילד;
(2) הרשות המוסמכת של מדינת החוץ אישרה כי –
(א) ניתנו ההסכמות הדרושות למסירה לאימוץ של הילד בידי הורי הילד או בידי מי שמוסמך להסכים לכך על פי דיני מדינת החוץ, והן ניתנו בכתב, מרצון חופשי, מדעת וללא תמורה, ועל פי דיני מדינת החוץ; או
(ב) אם הורי הילד, או אחד מהם, לא נתנו את הסכמתם לאימוץ, דיני מדינת החוץ מאפשרים את אימוץ הילד אף ללא הסכמתם של הורי הילד או אחד מהם, ונתקיימו ההליכים הדרושים לכך לפי דיני אותה מדינה;
(3) ניתנו כל האישורים הנוספים הנדרשים לפי דיני מדינת החוץ;
(4) הסכמת אימו של הילד לתת אותו לאימוץ בין-ארצי ניתנה לאחר לידתו;
(5) ההסכמות והאישורים האמורים תקפים בעת מתן האישור;
(6) הוסברו להורי הילד תוצאות האימוץ, ובפרט מידת הניתוק של הקשר המשפטי בין הילד לבין הוריו ומשפחתו;
(7) במקום שבו נדרשת הסכמתו של הילד – הרשות המוסמכת של מדינת החוץ אישרה כי הילד נתן את הסכמתו לאימוץ מרצונו החופשי, מדעת, ללא תמורה ולאחר שהוסברו לו תוצאות האימוץ, והכל בהתחשב בגילו וברמת הבנתו.
(ב) לאישורה של הרשות המוסמכת של מדינת החוץ יצורפו כל המסמכים המצוינים בסעיף קטן (א), והכל בהתאם לדיני אותה מדינה.
28יג. פניה לקבלת חוות-דעת (תיקון: תשנ”ו)2
העמותה המוכרת תבקש מהרשות המוסמכת של מדינת החוץ חוות דעת על הילד, זהותו ומידת התאמתו לאימוץ, על משפחתו, רקעו, סביבתו החברתית, דתו, מצבו הרפואי בעבר ובהווה, וכל פרט מהותי אחר.
28יד. הסכמת העמותה המוכרת לאימוץ (תיקון: תשנ”ו)2
קיבלה העמותה המוכרת את המסמכים ואת חוות הדעת הנדרשים על פי סעיפים 28יב ו- 28יג, תקבע על-פי חוות דעת של עובד סוציאלי אם אימוצו של הילד על ידי המבקש הוא לטובת הילד.
28טו. בקשה לאישור כניסת ילד לישראל (תיקון: תשנ”ו)2
(א) הסכים המבקש לקבל את הילד למטרת אימוץ בין-ארצי, תגיש העמותה המוכרת לשר הפנים בקשה לאשר את כניסת הילד לישראל לישיבת קבע.
(ב) בקשה כאמור תוגש בכתב בצירוף מסמכים בדרך שיורה שר הפנים.
28טז. מסירת הילד למבקש (תיקון: תשנ”ו)2
(א) אישר שר הפנים את כניסת הילד לישראל לישיבת קבע, בתנאים שקבע, תאשר העמותה המוכרת לרשות המוסמכת של מדינת החוץ כי היא מסכימה למסירת הילד למבקש.
(ב) הילד יימסר למבקש במדינת החוץ; במקרים חריגים שבהם נבצר מהמבקש לקבל את הילד במדינת החוץ ובאישור הרשות המרכזית יימסר הילד למבקש בישראל.
28יז. סייגים לטיפול במבקש (תיקון: תשנ”ו)2
קיבל מבקש ילד למטרת אימוץ בין-ארצי, לא תאשר עמותה מוכרת מסירת ילד נוסף למבקש, למעט בן-משפחה של אותו ילד, אם טרם חלפו שמונה עשר חודשים מיום שהמבקש קיבל את הילד לביתו.
28יח. מעקב אחר קליטת ילד חוץ (תיקון: תשנ”ו)2
עמותה מוכרת תבצע, אם נתבקשה לכך על-ידי מדינת החוץ, מעקב אחר קליטת ילד בבית המבקש, ותעביר למדינת החוץ, לפי בקשתה, דיווח על המעקב; העבירה עמותה מוכרת דיווח כאמור למדינת החוץ, תעביר עותק ממנו לרשות המרכזית.
28יט. אפוטרופסות (תיקון: תשנ”ו)2
(א) עמותה מוכרת שהסכימה למסירת ילד למבקש תהיה אפוטרופוס על הילד ויהיו לה, עד למתן צו אימוץ או עד להחלטה אחרת של בית המשפט, זכויות, חובות וסמכויות כשל הורה.
(ב) עמותה מוכרת תקבע אדם נושא תפקיד בעמותה אשר ימלא בפועל את תפקיד האפוטרופוס כאמור.
28כ. צו לאימוץ בין-ארצי על-ידי בית משפט (תיקון: תשנ”ו, תשנ”ח)2
(א) בית משפט רשאי לתת צו לאימוץ של ילד ממדינת חוץ על ידי המבקש לאחר שנוכח כי נתקיימו כל התנאים לענין אימוץ בין-ארצי לפי חוק זה.
(ב) לא יתן בית המשפט צו אימוץ כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שקיבל חוות דעת בכתב מהעמותה המוכרת או תסקיר של פקיד סעד כאמור בסעיף 22.
(ג) בית המשפט רשאי לתת צו אימוץ לפי סעיף זה אף אם המאמץ אינו בן דתו של המאומץ, ובלבד שנוכח כי הדבר אינו פוגע בטובת הילד.
28כא. אמצעים להגנה על שלום הילד (תיקון: תשנ”ו)2
(א) ראתה הרשות המרכזית כי המשך סמיכותו של הילד על שולחן המבקש למטרת מתן צו אימוץ אינו לטובת הילד, רשאית היא לקבוע, לאחר התייעצות עם העמותה המוכרת, כי הילד יוצא מהחזקת המבקש ויועבר למקום שייקבע על ידיה; כן רשאית היא לנקוט כל אמצעי זמני אחר הדרוש להגנה על שלום הילד.
(ב) פעלה הרשות המרכזית כאמור בסעיף קטן (א), רשאי פקיד סעד, לאחר התייעצות עם הרשות המוסמכת של מדינת החוץ, למסור את הילד לאדם אחר בישראל שהסכים לקבלו בכוונה לאמצו.
(ג) לא נתאפשרה מסירתו של הילד לאדם אחר כאמור בסעיף קטן (ב), רשאית הרשות המרכזית, בתיאום עם הרשות המוסמכת של מדינת החוץ, לגרום להחזרתו של הילד לידי הרשות המוסמכת.
(ד) מלאו לילד תשע שנים, או שטרם מלאו לו תשע שנים אך הוא מסוגל להבין בדבר, יתחשבו בית המשפט והרשות המרכזית בדעתו של הילד לפני מתן ההחלטה לפי סעיף זה.
(ד1) עמותה מוכרת שהסכימה למסירתו של ילד למבקש למטרות אימוץ בין-ארצי, וננקטה לגבי הילד פעולה כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ג), תישא בכל ההוצאות הכרוכות בהחזרת הילד למדינת החוץ ובכל ההוצאות האחרות הדרושות לטיפול בילד, הכל לפי כללים שקבע שר העבודה והרווחה.
(ו) פעולה לפי סעיף קטן (א) טעונה אישור מראש של בית המשפט.
(ז) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהסמכויות הנתונות לפקיד סעד לפי כל חיקוק.
28כב. הכרה בעמותה (תיקון: תשנ”ו)2
(א) השרים רשאים להכיר בעמותה כאמור בסעיף 28ג, אם מצאו כי התקיימו לגביה התנאים לפי חוק זה; ורשאים הם לקבל לצורך זה חוות דעת מאת הרשות המרכזית.
(ב) ההכרה תהא לתקופה של שנתיים; ניתן להאריך תקופה זו, מדי פעם, לתקופה נוספת של עד שנתיים; הודעה על מתן ההכרה תפורסם ברשומות.
28כג. תנאים להכרה בעמותה (תיקון: תשנ”ו)2
(א) השרים רשאים להכיר בעמותה לאחר שמצאו כי התקיימו כל אלה:
(1) לעובדי העמותה הכישורים הדרושים לפעול במומחיות מקצועית נאותה באימוץ בין-ארצי;
(2) לעמותה בסיס כלכלי איתן ואמצעים, שיאפשרו לה לפעול בצורה נאותה באימוץ בין-ארצי;
(3) העמותה מעסיקה מנהלים ובעלי מקצוע ברמה גבוהה, בעלי ערכים אתיים נאותים ובמספר מספיק לביצוע פעולותיה באימוץ בין-ארצי, ובכלל זה עובדים סוציאליים, שאחד מהם לפחות הוא בעל עשר שנות נסיון בטיפול בילדים או בטיפול משפחתי, עורך דין בעל שבע שנות ותק, מנהל חשבונות ומבקר פנים.
(4) חבר העמותה, חבר ההנהלה או עובד העמותה לא הורשע בעבירה שיש עמה קלון או בעבירה על הוראות חוק זה.
(ב) מבלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) עד (4) של סעיף קטן (א), רשאי שר העבודה והרווחה לקבוע כי עמותה מוכרת חייבת להעסיק בעלי תפקידים או בעלי מקצועות מסוימים וכן לקבוע את כשירותם וכישוריהם.
28כד. תנאים נוספים (תיקון: תשנ”ו)2
מצאו השרים שלאור היקף ואופן פעילותה של עמותה מוכרת יש צורך לקבוע תנאים נוספים לפעילותה, רשאים הם לקבוע את התנאים ולהורות כי פעילותה של העמותה המוכרת תותנה בקיום התנאים הנוספים.
28כה. בקשה להכרה (תיקון: תשנ”ו)2
(א) בקשה להכרה בעמותה תוגש לשרים בכתב בדרך שיקבעו.
(ב) לבקשה תצורף חוות דעת משפטית בדבר הליכי האימוץ הנהוגים במדינות שבהן מבקשת העמותה לפעול, ויצורפו לה החוקים הנוגעים בדבר של אותן מדינות, כשהם מתורגמים לעברית באישור נוטריון.
(ג) לבקשה יצורף אישור ממדינת החוץ שיסמיך את העמותה המוכרת לפעול באימוץ בין-ארצי באותה המדינה, אם תוכר בישראל.
28כו. פיקוח ומסירת מידע לרשות המרכזית (תיקון: תשנ”ו)2
(א) עמותה מוכרת תהא נתונה לפיקוחה של הרשות המרכזית.
(ב) עמותה מוכרת תמסור לרשות המרכזית, על פי דרישתה מעת לעת, מידע ומסמכים מדגמיים הנוגעים למבקש או לילד שנתקבל למטרת אימוץ על ידיו או לפעילות העמותה המוכרת, והכל לצורך מילוי תפקידיה של הרשות המרכזית.
(ג) הרשות המרכזית תהא רשאית למנות מפקח, אשר יהיה מוסמך, בהתקיים חשד סביר להפרת הוראה מהוראות חוק זה הנוגעת לפעילות העמותה המוכרת, או לשם פיקוח על ביצוע הוראות חוק זה, להיכנס למשרדי העמותה המוכרת ולדרוש מידע או מסמכים הנוגעים לענין ממי שהוא סבור שהם מצויים בידיו ועל אותו אדם למסרם לו; מסמכים שנתפסו כאמור יוחזרו לעמותה בתוך שלושים ימים מיום תפיסתם.
(ד) ניתן צו לאימוץ הילד ממדינת החוץ בידי המבקש תעביר העמותה המוכרת לרשות המרכזית את המידע שקיבלה ממדינת החוץ על הילד, על הוריו ועל ההיסטוריה הרפואית שלו.
28כז. הפסקת פעילות (תיקון: תשנ”ו)2
(א) החליטה עמותה מוכרת להפסיק את פעילותה באימוץ בין-ארצי, תמסור על כך הודעה בכתב לרשות המרכזית שלושה חודשים לפחות לפני המועד שקבעה לסיום פעילותה.
(ב) הפסיקה עמותה מוכרת את פעילותה באימוץ בין ארצי, או בוטלה או הותלתה ההכרה בה, תעביר לרשות המרכזית את כל תיקי המבקשים ותיקי הילדים שנמסרו לאימוץ בין-ארצי ואת כל המסמכים שבידיה הנוגעים לאימוץ הבין-ארצי.
(ג) הודעה על הפסקת פעילותה של עמותה מוכרת לפי סעיף זה תפורסם ברשומות.
28כח. ביטול הכרה או התלייתה (תיקון: תשנ”ו)2
(א) השרים רשאים לבטל או להתלות הכרה בעמותה מוכרת, אם מצאו, לאחר קבלת חוות דעתה של הרשות המרכזית והתייעצות עם הועדה המייעצת, ולאחר שניתנה לעמותה המוכרת הזדמנות לטעון טענותיה, כי מן הנכון לעשות כן מטעמים של תקנת הציבור או טובת הילד, או אם מצאו כי –
(1) העמותה המוכרת הפרה הוראה לפי חוק זה;
(2) העמותה המוכרת לא קיימה או חדלה לקיים תנאי שהתנו השרים להכרה בה או לפעילותה באימוץ בין-ארצי;
(3) מנהל או עובד העמותה שהורשע במשפט פלילי בעבירה שיש עמה קלון או בעבירה על הוראות חוק זה.
(ב) הודעה על ביטול ההכרה בעמותה מוכרת או על התליית ההכרה בה תפורסם ברשומות.
28כט. סודיות (תיקון: תשנ”ו)2
על אף הוראות כל חוק, רשאית עמותה מוכרת למסור מידע בישראל או מחוץ לישראל, ככל שהדבר נחוץ לאימוץ בין-ארצי, ואולם עמותה מוכרת, עובדיה או כל מי שפועל מטעמה לא ימסרו ולא יגלו כל מידע או מסמך, אשר הגיעו אליהם בקשר לפעילותם באימוץ בין-ארצי, אלא למי שמוסמך לקבל את המידע או את המסמך לשם ביצוע תפקידיו לפי הוראות חוק זה.
28ל. הגבלת אימוץ ממדינת חוץ (תיקון: תשנ”ו)2
(א) השרים רשאים לאסור, בצו, אימוץ ממדינת חוץ מסוימת.
(ב) אין לפעול באימוץ בין-ארצי ממדינה זו כל עוד הצו בתוקפו.
28לא. הסכם עם מדינת חוץ (תיקון: תשנ”ו)2
לא תחתום עמותה מוכרת על הסכם עם מדינת חוץ, אלא בדבר יישומו של אימוץ בין-ארצי ובאישור השרים בלבד.
28לב. פרסומת (תיקון: תשנ”ו)2
לא תפרסם עמותה מוכרת אלא פרסום שהוא מידע ענייני על עיקרי פעילותה, ובלבד שפרסום מידע כאמור לא יפגע בעקרון טובת הילד; השרים רשאים לקבוע כללים לפרסום לפי הוראות סעיף זה.
28לג. תשלומים (תיקון: תשנ”ו)2
לא תגבה עמותה מוכרת תשלומים עבור פעילותה באימוץ בין-ארצי בארץ ובמדינת החוץ, אלא עבור הוצאות שהוציאה בפועל בפעילותה באימוץ כאמור, ועבור שירותים שקבע שר העבודה והרווחה, הכל בשיעור שלא יעלה על הסכומים המרביים שקבע, ורשאי הוא לקבוע סכומים כאמור במטבע חוץ.
28לד. טיפול בבקשה לאימוץ ללא תמורה (תיקון: תשנ”ו)2
עמותה מוכרת תטפל בבקשות לאימוץ בין-ארצי של מבקשים שאין בידם היכולת הכלכלית לשלם לה עבור כל הוצאות האימוץ; השרים, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת, יקבעו את מספר הבקשות שיטופלו לפי סעיף זה ואת הכללים והמבחנים לאישורן.
28לה. אחריות בנזיקין (תיקון: תשנ”ו)2
הפרת הוראה מהוראות סעיפים 28ח, 28ט, 28י, 28יד, 28יח, 28כו(ב), 28כז(א) ו-(ב) ו- 28כט היא עוולה בנזיקין, ופקודת הנזיקין (נוסח חדש), תחול עליה, בכפוף להוראות חוק זה.
28לו. אימוץ בין-ארצי בהתאם לדין הזר (תיקון: תשנ”ו)2
(א) נמסר למבקש ילד למטרת אימוץ בין-ארצי לפי הוראות חוק זה, ומדינת החוץ אישרה כי בית המשפט או רשות מינהלית מוסמכת באותה מדינה נתנו פסק דין או צו לאימוץ הילד על ידי המבקש, וכי האימוץ הוא סופי, יהיה דינו של האימוץ כדין אימוץ על פי חוק זה ממועד פסק הדין או הצו האמורים, אלא אם כן קבע בית המשפט כי האימוץ מנוגד לתקנת הציבור או לטובת הילד.
(ב) העמותה המוכרת תעביר את פסק הדין או את הצו כאמור, בצירוף אישורה של מדינת החוץ, לרשם האמור בסעיף 29 לשם רישומו בפנקס האימוצים.
28לז. כללים והנחיות (תיקון: תשנ”ו)2
שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע כללים והנחיות מקצועיות שלפיהם תפעל עמותה מוכרת; כללים והנחיות לפי סעיף זה יפורסמו ברשומות.
28לח. כניסה לישראל (תיקון: תשנ”ו)2
לא תותר כניסה לישראל של ילד למטרת אימוץ בין-ארצי, אלא אם כן התקיימו הוראות חוק זה.
28לט. אימוץ ילד ממדינת חוץ שנמסר לפני תחילתו של חוק זה (תיקון: תשנ”ו, תשנ”ח)2
(א) נמסר ילד ממדינת חוץ לתושב ישראל למטרת אימוץ לפני תחילתו של חוק זה והילד סמוך על שולחנו, בית המשפט רשאי, לבקשתו, לתת צו לאימוץ הילד על ידיו, אם התמלא אחד מאלה –
(1) ניתן פסק דין או צו לאימוץ הילד בידי מגיש הבקשה, ומדינת החוץ אישרה את תוקפו של הצו או של פסק הדין, וכן כי האימוץ הוא סופי;
(2) מדינת החוץ אישרה אחד מאלה:
(א) הורי הילד נתנו את הסכמתם לאימוץ הילד;
(ב) ניתן לאמץ את הילד אף ללא הסכמת הורים או אחד מהם לפי דיני מדינת החוץ.
(3) הילד שהה בישראל בביתו של מגיש הבקשה למעלה מחמש שנים לפני תחילתו של חוק זה.
(ב) הוראות סעיף 22 לא יחולו בהליך לפי סעיף זה.
(ג) הוראות סעיף 28כ(ג) יחולו בהליך לפי סעיף זה.
29. פנקס אימוצים
כל צו-אימוץ, לרבות צו שסעיף 31 חל עליו, וכל ביטול של צו-אימוץ יירשמו בפנקס שינוהל בידי רשם שימנה לכך שר המשפטים; פרטי הרישום וצורתו ייקבעו בתקנות.
30. עיון בפנקס (תיקון: תשנ”ו)2
(א) פנקס האימוצים לא יהיה פתוח לעיון, ואולם רשאי לעיין בו –
(1) היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו;
(2) רושם נישואין או מי שהוא הסמיך לכך, כשהעיון דרוש למילוי תפקידו הרשמי;
(3) פקיד סעד ראשי.
(ב) לפי בקשת מאומץ שמלאו לו 18 שנים, רשאי פקיד סעד להתיר לו לעיין בפנקס ברישום המתייחס אליו; סירב פקיד הסעד לבקשה, רשאי בית המשפט להתיר את העיון לאחר קבלת תסקיר מפקיד הסעד.
(ג) היה האימוץ בין-ארצי, לא יתיר פקיד סעד עיון בפנקס אלא לאחר התייעצות עם העמותה המוכרת שטיפלה באימוץ.
31. צווי אימוץ קודמים
מי שאומץ לפי צו של בית משפט או בית דין דתי לפני תחילתו של חוק זה, רואים אותו כאילו אומץ לפי חוק זה.
32. איסור תמורה (תיקון: תשנ”ו)2
(א) המציע או נותן או מבקש או מקבל, תמורה בכסף או בשווה כסף בעד אימוץ או בעד תיווך לאימוץ, שלא ברשות בית משפט, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי אימוץ בין-ארצי, למעט תשלומים ששולמו לפי הוראות חוק זה.
33. עונשין (תיקון: תשנ”ו)2
(א) המוסר, מקבל או מחזיק ילד למטרת אימוץ בישראל, או למטרת אימוץ בין-ארצי שלא לפי הוראות חוק זה, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ב) המפר את הוראות סעיפים 28ח(ב), 28ט, 28י(א) ו-(ג), 28יא, 28יב, 28יג, 28יד, 28יז, 28יח, 28כו(ב) עד (ד), 28כז(ב), 28כט, 28ל(ב), 28לא, 28לב ו- 28לג, דינו – מאסר שנה – או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל”ז – 1977.
34. איסור גילוי (תיקון: תשנ”ו)2
(א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, התשי”ז 1957.
(ב) הוראות סעיף זה, למעט איסור הפרסום, לא יחולו על מאמץ ומאומץ לענין האימוץ שהם צדדים לו, ועל גילוי שנעשה בהסכמתם, בתום לב ולטובת המאומץ.
(ג) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר גילו או פרסמו בעבר פרט מהפרטים שגילוים או פרסומם אסור בהתאם להוראות סעיף קטן (א), או שהסכימו בעבר לגילוי או לפרסום כאמור.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם לענין אימוץ בין-ארצי.
35. פרשנות (תיקון: תשנ”ו)2
חיקוק ומסמך שמדובר בהם בילדו של אדם – גם ילד שאומץ במשמע; חיקוק ומסמך שמדובר בו בהורהו של אדם – מאמצו במשמע; והוא כשאין כוונה אחרת מפורשת או משתמעת; סעיף זה לא יחול אלא על חיקוק ומסמך שניתנו אחרי כ”ו באב התש”ך (19 באוגוסט 1960)
36. ביצוע, תקנות ומינוי פקידי סעד (תיקון: תשנ”ו)2
(א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, להתקין תקנות לביצועו, לרבות תקנות להבטחת סודיותם של עניני אימוץ. תקנות שעניינן אימוץ בין-ארצי טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
(ב) מבין פקידי הסעד כמשמעותם בחוק שירותי הסעד, התשי”ח – 1958, יסמיך שר העבודה והרווחה לעניין חוק זה פקיד סעד ראשי ופקידי סעד אשר יפעלו לפי הנחיותיו של פקיד סעד ראשי, בדרך כלל או לעניין מסוים.
36א. ועדת ערר (תיקון: תשנ”ו)3,2
(א) מי שרואה עצמו נפגע מהחלטה של פקיד סעד בקשר לקביעת כשירותו להיות מאמץ או מהחלטה של עמותה מוכרת בדבר כשירותו לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי, רשאי לערור על ההחלטה לפני ועדת ערר של חמישה, שימנה שר העבודה והרווחה בהתייעצות עם שר המשפטים.
(ב) החברים בועדת הערר יהיו שופט בית משפט לעניני משפחה, והוא יהיה היושב ראש, שני עובדים סוציאליים, פסיכולוג קליני ופסיכיאטר מומחה, ובלבד שלפחות שניים מהם לא יהיו עובדי המדינה.
(ג) החלטה של ועדת ערר אינה ניתנת לערעור עוד.
37. ביטול
חוק אימוץ ילדים, התש”ך – 1960 – בטל.
38. (שולב בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ”ב – 1962).
39. הוראות מעבר
מי שנתמלאו לגביו התנאים לאימוץ ובקשה בעניינו תלויה ועומדת בבית משפט ערב פרסומו של חוק זה, רשאי בית המשפט לתת צו או הכרזה אף בסטייה מהוראותיו.

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953
1. שיפוט בענייני נישואין וגירושין
עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים.
2. עריכת נישואין וגירושין
נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.
3. שיפוט אגב גירושין
הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג.
4. שיפוט בענייני מזונות
הגישה אישה יהודיה לבית דין רבני תביעת מזונות, שלא אגב גירושין, נגד אישה היהודי או נגד עזבונו, לא תישמע טענת הנתבע שאין לבית דין רבני שיפוט בעניין.
5. שיפוט בענייני חליצה
תבעה אישה מיבמה בבית דין רבני מתן חליצה, יהא לבית הדין הרבני שיפוט ייחודי בעניין התביעה, לרבות מזונות לאישה עד יום מתן החליצה.
6. כפיה למתן גט ולקבלתו [תיקון: תשנ”ה]
ציווה בית דין רבני בפסק-דין סופי לכפות איש לתת גט פיטורין לאשתו או לכפות אישה לקבל גט פיטורין מאישה, רשאי בית משפט מחוזי, כתום ששים ימים מיום מתן הצו, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לכפות במאסר לציית לצו.
7. כפיה למתן חליצה
ציווה בית דין רבני בפסק דין סופי לכפות איש לתת חליצה לאלמנת אחיו, רשאי בית משפט מחוזי, כתום שלושה חדשים מיום מתן הצו, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לכפות במאסר לציית לצו.
8. סופיות של פסק הדין
לצורך הסעיפים 6 ו-7 יראו פסק דין כסופי כשאין עוד ערעור עליו.
9. שיפוט על פי הסכמה
בענייני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 ל”דבר המלך במועצתו על ארץ-ישראל 1947-1922″ או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט ייחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך.
10. תקפם של פסקי דין
פסק דין שניתן, אחרי הקמת המדינה ולפני תחילת תקפו של חוק זה, על ידי בית דין רבני לאחר דיון במעמד בעלי הדין, ושהיה ניתן כדין אילו אותה שעה היה חוק זה בתוקף, רואים אותו כאילו ניתן כדין.
11. ביצוע ותקנות [תיקון: תשס”ד]
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו.
חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995
1. הגדרות [תיקון: תשנ”ו, תשנ”ח]
בחוק זה, “ענייני משפחה” – אחת מאלה:
(1) תובענה בענייני המעמד האישי, כמשמעותם בדברי המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1947-1922 2, למעט הנהלת נכסי אנשים נעדרים;
(2) תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא;
לעניין פסקה זו –
“בן משפחתו” –
(א) בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג;
(ב) ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו;
(ג) הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם;
(ד) נכדו;
(ה) הורי הוריו;
(ו) אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו;
“הורה” – לרבות הורה מאמץ או אפוטרופוס;
(3) תובענה למזונות או למדור;
(4) תובענה לאבהות או לאמהות;
(5) תובענה בעניין החזרתו של קטין חטוף, לרבות תובענה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ”א-1991 3;
(6) תובענה לפי חוקים אלה:
(א) חוק גיל הנישואין, התש”י-1950 4;
(ב) חוק השמות, התשט”ו-1956 5;
(ג) חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 6, ובכללה זכויות משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר בין קטין להורהו או יציאת קטין מן הארץ;
(ד) חוק קביעת גיל, התשכ”ד-1963 7;
(ה) חוק הירושה, התשכ”ה-1965 8 לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו.
(ו) חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ”ט-1969 9;
(ז) חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973 10;
(ח) חוק אימוץ ילדים, התשמ”א-198111;
(ט) חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א-1991
(י) חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור ההסכם ומעמד היילוד), התשנ”ו -1996.
2. כינון בית המשפט לענייני משפחה
(א) שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, רשאי להסמיך בצו בית משפט שלום מסוים לשבת כבית משפט לענייני משפחה, אשר ידון בענייני משפחה, ולקבוע את תחום שיפוטו לצורך חוק זה;צו כאמור יכול שיסמיך את בית המשפט לדון בכל העניינים או בחלקם.
(ב) שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, רשאי למנות שופטים מבין שופטי בית משפט השלום, שידונו בבית המשפט לענייני משפחה, וכן למנות סגן נשיא לענייני משפחה.
(ג) כשיר להתמנות לשופט בית משפט לענייני משפחה מי שהינו בעל ידע וניסיון מקצועי בתחום זה.
(ד) הוראות חוק זה אינן באות לגרוע מסמכותו של שופט בית משפט לענייני משפחה לדון בעניינים הנדונים בבית משפט השלום.
(ה) נשיא בית המשפט העליון, באישור שר המשפטים, רשאי למנות שופט, או אדם הכשיר להתמנות שופט של בית משפט שלום, לרשם של בית משפט לענייני משפחה, ודינו כדין רשם של בית משפט שלום.
(ו) שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע בצו עניינים נוספים שבית המשפט לענייני משפחה יהיה מוסמך לדון בהם על פי חוק זה.
3. סמכות בית המשפט לענייני משפחה [תיקון: תשס”ב]
(א) עניני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה.
(ב) בית המשפט לענייני משפחה יהא מוסמך לדון בתובענה לאכיפה של פסק חוץ בענייני משפחה או להכרה בו.
(ב1) על אף הוראות סעיף 25, בית המשפט לענייני משפחה יהא גם הוא מוסמך לדון בעניני משפחה של מי שנקבעה לגביו סמכות שיפוט ייחודית בסימנים 52 או 54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1947-1922 12, למעט עניני נישואין וגירושין.
(ג) כל עניין שלגביו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לפי חוק זה, גם אישור הסכם בקשר אליו במשמע, אף אם אינה תלויה ועומדת אותה שעה תובענה לגביו, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסכם תוקף של פסק דין.
(ד) בעניין מענייני המשפחה הנוגע לקטין, רשאי פקיד סעד, באמצעות או באישור היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, להגיש תובענה לפי חוק זה;וכן רשאי הקטין, בעצמו או על ידי ידיד קרוב, להגיש תובענה כאמור בכל עניין שבו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש;לעניין סעיף זה, “הגשת תובענה” – לרבות הגשת בקשה במסגרת תובענה שהוגשה על ידי אחר ולרבות הופעה בבית המשפט.
4. הוראות נוספות בעניין סמכות [תיקון: תשמ”ז]
(א) בשבתו כבית משפט לענייני משפחה יהיו נתונות לבית המשפט אף הסמכויות הנתונות לבית משפט לנוער לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך-196013.
(ב) בטל.
(ג) מתן צו לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א-1991, יכול שיידון בבית משפט שלום שאינו בית משפט לענייני משפחה.
(ד) ערעור על החלטה אחרת של רשם לפי סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984, בתובענה בענייני משפחה, או ערעור על החלטה או צו של ראש הוצאה לפועל לגבי ביצוע פסק דין בענייני משפחה יידון לפני בית המשפט לענייני משפחה, בפני שופט אחד;לעניין סעיף זה, “פסק דין” – כמשמעו בחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-196715.
5. יחידת סיוע בבית המשפט לענייני משפחה [תיקון: תשס”א]
(א) שר המשפטים ושר העבודה והרווחה יקימו בצו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יחידת סיוע בבית המשפט לענייני משפחה, אשר תתן, בעצמה או באמצעות אחרים, שירותי אבחון, ייעוץ וטיפול בענייני משפחה, לרבות העמדת מומחים לרשות בית המשפט, ויקבעו את דרכי הפעלתה של יחידת הסיוע וכללים לסדרי עבודתה.
(ב) שר העבודה והרווחה, בהסכמת שר המשפטים, יקבע בצו את כישוריהם המקצועיים של עובדי יחידת הסיוע ודרכי הפיקוח המקצועי עליהם.
(ג) בית המשפט לענייני משפחה רשאי להפנות בעל דין ליחידת הסיוע, הכל כפי שיפרט בהחלטתו;וכן רשאי הוא להורות ליחידת הסיוע לחקור בעניין שנדון לפניו ולהגיש חוות דעת בכתב;סירב בעל דין להופיע בפני יחידת הסיוע, יודיע על כך בכתב לבית המשפט תוך 15 ימים מיום ההפניה.
(ד) מבלי לגרוע מהוראות כל חוק, רשאי רשם של בית המשפט לענייני משפחה להפנות ליחידת הסיוע, כאמור בסעיף קטן (ג).
(ה) בית המשפט לענייני משפחה או רשם של בית המשפט לענייני משפחה, רשאי, מטעמים שיירשמו, להפנות ליחידת הסיוע גם בן משפחתו של בעל דין בתובענה בענייני משפחה שהוגשה לבית המשפט, ובלבד שאותו בן משפחה הסכים לכך; לעניין זה, “בן משפחתו” – כהגדרתו בסעיף 1, בפסקה (2) להגדרה “עניני משפחה”.
6. איחוד תיקים
(א) הוגשו תובענות בענייני משפחה לכמה בתי משפט באותו אזור שיפוט, יידונו התובענות יחדיו בבית המשפט לענייני משפחה שיקבע נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לענייני משפחה, לפי סעיף 49(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984.
(ב) הוגשו תובענות כאמור לבתי משפט באזורי שיפוט שונים, רשאי נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא להורות על העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה שיקבע, שידון בהם יחדיו.
(ג) נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לענייני משפחה רשאי להורות, שסוג תובענות בענייני משפחה יידונו בבית משפט לענייני משפחה, שיקבע.
(ד) תובענה חדשה בענייני משפחה תוגש על ידי בעלי הדין לאותו בית משפט לענייני משפחה שדן בתובענה קודמת בעניינם, אלא אם כן הורה נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לענייני משפחה, אחרת.
(ה) הוגשה תובענה לבית משפט לענייני משפחה והוגשה תובענה אחרת לבית משפט אחר, לגבי עניין שנדון בתובענה בבית המשפט לענייני משפחה, רשאי בית המשפט לענייני משפחה להורות על צירוף התובענות ולדון בהן יחדיו, יהא נושא התובענה האחרת או שוויה אשר יהא, אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בעניינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה;החל הדיון בתובענה בבית המשפט האחר, לא תצורף התובענה כאמור אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בה.
(ו) בית משפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא.
(ז) הייתה תובענה תלויה ועומדת בבית משפט לענייני משפחה בעניינו של קטין, והוגשה תובענה בעניינו לבית משפט לנוער על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך-1960, יועבר הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה.
(ח) נשיא בית משפט השלום רשאי להורות כי תובענה שהוגשה לבית משפט לנוער, לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך-1960, ואשר קדמה להגשת תובענה לבית המשפט לענייני משפחה, תועבר לדיון לבית המשפט לענייני משפחה, אם יש בה כדי להשפיע על ענינו של הקטין הנדון בבית משפט לענייני משפחה.
(ט) הועבר העניין כאמור בסעיפים קטנים (ז) ו-(ח), רשאי בית המשפט לענייני משפחה להמשיך לדון בו, מן השלב שבית המשפט לנוער הגיע אליו.
7. הליכי ביצוע
הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג או בתובענה לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג או בתובענה בעניינו של קטין, למעט בענייני רכושו, יבוצעו על פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל;כן רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין.
8. סדרי דין וראיות
(א) בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק;אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות.
(ב) בית המשפט לענייני משפחה רשאי לשמוע עדות של קטין שלא בנוכחות איש או בנוכחות מי שבית המשפט התיר לו להיות בדיון, וכן רשאי הוא להורות על הפסקת שמיעת עדותו של קטין או למנוע את חקירתו אם הוא סבור שעלול להיגרם נזק לקטין.
(ג) מונה מומחה או יועץ מטעם בית המשפט, לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם על בית משפט שלום בדונו בתובענות לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א-1991.
(ה) הוראות סעיף זה לא יחולו על תובענה לפי חוק הירושה, התשכ”ה-1965, שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה.
9. ערעור
לבית משפט הדן בערעור על פסק דין או על החלטה של בית משפט לענייני משפחה, יהיו הסמכויות הנתונות, לפי חוק זה, לבית המשפט לענייני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור.
חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל”ב-1972

פרק א’: פרשנות .
1. הגדרות [תיקון: תשנ”ח(2), תשס”ב, תשס”ג]
בחוק זה –
“פסק דין למזונות” – פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט או בית דין מוסמך שניתנו בישראל, וכן פסק חוץ, פסק חוץ זמני או צו ביניים שהוכרזו אכיפים לפי סעיפים 3 או 8 לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי”ח-19582, שלפיהם חייב אדם לשלם מזונות לבן זוגו או לילדו הקטין או להורהו;
“זוכה” – מי שפסק דין למזונות ניתן לזכותו ואינו מתגורר עם החייב, לרבות הורה שאינו מתגורר עם החייב, שפסק דין למזונות ניתן לזכות ילדו הקטין הנמצא בהחזקתו אף אם אינו עמו;
“חוק הביטוח הלאומי” – חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה-1995;
“חייב” – יחיד שפסק דין למזונות ניתן לחובתו;
“ילד קטין” – לרבות קטין מאומץ וילד בגיר שאינו מסוגל לכלכל את עצמו;
“המוסד” – המוסד לביטוח לאומי.
פרק ב’ : תשלום לזוכה מאת המוסד .
2. הזכות לתשלום לפי חוק זה [תיקון: תשנ”ה, תשנ”ח(2), תשס”ב]
(א) זוכה שהוא תושב ישראל זכאי לבקש מאת המוסד תשלום חדשי לפי הוראות חוק זה ובלבד שהחייב היה תושב ישראל ביום מתן פסק הדין למזונות או במשך עשרים וארבעה חודשים לפחות מתוך ארבעים ושמונת החודשים שקדמו בתכוף ליום מתן פסק הדין למזונות.
(ב) בסעיף זה –
“יום מתן פסק הדין”, לעניין פסק חוץ, פסק חוץ זמני וצו ביניים – היום שבו הוכרזו אכיפים לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי”ח-1958;
“תושב ישראל” – מי שהוא תושב לעניין חוק הביטוח הלאומי, לרבות תושב ישראל באזור כהגדרתו בסעיף 378 לחוק האמור.
3. שיעורי התשלום
שיעורי התשלום הם כפי שנקבעו בפסק הדין למזונות או בתקנות, הכל לפי השיעור הקטן יותר.
4. בקשה לתשלום ואישורה
(א) בקשת זוכה לתשלום תוגש למוסד, בדרך ששר העבודה, בהתייעצות עם שר המשפטים, קבע בתקנות.
(ב) נתקיימו בזוכה הוראות חוק זה והתקנות על פיו, ישלם המוסד לזוכה את השיעורים המגיעים לו לפי חוק זה.
5. הודעה למבקש
המוסד יודיע למבקש, תוך שלושים יום מיום הגשת הבקשה, על אישור הבקשה ועל שיעור התשלום או על דחיית הבקשה.
6. תקופת התשלום [תיקון: תשנ”ח(2)]
(א) תשלום לפי חוק זה ישולם לזוכה במשך התקופה הקבועה בפסק הדין למזונות, כל עוד מוטלת על החייב חובה בתשלום המזונות, אולם לא ישולם למפרע אלא עד היום שנקבע בפסק הדין או עד שנה אחת לפני יום הגשת הבקשה למוסד, הכל לפי המאוחר.
(ב) על תשלום לפי חוק זה יחולו הוראות סעיפים 297א ו-297ב לחוק הביטוח הלאומי, בשינויים המחויבים.;
7. ביטול התשלום ושינוי שיעורו
(א) בית משפט או בית דין מוסמך המבטל פסק דין למזונות או משנה את תכנו, יודיע על כך מיד למוסד.
(ב) נודע למוסד על ביטול פסק הדין למזונות או על שינויו, יבטל את התשלום לזוכה או ישנה את שיעורו, הכל לפי פסק הדין, ויודיע על כך מיד לזוכה.
8. מתן הודעות
הזוכה חייב, לפי בקשת המוסד, לתת לו בעל פה או בכתב כל מידע לעניין זכויותיו לפי חוק זה שיש לו או שיגיע אליו, לרבות מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם.
9. הפסקת הזכות לתשלום
(א) התשלומים ישולמו לזוכה שאינו נוקט בהליכים לביצוע פסק הדין למזונות.
(ב) נקט הזוכה בהליכי ביצוע לפני שהגיש בקשה למוסד, רשאי הוא להפסיקם ולהגיש בקשה לפי חוק זה.
(ג) נקט הזוכה הליכי ביצוע לאחר שהגיש בקשה למוסד, ייפסקו זכויותיו לתשלומים מאת המוסד.
(ד) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מקרים ותנאים שבהם לא ייפסקו זכויותיו של הזוכה לתשלומים על אף האמור בסעיף קטן (ג).
9א. זוכה שיצא את ישראל [תשס”ג(2)]
(א) לא ישולם לזוכה שיצא את ישראל תשלום בעד חודש קלנדרי אם שהה מחוץ לישראל בכל הימים שבאותו חודש.
(ב) לא ישולם לזוכה שיצא את ישראל תשלום בעד החודש הקלנדרי שבו יצא (להלן – חודש היציאה) ובעד החודש הקלנדרי שבו חזר לישראל (להלן – חודש השיבה), אם הוא אחד מאלה:
(1) לפני שיצא את ישראל כאמור, הוא יצא את ישראל פעם נוספת באותה שנה קלנדרית;
(2) הוא לא היה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדרי שקדם לחודש היציאה.
(ג) (1) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) לא יחולו על מי שמתקיימים בו שניים אלה:
(א) הוא היה זכאי לתשלום בעד החודש הקלנדרי שקדם לחודש היציאה;
(ב) הוא נזקק לטיפול רפואי מחוץ לישראל או שהוא נלווה לבנו, לבתו, לבן זוגו או להורהו, החולים, אשר נזקקים לטיפול רפואי מחוץ לישראל.
(2) תשלום לפי סעיף קטן זה ישולם לפי כללים, תנאים ולתקופה שקבע שר המשפטים.
(ד) (1) שהה זוכה מחוץ לישראל 183 ימים לפחות במהלך 12 חודשים רצופים, יראו אותו כמי שנמצא מחוץ לישראל כל עוד לא תמו 12 חודשים רצופים שבהם שהה בישראל 183 ימים לפחות.
(2) הוראות פסקה (1) לא יחולו על אלה:
(א) מי שהודיע למוסד, במועד, בתנאים ובאופן שקבע שר המשפטים, על יציאתו מישראל; על תקופת היעדרותו המשוערת ממנה ועל חזרתו אליה;
(ב) מי ששהה מחוץ לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי.
(ה) בסעיף זה, “טיפול רפואי” – שירות בריאות הניתן לפי הוראות סעיף 11 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ”ד-1994.
10. זכות הזוכה לגבות הפרשים
מקום שהמוסד לא גבה את השיעור המלא לפי